{ב} שאת או ספחת וגו' – שמות נגעים הם ולבנות זו מזו.
בהרת – חברבורות טיי"א, וכת' בהיר הוא בשחקים {איוב ל"ז:כ"א}.
אל אהרן וגומ' – גזירת הכת' היא שאין טומא' נגעים וטהרתן אלא על פי כהן.
{ג} הפך לבן – מת(ו)חילה שחור והפך לבן בתוך הנגע, ומיעוט שיער שנים.
עמוק מעור בשרו – כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל.
וטמא אתו – יאמר לו טמא אתה ששער לבן סימן טומאה גזירת הכת' הוא.
{ד} ועמוק אין מראה מן העור – לא ידעתי פירושו.
והסגיר – יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף שבוע ואז יוכיחו סימניו עליו.
{ה} בעיניו – במראהו ובשיעורו הראשון.
והסגיר שנית – הא אם פשה בשבוע הראשון טמא מוחלט.
{ו} כהה – הוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו או פשה טמא.
מספחת – שם נגע טהור.
וכבס בגדיו וטהר – הואיל ונזקק להסגר נקרא טמא וצריך טבילה.
{ח} וטמאו הכהן – ומשמטמאו הרי הוא מוחלט, וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפר' זאת תהיה.
צרעת היא – המספחת הזאת.
צרעת – לשון נקבה.
נגע – לשון זכר.
{י} ומחיית – שניימט בלע', שנהפך מקצת הלובן שבתוך השאת למראה בשר, אף הוא סימן טומאה.
סער לבן – בלא מחיה, ומחיה בלא שער לבן, ואע"פ שלא נאמר' מחיה אלא בשאת, אף בכל המראות ותולדותיהן היא סימן ט[ו]מאה.
{יא} צרע' נושנת – מכה ישנה היא תחת המחיה בחבורה זו מליאה לחה תחתיה[1] ולמעלה נראית בריאה שלא תאמר הואיל ונעשת מחיה ובריאה אטהרנה.
{יב} מראשו – של אדם ועד רגליו,
לכל מ[ר]אה עיני הכהן – פרט לכהן שחשך מאורו.
{יד} וביום – מה תלמוד[2], יש יום שאתה רואה, ויש יום שאין אתה רואה, מכאן אמרו חתן נותנין לו כל שבעה, לו ולאיצטליתו לו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל שבעת ימי הרגל.[3]
וביום הראות בו בשר חי[4] – אם צמ[5]ה בו ביו"א מחיה, הרי כבר פירש שהצמה[6] סימן טומא', אלא הרי שהיה הנגע באחד מעשרים ואר[ב]עה ראשי איברים שאין מטמאין משום מחיה לפי שאין נראה הנגע כולו כאחד ששופעין הילך והילך וחזר ראש האבר ונתגלה שיפועו על ידי שומן כגון שהבריא ונעשה רחב' ונראית בו המחיה לימדנו הכת' שתטמא.
{טו} צרעת הוא – הבשר ההוא.
בשר – לשון זכר.
{יח} שחין – לשון חימום, שנתחמם הבשר בליקוי הבא לו מחמת מכה שלא מחמת האור.
ונרפא – השחין העלה ארוכה ובמקומו עלה נגע אחר.[7]
{יט} או בהרת לבנה אדמדמת – שאין הנגע לבן חלק אלא פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואדום.
{כ} מראה שפל – אין ממשה שפל, אלא מתוך לבנוניתו [הוא נראה] שפל ועמוק כמראה חמה עמוק' מן הצל.
{כב} נגע היא – השאת הזאת או הבהרת.
{כג} תחתיה – במקומה.
צרבת השחין – כתרגומו, רושם שיחנא, אינו אלא רושם החימום הניכר בבשר, כל צרבת, לשו' רגיעת עור הנרגע מחמת חימום, כמו ונצרבו בה כל פנים {יחזקאל כ"א:ג'} רַיְיטְרִי"ר בלעז.
צרבת – רייטרישמנט בלעז.[8]
{כד} מחית המכוה – שַנִימֵנט (בל') כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה, או לבנה חֲלַקה. ת' וסימני מכוה וסימני שחין שוין הן ולמה חלקן הכת' לומ' שאין מצטרפין זה עם זה נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונם כבגריס. מ"ר תר"ש.[9]
{כט} בראש או בזקן – בא הכת' לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר, שזה סימנו בשער לבן, וזה בשער צהוב.
{ל} ובו שער צהוב – שנהפך שער שחור שבה לצהוב.
נתק הוא – כך שמו של נגע שבמקום שער.
{לא} ושער שחור אין בו – הא אם היה בו שער שחור טהור, ואינו צריך להסגיר שהשער שחור סימן טהרה הוא בנתקים, כמה שנ' שער שחור צמח בו {ויקרא י"ג:ל"ז}.
{לב} והנה לא פשה וגומ' – הא אם פשה או היה בו שער צהוב טמא.
{לג} והתגלח – סביבות הנתק.
ואת הנתק לא יגלח – מניח שתי שערות סמוך לו סביב כדי שיהא ניכר אם פשה[10] שאם יפשה יעבר[11] השערות ויצא למקום הגילוח[12].
{לה} אחרי טהרתו – אין לי אלא פושה אחר הפטור, מנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שיני, ת"ל פשה יפשה.
{לז} שער שחור – מניין אף הירוק (והצהוב) והאדום שאינן צהוב, ת"ל ושער, ולמה צהוב דומה לתבנית הזהב. צהוב – כמו זהוב, אורבלא בלעז. מ"ר ת' ר"ש.[13]
וטהרו הכהן – הא טמא שטיהרו הכהן לא יטהר.
{לח} בהרת – חברבורות.
{לט} כהות לבנת – שאין לובן שלהן עז אלא כוהה.
בהק – כמין לובן הנראה בבשר אדם אדום שקורין רוש בין חברבורות, אדמומיתו קרוי בוהק.[14]
{מ} קרח הוא טהור הוא – מטומאת נתקין, שאין נידון בסימני ראש וזקן שהן מקום שער אלא בסימני נגעי עור בשר מחייה ופסיון.
{מא} ואם מפא' פניו – משיפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל. ומשיפוע קדקד כלפי אחוריו, קרוי קרחת.
{מב} נגע לבן אדמדם – פתוך, מניין שאר המראות, ת"ל נגע.
{מג} כמראה צרעת עור בשר – כמראה הצרעת האמור בפרש' עור בשר אדם, כי יהיה בעור {ויקרא י"ג:ב'}, ומה אמור בו, שמטמא בארבע מראות, ונידון בשני שבועות ולא כמראה צרעת האמו' בשחין ומכוה שהוא נידון בשבוע אחד, ולא כמראה נתקין של מקום שער שאין מטמאין בארבע מראות[15].
{מד} בראשו נגעו – אין לי אלא נתקין, מנין לרבות שאר המנוגע, ת"ל טמא יטמאנו, לרבות את כולן, על כולן הוא אומ' בגדיו יהיו פרומים וגו',
{מה} פרומים – קרועים.
פרוע – מגודל פרע.
ועל שפם יעטה – כאבל.
שפם – שער השפתים גרנון בלע"ז.
וטמא טמא יקרא – משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו.
{מו} בדד ישב – שלא יהיו[16] טמאים יושבים עמו, ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו בין איש לרעהו, אף הוא יבדל.
מחוץ למחנה – חוץ לשלש מחנות.
{מח} לפשתים ולצמר – של פשתים או של צמר.
או בעור – עור שלא נעשה בו מלאכה.[17]
{מט} ירקרק – ירוק שבירוקין.
אדמדם – אדום שבאדומים.
{נא} צרעת ממארת – לשון סילון ממאיר {יחזקאל כ"ח:כ"ד}, פוייאנונט בלעז, ומדרשו תן בו מאירה, שלא תהנה ממנו.
{נב} בצמר או בפשתים – של צמר או של פשתים, זהו פשוטו, ומדרשו יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת"ל היא באש תשרף, אינה צריכה דבר אחר עמה, אם כן מה ת"ל בצמר או בפשתים, להוציא את האומריות שבו, שהן ממין אחר, אומריות לשון שפה, כמו אימרא.
{נד} את אשר בו הנגע – יכול מקום הנגע בלבד ת"ל את אשר בו הנגע, יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס, תל' לו' הנגע, הא כיצד, יכבס מן הבגד עמו.
{נה} אחרי הכבס – לשון העשות.
לא הפך הנגע את עינו – לא כהה ממראיתו.
והנגע לא פשה – שמענו שאם לא הפך ולא פשה, טמא, ואין צריך לומ' לא הפך ופשה הפך ולא פשה, איני יודע מה יעשה לו, ת"ל והסגיר את הנגע מכל מקום דברי ר' יהודה. וחכמים א' וכו', כדאית' בתורת כהנים, ורמזתיה כאן לישב [דבר] המקרא על אופניו.
פחתת היא – לשון גומא, כמו באחת הפחתים {שמואל ב י"ז:ט'}, כלומ' שפלה היא נגע, שמראיו שוקעין.
בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה.
קרחתו – שחקים ישנים, ומפני המדרש שהוצרך לגזירה שוה מנין לפריחה בבגד שהיא טהורה, נאמר' קרחת [וגבחת] באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור, לכך אחז הכת' לשון קרחת וגבחת, ולעניין פירושו ותרגומו זהו משמעו, קרחת לשון ישנים וגבחת לש' חדשים, כאילו נכתב או באחריתו או בקדמותו, ש[ה]קרחת לשון אחורים, והגבחת לשון פנים כמו שכת' ואם מפאת פניו וגומ' {ויקרא י"ג:מ"א}, והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחוריו, כך מפורש בתור' כהנים.
{נו} וקרע אותו – יקרע מקום הנגע מן הבגד וישרפנו.
{נז} פרחת היא – דבר החוזר וצומח.
באש תשרפנו – את כל הבגד.
{נח} וסר מהם הנגע – אם כשכיבסוהו מתחילה על פי כהן, סר ממנו הנגע לגמרי.
וכבס שנית – לשם[18] טבילה. תרגו' של כיבוסין של פרשה זו לשון ליבון דאיתחור חוץ מזה שאינו לליבון אלא לטבול, לפיכך תרגומו ויצטבע, וכן כל כיבוס בגדים שהן לטבילה מתורגמין ויצבע.
חסלת תזריע