{ב}
מאת המדיינים – ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לַדָבָר מחמת יראה שהיו יריאים מהם שהיו ישר' שוללים אותם שלא נאמר אלא אל תתגר בם מלחמה {דברים ב':ט'}, אבל מדיינים נתעברו על ריב לא להם ד'א' מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם.
{ג}
וידבר משה וגומ' – א'ע'פ' ששמע שמיתתו תלוייה בדבר עשה בשמחה ולא איחר.
החלצו – כתרגומו, לשון חלוצי צבא, מזויינין.
אנשים – צדיקים, וכן בחר לנו אנשים {שמות י"ז:ט'}, וכן אנשים חכמים וידועים {דברים א':ט"ו}.
נקמת י"י – שהעמד כנגד ישר', כאילו עומד כנגד הק'.
{ד}
לכל מטות ישר' – לרבות שבט לוי.
{ה}
וימסרו מאלפי ישר' – להודיעך שבחן של רועי ישר' כמה הם חביבים על ישר', עד שלא שמעו במיתתו מהו אומ' עוד מעט וסקלוני {שמות י"ז:ד'}, ומששמעו שמיתת משה היתה תלויה בנקמת מדין לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחם.
{ו}
אותם ואת פינחס – מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם, ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר אמ' הק'ב'ה' מי שהתחיל במצוה שהרג את כזבי יגמור. ד'א' ש{הלך} פינחס לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנ' ו{המד}נים מכרו אותו {בראשית ל"ז:ל"ו} ומניין שהייתה אמו של {פי}נחס משבטו של יוסף, שנאמ' מבנות פוט{י}אל {שמות ו':כ"ה} מזרע יתרו שפיטם עגלים לע'ז' ומזרע יוסף שפיטפט ביצרו, דב' אח' שהיה משוח מלחמה.
וכלי הקדש – זה הארון והציץ, שהיה בלעם עמהם ומפריח את מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהם, [ה]ראה להם את הציץ אשר השם חקוק בו והם נופלים לכך נא' על חלליהם במלכי מדין שנופלים על החללים מן האויר וכן בבלעם כת' על חלליהם בספר יהושע {יהושע י"ג:כ"ב}.
בידו – ברשותו, וכן ויקח את כל ארצו מידו {במדבר כ"א:כ"ו}.
{ח}
חמשת מלכי מדין – וכי איני רואה שחמשה מנה הכת' למה הוזקק לומ' חמשת אלא ללמדך ששוו כולם בעצה ושוו כולם בפורענות, בלעם הלך שם ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישר' בעצתו ויצא ממדין לקראת ישר', ומשיאן עצה רעה, אמ' להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכלתם להם ועכשיו בשנים עשר אלף אתם באים להלחם, נתנו לו שכרו משלם ולא קיפחוהו.
בחרב – הוא בא על ישר' והחליף אומנות[ו] באומנותם שאין נושעים אלא בפיהם על ידי תפלה ובקשה ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות שבאים בחרב שנ' ועל חרבך תחיה {בראשית כ"ז:מ'}.
{י}
טירותם – מקום נוטרים[1] שלהם, הם לשון מושב כומרים יודעי חוקיהם, דבר אח' לשו' מושב שריהם, כמו שמתורגם סרני פלשתים טורני פלשתאי.
{יא}
ויקחו את כל השלל – מגיד שהיו כשירים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל לשלוח יד בבזה שלא ברשות שנ' את כל, עליהם מפורש בקבלה שניך כעדר הר{חל}ים, וגו', אף אנשי מלחמה שביך כלם צדיקים.
שלל – הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין.
בז – הוא ביזת מטלטלין שאינן תכשיט.
מלקוח – אדם ובהמה ובמקום שכת' שבי אצל מלקוח שבי באדם ומלקוח בבהמה.
{יג}
ויצ' משה ואלע' הכהן – לפי שראו את נערי ישר', יוצאין לחטוף מן הבזה.
{יד}
ויקצף משה על פקודי החיל – ממונין על החיל, ללמדך שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם לימחות.
{טז}
בדבר בלעם – אמ' להם אפילו אתם מכנסים כל ה[אומ]ות שבעולם אין אתם יכולים להם שמא מרובים אתם מן המצריים שהיו שש מאות רכב בחור בואו ואשיאכם עצה אלהיהן שונא זימה הוא, כו' כדאית' בחלק {בבלי סנהדרין ק"ו.} ובסיפרי {ספרי במדבר ל"א:ט"ז}.
[2]הן הנה – מגיד שהיו מכירין אותן זו היא שנכשל בה פלוני.
{יז}
יודעת איש – אף הראויה למשכב זכור כגון בת שלש שנים ויום אחד הציץ היה בודקה שמא אף בה נכשל ישר'.
החיו לכם – להתגייר ואף לישא מהן אשה, ר', כ'מ' מכת' רב' ש'.
וכל אשה יודעת איש – ראויה ליבעל ואף על פי שלא נבעלה, ולפני ציץ העבירום, והראויה ליבעל פניה מוריקות.
{יז-יח}
הרוגו – למה חזר ואמר, להפסיק העניין דברי ר' ישמעאל שאם אני קורא הרגו כל זכר בט' וכל אש' יודעת איש וכל הטף בנשים וגו', איני יודע וכל אשת יודעת איש[3] אם להרוג עם הזכרים אם להחיות עם הטף לכך נאמ' הרוגו.
{יט}
מחוץ למחנה – שלא תכנסו לעזרה.
כל הורג נפש – ר' מאיר אומ' בהורגו בדבר המקבל טומאה הכת' מדבר, ולימדך הכת' שהכלי מטמא אדם בחיבורי המת כאילו נגע במת עצמו או אפילו זרק בו והרגו, תל' לו' וכל נוגע בחלל הקיש הורג לנוגע, מה נוגע על ידי חיבורו, אף הורג על ידי חיבורו.
תתחטאו – במי נידה, כדין טמאי מתים, שאף לדברי האו' קברי גוים אין מטמאין באהל,[4] מודה הוא שהגוים מטמאים במגע ובמשא שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלות שנ' אדם כי ימות באהל {במדבר י"ט:י"ד}.
אתם ושביכ' – לא שהגוים מקבלין טומאה וצריכין הזאה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבאו לברית ויטמאו צריכין הזאה.
{כ}
וכל מעשה עזים – להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות.
{כא}
ויאמר אלעזר הכהן וגומ' – לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמה ממנו הילכות גיעולי גוים, וכן אתה מוצא בשביעי[5] למילואים שנ' ויקצוף משה על אלעז' ועל איתמר {ויקרא י':ט"ז}, בא לכלל כעס בא לכלל טעות, וכן בשמעו נא המורים, ויך את הסלע {במדבר כ':י"א}, על ידי כעס טעה.
אשר צוה – תלה ההוראה ברבו.
{כב}
אך את הזהב וגו' – אף על פי שלא הזהיר הורה לכם משה אלא על הילכות טומאה, עוד יש להזהיר לכם על הילכות גיעול אך לשון מיעוט כלומ' אך ממועטים אתם מלהשתמש בכלים אפילו אחר טהרתם מטומאת המת, עד שיטהרו מבליעת איסור נבילות, ורבותינו אמרו אך את הזהב, לימד שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהי כמות שהוא.
{כג}
כל דבר אשר יבא באש – לבשל בו כלום.
תעבירו באש – כדרך תשמישו הגעלתו מי שתשמישו על ידי חמין יגעילנו בחמין, ומי שתשמישו על ידי צלי כגון השפוד והאכסלא ילבבננו באור.
אך במי נדה יתחטא – לפי פשוטו חיטוי זה לטהרו מטומאת המת, אמ' להם צריכים הכלים גיעול לטהרן מן האיסור, וחיטוי לטהרן מן הטומאה, ורבותינו דרשו מיכאן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות, ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראויין לטבול בהן נדה וכמה הן ארבעים סאה.
וכל אשר לא יבא באש – כל דבר שאין תשמישו על ידי האור כגון כוסות קיתונות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור.
תעבירו במים – מטבילן ודיין, ודווקא כלי מתכות.
{כד}
אל המחנ' – למחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שילוח ממחנה לויה וממחנה ישר'.
ופירש לנו ר', אם עמד ישר' על גבי המלאכה ביד גוי וראה שלא נשתמש בו כלל אין צריך טבילה, וכל חדשים מגעיל ר' ומטבילן בכך שמא נשתמש ובלע ומחמת שמנם הוצרך להגעילם.
{כו}
שא את ראש – קח את חשבון.
{כז}
וחצית את המלקוח בין תפש' המלחמ' וגו' – חציו לאילו וחציו לאילו.
{לב}
ויהי המלקוח יתר הבז – לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין אלא מן המלקוח כתב את הלשון הזה, ויהי המלקוח שבא לכלל חלוקה ולכלל מכס שהיה עודף על בז המטלטלין אשר בזזו עם הצבא איש לו, ולא בא לכלל חלוקה, מספר הצאן וגו'.
{מב}
וממחצית בני ישר' אשר חצה משה – לעדה והוציאה להם מן האנשים הצבאים.
{מג}
ותהי מחצת העדה – כך וכך.
{מז-מח}
ויקח משה כו' הפקודים – הממונים.
{מט}
לא נפקד – לא נחסר. ותרגומו לא שגא, אף הוא לשון ארמי חסרון, כמו אנכי אחטנה {בראשית ל"א:ל"ט}, דהות שגיא ממניינא, וכן כי יפקד מושבך {שמואל א כ':י"ח}, יחסר מקום מושבך איש הרגיל לישב שם, וכן ויפקד מקום דוד {שם כ"ז}, נחסר מקומו איש יושב שם.
{נ}
[6]עגיל – נזמי אזן.
כומז – דפוס של בית הרחם, לכפר, על הירהור הלב של בנות מדין.