⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ו – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'.

(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.

(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ.

(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי.

(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.

(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.

(ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.

(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

(י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(יא) בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.

(יג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן.

(טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן.

(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.

(יז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם.

(יח) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.

(יט) וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם.

(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.

(כא) וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי.

(כב) וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי.

(כג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר.

(כד) וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקׇּרְחִי.

(כה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם.

(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם.

(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

(כח) וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כט) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי ה' דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ.

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} עתה תראה וגו' – הרהרת על מדותיי, לא כאברהם  שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע {בראשית כ"א:י"ב}, ואחר כך אמרתי לו העלהו לעלה {בראשית כ"ב:ב'} ולא הרהר אחריי לפיכך עתה תראה, העשוי לפרע' תראה ולא תר' העשוי לשבע' מלכי אומות, כשאביאם אל הארץ. כי ביד חזקה ישלחם – מפני ידי שתתחזק עליו ישלחם. וביד חזקה יגרש' מארצו – על כרחם של ישר' יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה. וכן הוא אומ' ותחזק מצרים על העם וגומ' {שמות י"ב:ל"ג}.

וארא

{ב} וידבר א'קים אל משה – דיבר אותו משפט, על שהקשה לדבר ולומ' למה הרעות' לעם הזה {שמות ה':כ"ב}. ויאמר אליו אני י"י – נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיי' דברי לאבות הראשונים. ובלש' הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני י"י נאמן ליפרע, כשהוא אמור אצל עונש, כגון וחללת את שם א'קיך אני י"י {ויקרא י"ט:י"ב}, וכשהוא אמור אצל קיום מצוה כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני י"י {ויקרא כ"ב:ל"א}, נאמן ליתן שכר.

{ג} וארא אל האבות בא' שדי – הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני א' שדי. ושמי י"י לא נודעתי להם – לא הודעתי אין כת' כאן אלא לא נודעתי, לא נכרתי להם במדה אמיתית שלי שעליה נקרא שמי י"י נאמן לאמת דבריי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי.

{ד} וגם [1] הקימותי את בריתי וגו' – וגם כשנראיתי להם בא' שדי הצבתי והעמדתי ברית ביני וביניהם. לתת להם את ארץ כנען – לאברהם בפרשת מילה נאמ' אני א' שדי וגו' {בראשית י"ז:א'}, ונתתי לך ולזרעך אחריך א' ארץ מגור' וגו' {בראשית י"ז:ח'}, [ליצחק] כי לך ולזרעך אתן א' כל האר' האל והקמו' את השבועה {בראשית כ"ו:ג'}, ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באל שדי, נאמרה ליעקב אני א' שדי פרה ורבה וגו' ואת הארץ אשר נתתי וגו' {בראשית ל"ה:י"א-י"ב}, הרי שנדרתי להם ולא קיימתי.

{ה} וגם אני – כמו שהצבתי הברית יש עלי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישר' הנואקים. אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר – אותה הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו וגם הגוי אשר יעבודו דן אנ' וגו' {בראשית ט"ו:י"ד}.

{ו} לכן – על פי אותה שבועה. אמור לבני ישר' אני י"י – הנאמן באבטחתי. והוצאתי אתכם – כי כן הבטחתי יצאו ברכוש גדול {בראשית ט"ו:י"ד}. סבלות – טורח משא מצרים.

{ח} נשאתי את ידי – הרימותיה לישבע בכסאי.

{ט} ולא שמעו אל משה – לא קיבלו תנחומין. קוצר רוח – כל מי שהוא מיצר רוחו ונשמתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לעניין הזה שמעתי פרש' זו מר' ברוך בר' אליעזר, והביא לי ראייה מקרא זה בפעם הזאת אודיעם א' ידי ואת גבור' וידע' כי שמי י"י {ירמיהו ט"ז:כ"א}, למדנו שכשהק' מאמין את דבריו אפילו לפורענות מודיע ששמו י"י, וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוה לעניין של מעל', שאמ' למה הרעת' וגו' {שמות ה':כ"ב}, אמ' לו הק' חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבו', הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם {שמות ג':י"ג}. וגם הקימתי וגו' – וכשבקש [אברה'] לקבר את שר' לא מצא עד שקנה בדמים מרובים, וכן יצחק עוררו עליו על הבארות שחפר, וכן יעקב ויקן א' חלקת השדה {בראשית ל"ג:י"ט} לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדות', ואתה אמרת למה הרעת {שמות ה':כ"ב}. ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים, אחת שלא נאמר, ושמי י"י לא שאלו לי. ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו הרי תחילת שנגלה על אברהם בין הבתרים נאמר אני י"י אשר הוצאתיך מאור כשדים {בראשית ט"ו:ז'}. ועוד היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמע' וגו' {שמות ו':ה'} לכן אמור לבני ישר' {שמות ו':ו'}. לכך אני אומ' יתיישב המקרא על פשוטו דבור על אופניו, והדרשה תדרש שנ' הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע {ירמיהו כ"ג:כ"ט} מתחלק לכמה ניצוצות. [2]{מפי מהר"ר} שמואל והוא קיבל ממ'ה'ר' שבתאי והוא קיבל ממ'ה'ר' יודה בעל {אצבעות והוא מר' הילל} תלמידו של ר'ש'י'. לפי דעת ר'ש'י' שפי' לא יתיישב מכמה דברים חדא דלא כתי' לא {שאלו. וא"ת} לא הודיע'{, הרי הודיעם} שכך שמו. פי' אי הוי כתי' לא שאלו הייתי או' הודיע א'ע'ג' דלא שאלו. {[אחרי שלא הודיעו כמו לאבות. ד"א היה להמתין עד שיודיעו ולא היה לו לישאל] לכך כתיב לא נודעתי לאשמועינן שלא הודיעם} כלל. וזה {אינו שהרי בברית בין} הבתרים {כתיב ויאמר ה' אל אברם וגו'. ועוד היאך נמשכת הדברים הסמוכים לו וכו'. והשתא אתא שפיר שלא יתיישב דאיכא ג' קושיות. והק' הר"ר שמריה למאי דס"ד דאתא לאשמועינן שלא הודיעם מדכתיב לא נודעתי ולא כתיב לא שאלו א"כ השתא נמי דכתיב לא נודעתי נטעה לומר ששאלו ואמאי הוה ניחא ליה כפרש"י שלא הודיעם ממה שלא שאלו. ותירץ דא"כ למה הקפיד על משה אם שאלו כמוהו. אבל לפי המפרש וא"ת לא הודיעם מחמת שלא שאלו לכך לא נזקקתי להודיעם מחמת שלא שאלו קש' דאכתי יאמר לא שאלו, כי איך יתכן לומר הטפל לומר לא נודעתי, ויניח העיקר לא שאלו. דאין סברא לומר לא נודעתי כדי לידע מכללותה לא שאלו, דאדרבא יאמר בפירוש לא שאלו לי ודו"ק}.

{יב} ערל שפתים – אטום שפתים, וכן כל לשון ערלה אומר אני שהוא אוטם, ערלה אזנם {ירמיהו ו':י'}, אטומה משמוע, ערלי לב {ירמיהו ט':כ"ה}, אטומי[3] מהבין, שתה גם אתה והערל {חבקוק ב':ט"ז}, והאטם, אנטומיץ, משכרות כוס הקללה. ערלת בשר, שהגיד אטום ומכוסה ומובדל בה. וערלתם  ערלתו {ויקרא י"ט:כ"ג}, עשו לו אוטם וכיסוי איסור שיבדיל בפני אכילתו, שלש שנים יהיה לכם ערלים, אטום ומכוסה ומובדל מלאוכלו. ואיך ישמעני פרעה – זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה.

{יג} וידבר י"י אל משה ואל אהרן[4] – לפי שאמ' משה אני ערל שפתים {שמות ו':י"ב} צירף הק' את אהרן עמו להיות לו למליץ. ודבר הציווי מהו מפורש בפרש' שנייה לאחר סדר היחס אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק העניין באלה ראשי בית אבותם {שמות ו':י"ד} ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחסו. ויצום אל בני ישראל – צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם. ואל פרעה מלך מצרים – צום עליו לחלוק לו כבוד לדבריהם, זה מדרשו, ופשוטו צום על דבר ישר' ועל שליחותו אל פרעה.

{יד} אלה ראשי בית אבת' – מתוך שנזקק לייחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן התחיל לייחסם דרך תולדותם מראובן. ובפסיקת' הגדולה[5] ראיתי לפי שקינתרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו חזר הכת' לייחסם כאן לבדם לומר שחשובין הם.

{טז} ושני חיי לוי וגו' – למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השיעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שיעבוד, שנ' וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור {שמות א':ו'}, ואחר כך ויקם מלך חדש {שמות א':ח'}, ולו' האריך ימים על כולם.

{יח} ושני חיי לוי וגו' ושני חיי קהת ושני חיי עמרם וגו' – ומחשבון זה אנו למידין על מושב בני ישר' ארבע מאות שנה שאמ' הכת' שלא באר' מצרים לבדה היו אלא מיום שנולד יצחק שהרי קהת מיורדי מצרים היה, חשוב כל שנותיו ושנות עמרם  ושמונים של משה לא תמצאם ארבע מאות שנה, והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות.

{כ} יוכבד דדתו – אחת אבוהי, בת לוי אחות קהת.[6]

{כה} מבנות פוטיאל – מזרע יתרו שפיטם עגלים לע'ז', ומזרע יוסף שפיטפט ביצרו.

{כו} הוא אהרן ומשה – אילו שהוזכרו למעלה שילדה יוכבד לעמרם, הוא אהרן ומשה אשר אמר וגו'. יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדי' משה לאהרן לומ' ששקולים שניהם כאחד. על צבאותם – בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם, יש על שאינו אלא במקום אות אחת, על חרבך תחיה {בראשית כ"ז:מ'}, כמו בחרבך, עמדתם על חרבכם {יחזקאל ל"ג:כ"ו}, בחרב'.

{כז} הם המדברים וגו' – הם שנצטוו הם שקיימו. הוא משה ואהרן – הם בשליחותם ובצדקן מתחילה ועד סוף.

{כח} ויהי ביום דבר, וגו' – מחובר למקרא שלאחריו.

{כט} וידבר י"י וגו' – הוא הדבור עצמו האמו' למעלה[7] אלא מתוך שהפסיקו העניין בשביל לייחסם, חזר עליו להתחיל בו. אני י"י – כדי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי.[8]

הערות
  1. ↑ בטקסט נוסף כאן: "הגח", והוא כנראה טעות סופר.
  2. ↑ קשה לקרוא את רוב הגיליון, אך ניתן להשלימו ע"פ כ"י המבורג 52.
  3. ↑ "אטומים" בכ"י מינכן 5, ויימר 651, פרמא 181 ועוד.
  4. ↑ כל ד"ה "וידבר ה' אל משה ואל אהרן" חסר בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 181, וכן בדפוס ריגייו ודפוס אלקבץ. בדפוס רומא מופיע כאן מ"וידבר... למליץ", ומ"ודבר הצווי... נתיחסו" מופיע בסוף פסוק זה.
  5. ↑ עיין פסיקתא רבתי ז'.
  6. ↑ בדפוס רומא מופיע כאן "אחות נחשון – מכאן למדנו הנושא אשה יבדוק באחיה", אך הוא חסר גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 181, וכן בדפוס ריגייו ודפוס אלקבץ.
  7. ↑ בדפוס רומא מופיע כאן "בא דבר אל פרעה מלך מצרים", אך הוא חסר גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 181, וכן בדפוס ריגייו ודפוס אלקבץ.
  8. ↑ בדפוס רומא מופיע כאן "בא דבר אל פרעה מלך מצרים. ויאמר משה לפני ה' – היא האמירה האמורה למעלה הן בני ישראל לא שמעו אלי, ושנאה הכתו' כאן בשביל שהפסיק הענין, וכן היא השטה כאדם האומר לחברו נחזור לעניין ראשון.", אך הוא חסר גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 181, וכן בדפוס ריגייו ודפוס אלקבץ.


×