{ב} אני י"י אלקיכם – אני הוא שאמרתי בסיני אנכי י"י אלקיך {שמות כ':ב'}, וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קיבלו גזירותי. ר' אומר גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה אני י"י אלקיכם, דעו מי גוזר עליכם, דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.
{ג} כמעשה ארץ מצרים – מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנענים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו ישר' בו מקולקל מן הכל. אשר אני מביא אתכ' שמה – מגיד שאותן עממים שכבשו ישר' מקולקלין מכולן. ובחוקו' לא תלכו – מה הניח הכת' שלא אמר, אלא אילו נימוסו' שלהם, דברים החקוקים להם, כגון טרטיאות ואיצטדיאות. ר' מאיר או' אילו דרכי האמורי שמנו חכמים.
{ד} את משפטי תעשו – אילו דברים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו, היה כדיי לאומרן. [ו]את חקתי תשמורו – דברים שהן גזיר' מלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשמרם, ואומות העולם משיבים עליהם, אכילת חזיר ולבישת כלאים וטהרת מי חטאת, לכך נאמ' אני י"י גזרתי עליהם, אין אתה רשאי ליפטר. ללכת בהם – אל תפטר מתוכם, שלא תאמר למדתי חכמות ישר' אלך ואלמד חכמות האומות.
{ה} ושמרתם את חקתי – לרבות שאר דקדוקי פרשה, שלא פרט הכת'. ד"א ליתן שמירה ועשייה [1] למשפטים, לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטי' ושמירה לחוקים. וחי בהם – לעולם הבא, אם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת. אני י"י – נאמן לשלם שכר.
{ו} לא תקרבו לגלות – להזהיר את הנקבה כזכר, לכך נאמ' לשון רבים. אני י"י – נאמן לשלם שכר.
{ז} ערות אביך – זו אשת אביך, או אינו אלא כמשמעו, נאמ' כאן ערות אביך[2], ונאמ' להלן ערות אביו גלה {ויקרא כ':י"א}, מה להלן אשת אביו, אף כאן אשת אביו. וערות אמך – להביא אמו שאינה אשת אביו.
{ח} ערות אשת אביך – לרבות לאחר מיתה.
{ט} [3] מולדת בית או מולדת חוץ – בין שאומרים לו קיים את אמה בין שאומ' לו לאביך הוצא, כגון בת ממזרת או בת נתינה.
{י} ערות בת בנך וגו' – בבתו מאנוסתו הכת' מדבר, ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה לא תגלה, בין שהיא ממך ובין שהיא מאיש אחר. בת בתך – קל וחומ' לבתך, ולפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מגזירה שוה במסכת יבמות {בבלי יבמות ג'.} ובחגי'.
{יא} ערות בת אשת אביך – לימד שאינו חייב על בת אביו משפחה ונכרית לפי שנא' למעלה מולדת חוץ שאומרין לאביך הוצא יכול אפילו מולדת שפחה ונכרית לכך נאמר בה אשת אביך בבת מולדת הראויה לאישות וקידושין הכת' מדבר.
{יד} ערות אחי אביך לא תגלה – ומה היא ערותו, אל אשתו לא תקרב.
{טו} אשת בנך היא – לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה, פרט ל[4]שפחה ונכרית.
{יז} ערות אשה ובתה – לא אסר הכת' אלא על ידי נישואי אשה ראשונה, לכך נאמ' לא תקח, לשון קיחה, וכן לענין העונש אשר יקח את אשה ואת אמה {ויקרא כ':י"ד}, לשון קיחה, אבל אנס אשה מותר לישא בתה. שארה הנה – קרובות הן זו לזו. זמה – עצה כתרגומ' עצת חיטאין, שיצרך יועצך לחטא.
{יח} אל אחותה – שתיהן כאחת. לצרר – לשון צרה לעשות את זו צרה לזו. [5]
{כא} להעביר למולך – ע"ז היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש. לא תתן – זו היא מסירתו לכומרים. להע' למולך – זה העברת האש.
{כג} תבל היא – לשון קֶדש וערוה וניאוף, וכן ואפי על תבליתם {ישעיהו י':כ"ה}.
ל'א': תבל היא – לשון בלילה ועירבוב, זרע אדם וזרע בהמ'.
{כח} ולא תקיא הא' את' – משל לבן מלכים שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישר' אינה מקיימת עוברי עבירה. ולא תרוקין ארע', לשון ריקון, מריקה עצמ' מהן.
{כט} הנפשות העושות – הזכר והנקבה במשמע.
{ל} ושמרתם את משמרתי – להזהיר בית דין על כך. ולא תטמאו בהם אני י"י אלקיכם – הא אם תטמאו, איני אלקיכם, ואתם נפסלים מאחרי, ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחייבים כלייה, לכך נא' אני י"י אלקיכם.
חסלת אחרי מות