{ב} כאשר כלו לאכל – יהודה אמ' להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית.
כאשר כלו – כד שיציאו, והמתרגם כד ספיקו טועה הוא כאשר כלו הגמלים לשתות מתורגם כד ספיקו, כששתו כדי סיפוקם, הוא גמר שתייתם, אבל זה כאשר כלו לאכל, כאשר תם האוכל הוא, ומתורגם כד שיציאו.
{ג} העד העד – לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים, וכן כי העד העדותי באבותיכם[1] {ירמיהו י"א:ז'} רד העד בעם {שמות י"ט:כ"א}.
לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם – [2]ואונקל' שתירגם אילהין כדאחוכון עמכון יישב ביאור הדבר על אופניו, ולא דקדק לתרגם אחר לשון המקרא.
{ז} לנו ולמולדתינו – למשפחתינו, ומדרשו אפילו עצי עריסתינו גילה לנו.
ונגד לו – שיש לנו אב ואח.
על פי הדברים האלה – על פי שאילותיו אשר שאל הוזקקנו להגיד.
כי יאמר – אשר יאמר, כי משמש בלשון אם, ואם משמש בלשון אשר, הרי זה שימוש אחת מארבע לשונותיו אִי, שהרי כי זה כמו אם, עד אם דבר' דברי {בראשית כ"ד:ל"ג}.
{ח} ונחיה – נצנצה רוח הקודש בו, על יד הליכה זו תחי רוחך, ותחי רוח יעקב אביהם {בראשית מ"ה:כ"ז}.
ולא נמות – ברעב, בנימן ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כולנו מתים ברעב אם לא נלך מוטב שתניח את הספק ותתפש את הוודאי.
{ט} והצגתיו לפניך – שלא א(ת)ביאנו אליך מת כי אם חי.
וחטאתי אליך[3] כל הימים – לעולם הבא.
{י} לול' התמהמהנו – על ידך כבר היינו שבים אליך עם שמעון ולא נצטערת כל הימים הללו.
{יא} איפוא – [4]לשון יתר הוא לתיקון מילה בלשון עברי, אם כן איזקק לעשות, שאשלחנו עמכם, צריך אני לחזר ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם. ואומר אני זאת עשו.
מזמרת הארץ – כתרגומו, משבח הארץ, שהכל מזמרין עליו כשהוא בא לעולם.
נכאת – שעוה, בבראש' רבא.[5]
בטנים – לא ידעתי מהו ובפירושי אלף בית של ר' מכיר ראיתי פישתציאש.
ת', מצא' נמחק בפיר' שכ' רבנו שמעיה (ודומה לי שהן אפרסקין) ומוגה מכת' ידו, ואמר לי ישר' יווני שהוא מין פרי הדומה לערמונים.[6]
{יב} וכסף משנה – פי שנים, בראשון.
קחו בידם[7] – לשבר אוכל שמא הוקר השער.
אולי משגה הוא – שמא הממונה על הבית שכחו שוגג.
{יד} ואל שדי וגו' – מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפילה, הריני מתפלל עליכם.
אל – שיש די בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו ליתן יתן לכם רחמים, זהו פשוטו. ומדרשו מי שאמ' לעולם דיי יאמר דיי לצרותיי כי לא שקטתי מנעוריי צרת לבן אחר צרת עשו, צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון צרת בנימן.
ושלח לכם – ויפטר לכון, תרגומו יפטרינו מאסוריו, לשון לחפשי ישלחנו {שמות כ"א:כ"ו} ואין נופל בתרגומו לשון וישלח, שהרי לשם הם הולכים אצלו.
את אחיכם – זה שמעון.
אחר – רוח הקודש נזרקה בו, לרבות את יוסף.
ואני – עד שובכם אהיה שכול מספק.
כאשר שכלתי – מיוסף ומשמעון.
שכלתי – מבנימן.
{טו} ואת בנימן – מתרגמין ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוות בלשון ארמי, בדבר הניקח ביד מתרגם נסיב ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגם ודבר.
{טז} וטבח טבח – כמו ולטבוח טבח ולהכן, ואין וטבוח, לשון ציווי שהיה לו לומר וטבח.
בצהרים – זה מתורגם בשירותא, יש הרבה בתלמוד שדא לכלבא שירותיה {בבלי תענית י"א:}, בצע אכולא שירותיה {בבלי ברכות ל"ט:}, שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי ובלעז דִישְנֵר,[8] אבל כל תרגום של צהרים טיהרא.
{יח} וייראו האנשים – כתוב בשני יודין, ותרגומו ודחילו.
כי הובאו בית יוסף – ואין דרך ה(אנשים) [באים] לשבר בר ללון בבית יוסף כי בפונדקאות שבעיר, וייראו שאין זה אלא לאוספם אל משמר.
אנחנו מובאים – אל תוך הבית הזה.
להתגולל – להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו, ואונקלוס שתרגם ולאסתפקא עלנא הוא לשון להתעולל כדמתרגמינן עלילות דברים {דברים כ"ב:י"ד} תסקופי מלין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא ולהתגולל שתרגם לא[י]תרברבא הוא לשון גלת הזהב {קהלת י"ב:ו'}, והוצב גלתה העלתה {נחום ב':ח'}, שהוא לשון מלכות.
{כ} בי אדני – לשון בעייה ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא.
ירד ירדנו – ירידה היא לנו, רגילין היינו לפרנס את אחרים, עכשיו אנו צריכים לך.
{כג} אלהיכם – בזכותכם, ואם אין זכותכם כדיי, אלהי אביכם בזכות אביכם נתן לכם מטמון.
{כד} ויבא האיש – הֲבאה אחר הבאה, לפי שהיו הן דוחפין אותו חוץ עד שדברו אליו פתח הבית ומשאמ' להם שלום לכם {בראשית מ"ג:כ"ג} נמשכו ובאו אחריו.
{כה} ויכינו – הזמינו, עיטרוה בכלים נאים.
{כו} הביתה – מפרוזדור לטרקלין.
{כח} ויקדו וישתחוו – על שאילת השלום. קידה, כפיפת קדקד, השתחואה, משטתח לארץ.
{כט} אלהים יחנך – בשאר השבטים שמענו חנינה, אשר חנן אלהים את עבדיך {בראשית ל"ג:ה'}, ובנימן עדיין לא נולד לכך ברכו יוסף בחנינה.
{ל} כי נכמרו רחמיו – שאלו יש לך אח מאם אמ' לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא, יש לך בנים, אמ' לו יש עשרה, ומה שמם, אמ' לו בלע ובכר כו' {בראשית מ"ו:כ"א}, אמ' לו ומה טיבן של שמות הללו, אמ' לו כולם על שם אחי והצרות שמצאוהו כו',[9] כדאמרי' בסוטה {בבלי סוטה ל"ו:}, מיד נכמרו רחמיו.
נכמרו – נתחממו, ובלשון משנה יש על הכומר של זיתים {בבלי בבא מציעא ע"ד.}, ובלשון ארמי משום מכמר בישרא, ובמקרא עורנו כתנור נכמרו {איכה ה':י'}, נתחממו ונקמטו, קמטין קמטין מפני זלעפות רעב, כן דרך כל עור כשמחממין (אותן) אותו מאד נקמט וכוויץ.
{לא} ויתאפק – נתאמץ, והוא ל' אפיקי מגינים {איוב מ"א:ז'} חוזֶק, וכן ומזיח אפיקים {איוב י"ב:כ"א}.
{לב} כי תועבה הוא – דבר שנוי הוא למצרים לאכול עם העברים ואונקלוס נתן טעם לדבר.
{לג} הבכור כבכורתו – מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה שהיא תולדותיכם, וכן כולם כיון שהגיע לבנימן אמ' זה אין לו אם, ואני אין לי אם, ישב לי אצלי.
{לד} משאות – מנות.
חמש ידות – חלקו עם אחיו ומשאת יד יוסף ואסנת ומנשה ואפרים.
וישכרו עמו – ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו.