{ב}
אבד תאבדו' – אבד ואחר כך תאבדון, מיכאן לעוקר ע'ז' שצריך לשרש אחריה.
את כל מקום,[1] אשר, וגו' – ומה תאבדון מהם את אלהיהם אשר על ההרים.
{ג}
מזבח – של אבנים הרבה.
מצבה – של אבן אחת, והוא בימוס ששנינו במשנה אבן שחצבה מתחילה לבימוס.
אשירה – אילן הנעבד.
ואבדתם את שמם – לכנות לה שם לגנאי, בית גליא, קורין בית קריא, עין כל, קור' עין קוץ.
{ד}
לא תעשון כן – להקטיר לשמים בכל מקום כי אם במקום אשר יבחר, ד'א' ונתצ' את מזבח' ואבד' את שמם לא תעש' כן, אזהרה למוחק את [ה]שם, ולנותץ אבן מן המזבח, או מן העזרה, א'ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך שישר' נותצין למזבחות, אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עוונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב.
{ה}
לשכנו תדרשו – זה משכן שילה.
{ו}
וזבחיכם – שלמים של חובה.
מעשרותיכם – מעשר בהמה ומעשר שיני לאכול לפנים מן החומה.
תרומ' ידכם – אלו בכורים שנ' בהן יד, ולקח הכהן הטנא מידך {דברים כ"ו:ד'}.
ובכרת בקרכם – לתתם לכהנים, ויקריבום שם.
{ז}
אשר ברכך – לפי הברכה הבא.
{ח}
לא תעשו' ככל אש' אנח' עשים פה – מוסב למעלה על כי אתם עוברים, וגומר כשתעברו את הירדן מיד אתם מותרין להקריב בבמה כל ארבע עשרה שנה של כיבוש וחילוק ובבמה לא תקריבו, כל מה שאתם מקריבין פה היום במשכן שהוא עמכם ונמשח והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות נדרים ונדבות אבל בבמה אין קרב אלא הנידר והנידב, וזהו איש כל הישר בעיניו נדרים ונדבות שאתם מתנדבים על ידי שישר בעיניכם להביאם ולא על ידי חובה
תקריבו.
{ט}
כי לא באתם – כל אותם י'ד' שנה.
אל המנ' – זה שילה.
נחלה – זו ירושלם.
עד עתה – כמו עדיין.[2]
{י}
ועברת' א' היר' וישבתם בארץ – שתחלקוה ויהא כל אחד מכיר את חלקו ואת שבתו.[3]
והניח לכם – לאחר כיבוש וחילוק ומנוחה, מן הגוים אשר הניח י"י לנסות בם את ישר' {שופטים ג':א'}, ואין זו אלא בימי דוד, אז.
{יא}
והיה המקום, וגו' – בנו לכם בית הבחיר' בירושלם, וכן הוא אומ' בדוד ויהי כי ישב המלך בביתו, וי"י הניח לו מכל אויביו מסביב, ויאמר המלך אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים, וארון י"י[4] יושב בבית היריעות[5] {שמואל ב ז':א'-ב'}.
שמה תביאו, וגו' – למעלה אמור לעניין שילה, וכאן אמור לעניין ירושלם, ולכך חלקו הכת' ליתן היתר בין זו לזו משחרבה שילה ובאו (עליהם) לנוב, וחרבה נוב ובאו לגבעון היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים.
מבחר נדריכ' – מלמד שיביא מן המובחר.
{יג}
השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר.
בכל מקום אשר תראה – אשר יעלה, בלבך, אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל.
{יד}
באחד שבטיך – בחלקו של בנימן, ולמעל' הוא אומ' מכל שבטיכם הא כיצד כשקנה דוד את הגורן מן ארונה היבוסי, גבה את הזהב מכל השבטים, ומכל מקום, הגורן בחלקו של בנימן היה.
{טו}
רק בכל אות נפשך – במה הכת' מדבר אם, בבשר תאוה להתירה להם בלא הקרבת אימורין הרי במקום אחר אמור כי ירחיב י"י[6] את גבולך, וגו', ואמרת אכלה בשר, וגו', במה זה מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום, יכול יפדו על מום עובר, ת'ל' רק.
תזבח, ואכלת בשר – אין לך בהן היתר גיזה וחלב אלא אכילה על ידי זביחה.
הטמא והטהור – לפי שבא מכח קדשים שנ' בהן הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל {ויקרא ז':י"ט}, הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת.
כצבי וכאיל – שאין קרבן בא מהם.
כצבי וכאיל – לפוטרו מן הזרוע והלחיים והקיבה.
{טז}
רק הדם לא תאכלו – א'ע'פ' שאין לך בו זריקת[7] מזבח לא תאכלנו.
תשפכנו כמים – לומ' לך, שאין צריך כיסוי, ד'א' הרי הוא כמים להכשיר את הזרעים.
{יז}
לא תוכל – בא הכת' ליתן לא תעשה על הדבר, כך מתורגם לית לך רשו אבל כי לא תוכל שאתו, מאין יכולת הוא, ומתורגם הוא לא תיכול.[8]
לא תוכל – ר' יהושע בן קרח' אומ' יכול אתה אבל אינך רשאי, כיוצא בו ואת היבוסי יושבי ירו' לא יוכלו בני ישר'[9] להורישם {יהושע ט"ו:ס"ג}, יכולין היו אבל שאין רשאין לפי שכרת אברהם ברית להם כשלקח מערת המכפלה מהם ולא יבוסים היו, אלא חתים היו, אלא על שם העיר ששמה יבוס, כך מפורש בפירקי דר' אליעזר {פרק לו}, והוא שנ' כי אם הסירך העיורים והפסחים {שמואל ב ה':ו'}, צלמים שכתבו עליהם את השבועה.
ובכרת בקרך – אזהרה זו לכהנים.
ותרומת ידך – אלו בכורים.
{יח}
לפני י"י – לפנים מן החומה.
והלוי אשר בשע' – אם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני, אין מעשר עני הזמינהו על שלמיך.
{יט}
השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר.
על אדמתך – אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישר'.
{כ}
כי ירחיב – לימדה תורה דרך ארץ שלא יתאווה אדם לאכול בשר, אלא מתוך רחבת ידים ועושר.
בכל אות נפשך, וגומ' – אבל במדבר נאסר להם בשר חולין אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים.
{כא}
כי ירחק ממך המקום – ולא תוכל לבא ולעשות שלמים בכל יום כמו עכשיו שהמשכן הולך עמהם.
וזבחת כאשר ציויתיך – למדנו שיש ציווי בזביחה היאך ישחוט, והן הילכות שחיטה שנאמרו למשה על פה בסיני.
ת', מכאן לתורה שבעל פה שנאמרה למשה בסיני, ת'ר'ש'.
{כב}
אך כאשר יאכל את הצבי וגו' – אינך מוזהר לאוכלו בטהרה, אי מה צבי ואיל, חלבו מותר, אף חולין חלבן מותר, ת'ל' אך.
{כג}
רק חזק לבלתי אכל הדם – ממה שנ' חזק אתה למד, שהיו שטופין בדם לאוכלו, לפיכך הוצרך לומ' חזק דברי ר' יהוד', ר' שמעון בן עזאי אומ' לא בא אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות אם הדם שהוא קל לשמור ממנו שאין אדם מתאווה לו הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות.
ולא תאכל הנפש עם הבשר – אזהרה לאבר מן החי.
{כד}
לא תאכלנו – אזהרה לדם התמצית.
{כה}
לא תאכלנו – אזהרה לדם האיברים.
למען ייטב לך, וגומ' – צא ולמד מתן שכרן של מצוות, אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו, הפורש ממנו זוכה לו ולבניו אחריו. קל וחומר, לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם.
{כו}
רק קדשיך – א'ע'פ' שאתה מותר לשחוט חולין, לא התרתי לך לשחוט את הקדשים ולאוכלן בשעריך בלא הקרבה אלא הביאם לבית הבחיר'.
{כז}
ועשית עלתיך – אם עולות הן תן הבשר והדם לגבי מזבח, ואם זבחי שלמים הם, רק זבחיך ישפך הדם על המזבח תחילה, ואחר כך והבשר תאכ'. ועוד דרשו רבותינו רק קדשיך, בא ללמד על קדשים שבחוצה לארץ וללמ' על התמורות ועל וולדות קדשים שיקרבו.
{כח}
שמר – זו משנה, שאתה צריך לשמרה בבטנך שלא תשכח, כעניין שנ' כי נעים כי תשמרם בבטנך {משלי כ"ב:י"ח}, ואם שנית איפשר שתשמע ותקיים, הא כל שאינו בכלל משנה, אינו בכלל מעשה.
את כל הדברים האלה – שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה.
הטוב – בעיני שמים.
והישר – בעיני כל אדם.
{ל}
פן תנקש – אונקלוס תרגם לשון מוקש, ואומ' אני שלא חש לדקדק בַלַשון, שלא מצינו נון בלשון יוקש, ואפילו ליסוד הנופל ממנו, אבל בלשון טירוף וקישקוש מצינו נו"ן וארכובותיה דא לדא נקשן {דניאל ה':ו'}. ואף זה אני אומ' פן תנקש אחריהם, פן תִטָרף אחריהם להיות כרוך אחר מעשיהם, וכן ינקש נושה לכל אשר לו, דתלים {תהלים ק"ט:י"א}, מקלל את הרשע להיות עליו נושים רבים, ויהיו מחזרים ומ[ת]נקשים אחר ממונו.
אחרי השמ' מפניך – אחר שתראה שאשמידם מפניך, יש לך לתת לב, מפני מה נשמדו אילו, מפני מעשים מקולקלים שבידיהם. אף אתה לא תעשה כן שלא יבואו וישמידוך.
איכה יעבדו – לפי שלא ענש על ע'ז' אלא על זבוח וקיטור וניסוך והשתחויה כמו שכת' בלתי לי"י לבדו {שמות כ"ב:י"ט}, דברים הנעשים לגבוה, בא ולימדך כאן שאם דרכה של ע'ז' לעובדה בדרך אחר, כגון פוער לפעור ואבן מרקוליס זו היא עבודתו וחייב, אבל זיבוח וקיטור וניסוך המים והשתחויה אפילו שלא כדרכה.
{לא}
כי גם את בניהם – גם לרבות את אבותם ואימותיהם, א'ר' עקיבא אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו.