{ב} מזה בידך – לכך נכתב תיבה אחת לדרוש, מזה שבידך אתה חייב ללקות שחשדתה בכשרים, ופשוטו כאדם האומ' לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא, אמ' לו הין. אמ' לו הריני עושה אותה עץ.
{ג} ויהי לנח' – רמז לו שספר לשון הרע על ישר' ותפש אומנותו של נחש.
{ד} ויחזק בו – ל' אחיזה, והרבה במקרא, ויחזיקו האנשים בידו, וגו' {בראשית י"ט:ט"ז}, והחזיקה במבושיו {דברים כ"ה:י"א}, והחזקתי בזקנו {שמואל א י"ז:ל"ה}.[1]
{ו} מצורעת כשלג – דרך הצרעת להיות לבן, אם בהרת לבנה היא {ויקרא י"ג:ד'}, אף באות זה רמז שלשו' הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע.
{ז} מחיקו[2] שבה כבשרו – מכאן שמידה טובה ממהרת לבא ממד' פורענ' שהרי בראשון לא נאמ' מחיקו.
{ח} והאמינו לקל האת האחרון – משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שסיפרתי עליכם לשון הרע יאמינ' לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגים להם לוקים בנגעים כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה, מדעתי.[3]
{ט} [4]והיו המים וגומ' – והיו והיו שני פעמים, נראה בעיני, אילו נאמ' והיו המים אשר תקח מן היאר לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם, ואף כשיהיו לארץ יהיו בהוייתן, עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיגיעו ליבשת.
{י} גם מתמול וגו' – למדנו שבשבעת ימים הק'ב'ה' מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו.
מתמול שלשם, מאז דבר' – הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הן הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמ' לו זאת עד שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו וכל זה שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהר' אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה שנ' לעלי הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים {שמואל א ב':כ"ז}, והוא אהרן וכן ביחזק' והודע'[5] להם בארץ מצרים[6], ואו' להם[7] איש גילולי[8] עיניו השליכו {יחזקאל כ':ה'-ז'}, אותה נבואה לאהרן נאמר'.
כבד פה – בכבידות אני מדבר, בלשון לעז בלבא.
{יא} מי שם פה, וגו' – מי לימדך לדבר כשהיתה[9] נדון לפני פרע' על המצרי.
או מי ישום אלם – מי עשה את פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך, ולספקלטורין ההורגים, מי עשאן עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטתה.
הלא אנכי – ששמי י"י עשיתי כל זאת.
{יג} ביד תשלח – ביד מי שאתה רגיל לשלוח והו' אהרן, ד"א ביד אחר שתרצה לשלוח, אין סופי להכניסן לארץ ולהיות גואלם לעתיד יש לך שלוחים הרבה.
{יד} ויחר אף – ר' יהוש' בן קרחה או' כל חרון אף שבתור' עושה רושם, וזו לא נאמ' בו רושם, [לא מצינו שבא עונש על אותו חרון. א"ל ר' יוסי אף זה נאמ' בו רושם],[10] הלא אהר' אחיך הלוי – שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי או' לצאת ממך, מעתה לא יהא כן אלא הוא כהן ואתה לוי, שנ' ומשה איש האלקים בניו יקראו על שב' הלוי {דברי הימים א כ"ג:י"ד}.
הנה הוא יוצא לקראתך – כשתלך למצרים.
וראך ושמח בלבו – ולא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב.
{טז} ודבר הוא לך – בשבילך ידבר אל העם, וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולהם ולכם הסמוכי' לדיבור שכולם לשון עליך[11] הם.
יהיה לך לפ' – למליץ, לפי שאתה כבד פה.
לאלקים – לרב ולשר.
{יח} וישב אל יתר חתנו – ליטול רשות שהרי נשבע לו, ושבעה שמות היו לו, רעואל יתר יתרו קיני, כו'.
{יט} כי מתו כל האנ' – מי הם, דתן ואבירם, וחיים היו, אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת.
{כ} על החמר – החמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנ' ועני על רוכב חמור[12] {זכריה ט':ט'}.
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה – אין מוקדם ומאוחר מדוקדקי' בתורה.[13]ת', ראה כל המופתים – פי' ר' יפה אצל תנו לכם מופת בוארא, ואין המקר' כמשמעו.[14] ת'ר'ש'.
{כב} ואמרת אל פרעה – כשתשמע שלבו חזק וימאן לשלח אמור לו כן.
בני בכורי – ל' גדולה, כמו גם[15] אני בכור אתנהו {תהילים פ"ט:כ"ח}, זהו פשוטו, ומדרשו כאן חתם הק'ב'ה' על [מכירת] הבכורה שלקח יעקב מעשו.
{כג} ואמר אליך – בשליחותו של מקום, שלח את בני.
הנה אנכי הורג וגומ' – היא מכה אחרונה ובה התרהו תחילה, מפני שהי' קשה, וזהו שאמ' איוב הן אל ישגיב בכחו, לפיכך מי כמוהו מורה {איוב ל"ו:כ"ב} בשר ודם המבקש להנקם מחברו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הק' שגיב בכח ואין יכולת להמלט מידו כי אם בשובו אליו לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב.
{כד} ויהי – משה בדרך במלון.
ויב' המיתו – לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה, תניא א' ר' יוסי חס ושלום לא נתרשל אלא אמ' אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק עד שלש' ימים, אמול ואשהא שלשה ימים, הק' צוני לך שוב מצרים ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחילה, במסכת נדרים {בבלי נדרים ל"א:}, והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו עד יריכיו, ובולעו מרגליו עד אותו מקום, הבינה צפרה שבשביל המילה הוא.
{כה} ותג' לרגליו – השליכתו לפני רגליו של משה.
ותאמר – על בנה.
כי חתן דמים אתה לי – אתה הייתה [גורם] להיות חתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי.
{כו} וירף – המלאך ממ', אז הבינה שעל המילה בא להורגו,
אמרה חתן דמים למולות – חתני היה נרצח על דבר המילה.
למולות – על המולות, שם דבר הוא, והלמד משמשת בלשון על, כמו ואמר פרעה לבני ישר' {שמות י"ד:ג'} ואונקלוס תרגם דמים, על דם המילה.