{א} ביום {הזה} – בראש חדש, לא היה צריך לכתוב אלא {ביום ההוא מהו ביום ה}זה שיהו דברי תורה חדשים עליך כאילו {היום נתנו.}
{ב} ויסעו מרפידים – מה ? לחזור ולפרש מהיכן {נסעו והלא כבר כ}ת' שברפידים היו חונים בידוע שמשם {נסעו אלא להקיש} נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר {סיני מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף} נסיעתן מרפידים בתשובה.
ויחן שם – כאיש אחד בלב אחד, אבל כל שאר החניות בתרעומת ומחלוקת.
נגד ההר – למזרחו וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח.
{ג} ומש' עלה – ביום השיני, וכל עליותיו בהשכמה היו שנ' וישכם בבקר וישכם משה בבקר {שמות ל"ד:ד'}.
כה תאמר – בלשון הזה, כסדר הזה.
לבית יעקב – אילו הנשים תאמר להן בלשון רכה.
ותגיד לבני ישר' – עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשין כגידין.
{ד} אתם ראיתם – ולא מסורת היא בידכם בדברים. [1]אשר עשיתי במצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו להם ולא נפרעתי מהם אלא על ידיכם.
ואשא אתכם – זה יום [שבאו] לרעמסס שהיו ישר' מפוזרין בכל ארץ גושן ולשעה קלה כשבאו ליסע ולשאת נקבצו כולם לרעמסס, ואונקלוס תרגם ואשא כמו ואסיע אתכם ואטילית יתכון, תיקן את הדיבור דרך כבוד למעלן.
על כנפי נשרים – כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר עופות נותנין את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ לפי שאין עוף פורח על גביו לכך נותנו על כנפיו אמ' מוטב יכנס החץ בי ולא בבני, אף אני עשיתי כן ויסע מלאך ההולך וגו' {שמות י"ד:י"ט}, ויבא בין מחנה מצר' וגו' {שמות י"ד:כ'}, והיו מצריים מזרקים חצים ובלסטראות והענן מקבלן.
ואביא אתכם אלי – כתרגומו.
{ה} ועתה – אם עתה תקבלו עליכם, יערב עליכם מכאן ואילך, שכל התחילות קשות.
ושמרתם את בריתי – שאברות רב' שמע' כתב בית עמכם על שמירת התורה.
סגלה – אוצר חביב כמו וסגלת מלכים {קהלת ב':ח'}, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים כך אתם לי סגלה משאר אומות ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חיבתכם ניכרת.
כי לי כל הארץ – והם בעיניי ולפניי לכלום.
{ו} ואתם תהיו לי ממלכת כהנים – שרים כמה דאת אמר ובני דוד כהנים היו {שמואל ב ח':י"ח}.
אלה הדברים – לא פחות ולא יותר.
{ח} וישב מש' את דברי העם וגו' – ביום המחרת שהוא שלישי, שהרי בהשכמה עולה וכי צריך היה משה להשיב, אלא בא הכת' ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמ' הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב.
{ט} בעב הענן – במעבה הענן וזהו ערפל.
וגם בך – גם בנביאים הבאים אחריך.
ע'א' גם וישב, וכי מה אמ' לו הק'ב'ה' למשה ומה אמ' להם משה לישר' ומה אמרו לו ישר' למשה ומה השיב משה לפני הגבורה אלא ממצות הגבלה שנאמרה בשלישי וא'ע'פ' שכתובה לאחר פרישה נאמרה קודם שלא מצינו במקום אחר רמז שאמרה להם משה וכן מפור' בשבת בפר' א'ר' עקיבא, וא'ת' למה לא נאמרה קודם פרישה אין מוקדם ומאוחר, ת'.
ויגד משה – ביום המחרת שהוא רביעי לחדש.
את דברי העם וגומ' – תשובה על דבר זה [כבר] שמעתי מהם שרצונן לשמוע ממך, אינו דומה שומע מפי שליח לשומע מפי המלך רצוננו לראות את מלכנו.
{י} ת' ויאמר אל משה – אם כן שמזקיקין אותי לדבר אל עמם לך אל העם וקדשתם. ת'ר'ש'.
קדשתם – וזמנתם שיכינו עצמם היום ומחר.
{יא} והיו נכונים – מאשה.
ליום השלישי – שהוא ששה בחדש ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה {שמות כ"ד:ד'} וכל העניין האמור בפרשת ואלה המש{פטים} ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
לעיני {כל העם} – מלמד שלא היה בהם סומא שנת{רפאו כולם.}
{יב} והגבלת – קבע להם תחומים לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה.
לאמר – הגבול אומר להם השמרו לעלות מכאן ולהלן ואתם הזהירם על כך.
ונגוע בקצהו – אפילו בקצהו.
{יג} יירה יירה – מיכן לנסקלין שהן נדחין למטה מבית הסקילה, שהיה גבוה שתי קומות.
יירה – יושלך למטה מן לארץ כמה ירה בים {שמות ט"ו:ד'}.
במשוך היובל – כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סילוק [ה]שכינה והפסקת הקול וכיון שאסתלק הן רשאין לעלות.
היובל – הוא שופר של איל שכן בערביא קורין לדיכרא יובלא ושופר של אילו של יצחק היה.
{יד} {מן ההר אל העם} – מלמד שלא היה משה {פונה לעסקיו אלא מן} ההר אל {העם.
{טו} היו נכנים לשלשת ימים – לסוף שלושה ימים הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום.} ולשלשת ימים כמו ליום השלישי {שמות י"ט:י"א}.
אל תגשו אל אשה – כל שלשה ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום שלישי ויהיו טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשה שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא אבל מששהתה שלשה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהר מלטמא את הפולטת.
{טז} בהיות הבקר – מלמד שהקדים על ידם, מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן שיהא הרב ממתין לתלמיד וכן מצינו ביחזקאל קום צא אל הבקעה, וגו' {יחזקאל ג':כ"ב}, ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד י"י עומד {יחזקאל ג':כ"ג}.
{יז} לקראת האלהים – מגיד ש[היתה] שכינה יוצאה לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנ' י"י מסיני בא {דברים ל"ג:ב'} ולא נאמר לסיני בא.
בתחתית ההר – לפי פשוטו ברגלי ההר ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית.
{יח} עָשַן כלו – אין עשן זה שם דבר, שהרי נקוד השין פתח אלא לשון פָעַל כמו אָמַר שָמַר שָמַע ולכך תרגומו תָנַן כוליה ולא תורגם תננא כוליה וכל עשן שב[מ]קרא נקודים קמץ מפני שהם שם דבר.
כבשן – של סיד, יכול כבשן זה ולא יותר ת'ל' בוער באש, עד לב השמים {דברים ד':י"א}, [ומה] ת'ל' ככבשן לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע נותן לבריות סימן הניכר להם, כיוצא בו כאריה ישאג {הושע י"א:י'} וכי מי נתן כח בארי לא הוא, והכת' מושלו באריה אנו מכנין ומדמין אותו מבריותיו כדי לשבר את האוזן לפי מה שיכולה לשמוע כיוצא בדבר וקולו כקול מים רבים {יחזקאל מ"ג:ב'}, וכי מי נתן קול למים הלא הוא ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו כדי לשבר את האזן, וכו'.
{יט} הולך וחזק מאד – מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו עָמֵה, מחליש ותוהה, אבל כאן הולך וחזק מאוד, ולמה רך מתחילה לשבר אזניהם כמה שיכולה לשמוע.
משה ידבר – כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישר' שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך {שמות כ':ב'} הק' מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע.
יעננו בקול – יעננו על דבר הקול, כמו אשר יענה באש {מלכים א י"ח:כ"ד}, על דבר האש להורידו.
{כ} וירד י"י על ה' סיני – יכול ירד עליו ממש, ת'ל' כי מן השמים דברתי עמכם {שמות כ':י"ח}, מלמד שהרכין שמים התחתונים והעליונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה וירד כסא הכבוד עליהם.
{כא} העד בעם – התרה בהם, שלא לעלות בהר.
פן יהרסו וגו' – שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאותם את י"י לראות ויתקרבו לצד ההר.
ונפל ממנו רב – כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי, חשוב לפני רב.
פן יהרסו – כל הריסה מפרדת אסיפת הבניין, אף הנפרדים ממצב אנשים הורסים את המצב.
{כב} וגם הכהנים – אף הבכורות שהעבודה בהם.
הנגשים אל י"י – להקריב קרבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות.
יתקדשו – יהו מזומנים להתייצב על עמדם.
פן יפרץ – לשון פירצה יהרג בהם ויעשה בם פרצה.
{כג} לא יוכל העם, וגו' – איני צריך להעיד בהם שהרי מותרין ועומדין הם היום, שלשה ימים ולא יוכלו לעלות שאין להם רשות.
{כד} לך רד – והעד בהם שנייה שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין בשעת מעשה.
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים – יכול אף הם עמך ת'ל' ועלית אתה, אמור מעתה אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו מש' נגש יותר מאהרן ואהרן יותר מן הכהנים והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל י"י.
פן יפרץ בם – אף על פי שהוא נקוד חטף קמץ אינו זז מגזרתו, כן דרך כל תיבה שנקודתה מלא פום כשהיא סמוכה במקף משתנה הנקוד לחטף קמץ.
{כה} ויאמר אלהם – התראה זו.