⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים ל"ד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1


תורה

(א) וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן.

(ב) וְאֵת כׇּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כׇּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.

(ג) וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר.

(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.

(ה) וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה'.

(ו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה.

(ח) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.

(ט) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חׇכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.

(יא) לְכׇל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכׇל עֲבָדָיו וּלְכׇל אַרְצוֹ.

(יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} מערבות מואב – כמה מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת. את כל הארץ – הראהו כל ארץ ישראל, בשלוותה, והמציקין העתידין להיות מציקין לה. עד דן – הראהו בני דן עובדי ע'ז' שנ' ויקימו להם בני דן את הפסל {שופטים י"ח:ל'}, והראהו שמשון שעתיד לעמוד ממנו למושיע.

{ב} ואת כל נפתלי – הראהו ארצו בשלוותה ובחורבנה, והראה' דבורה וברק מקדש נפתלי נלחמים עם סיסרא וחיילותיו. ואת ארץ אפרים ומנשה – הראהו ארצם בשלוותה ובחורבנה, והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען שבא מאפרים, וגדעון שבא ממנשה, נלחם עם מדיין ועמלק. ואת כל ארץ יהוד' – בשלוותה ובחורבנה, והראהו מלכות בית דוד ונצחנה. עד הים האחרון – ארץ המערב בשלותה ובחורבנ', ד'א' אל תיקרי הים אלא היום האחרון, כל המורעות[1] לישר' עד שיחיו המתים.

{ג} ואת הנגב – ארץ הדרום. ד'א' מערת המכפלה, שנ' ויעלו בנגב ויבא עד חברון {במדבר י"ג:כ"ב}. ואת הככר – הראהו שלמה, יוצק כלי בית המקדש, בככר הירדן במעבה האדמה {מלכים א ז':מ"ו}.

{ד} לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך – הראיתיך כדי שתלך ואמור לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבע הק' לכם קיימה, וזהו לאמר, לכך הראיתיה לך,  אבל גזירה היא מלפני שמה לא תעבור, שאילולי כן הייתי מקיימיך עד שתראה אותם נטועים וקבועים ותלך ותגיד.

{ה} וימת שם – איפשר משה מת וכתב וימת שם אלא מכאן ואילך כתב יהושע, ר' מאיר אומ' איפשר ספר תורה חסר כלום, והוא אומ' לקוח את ספר התורה הזה {דברים ל"א:כ"ו}, אלא הק' אומ' ומשה כותב בדמע. על פי י"י – בנשיקה.

{ו} ויקבר אותו – הק' בכבודו. ר' ישמעאל אומ' הוא קבר את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש כן, כיוצא בו ביום מלאות ימי נזרו יביא אותו {במדבר ו':י"ג}, הוא מביא את עצמו, כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה {ויקרא כ"ב:ט"ז}, וכי אחרים משיאין אותם, הם משיאין את עצמן. מול בית פעור[2] – קברו מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.

{ז} לא כהתה עינו – אף משמת. ולא נס לחה – לחלוחי' שבו, לא שלט בו רקבון ולא נהפך תואר פניו.

{ח} בני ישר'[3] – הזכרים, אבל באהרן מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה, נאמ' כל בית ישר' {במדבר כ':כ"ט} זכרים ונקבות.

{י} אשר ידעו פנים אל פנים – שהיה לבו גס בו ומדבר אליו כל שעה שרוצה כעניין שנ' ועתה אעלה אל י"י {שמות ל"ב:ל'}, ואשמעה מה יצוה י"י {במדבר ט':ח'}.

{יב} וכל היד החזק' – שקבל את התורה בידיו בלוחות. ולכל המורא הגדול – ניסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא. לעיני כל ישרא' – שנשאו לבו לשבר את הלוחות לעיני' שנ' ואשברם לעיניכם {דברים ט':י"ז}, והסכימה דעת הק' לדעתו, שנ' אשר שברת {שמות ל"ד:א'}.

חסלת וזאת הברכה.

הערות
  1. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 652, פריס 154, פריס 155: "המאורעות".
  2. ↑ כל ד"ה זה חסר בכ"י ברלין 1221, אך מופיע בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 652, פריס 154, פריס 155.
  3. ↑ כל ד"ה זה חסר בכ"י ברלין 1221, אך מופיע בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 652, פריס 154, פריס 155.


×