⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית כ"א – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.

(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק.

(ד) וַיָּמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים.

(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.

(ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כׇּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי.

(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.

(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק.

(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.

(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא.

(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.

(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.

(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.

(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.

(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.

(כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת.

(כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כב) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

(כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.

(כד) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ.

(כה) וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.

(כו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם.

(כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.

(כח) וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן.

(כט) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה.

(ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת.

(לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.

(לב) וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקׇם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.

(לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם.

(לד) וַיָּגׇר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.

רש"י כ"י לייפציג 1

  {א} וי"י פקד – סמך פרש' זו לכאן, ללמד שכל המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה שנ' ויתפלל וגו' {בראשית כ':י"ז}. וי"י פקד – שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך. פקד – בהריון. כאשר דבר – בלידה. ומה היא אמירה, והיכן הוא דיבור, אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך {בראשית י"ז:י"ט} דבור היה דבר י"י אל אברהם[1] {בראשית ט"ו:א'} בברית בין הבתרים, שם נאמ' לא יירשך זה וגומ' {בראשית ט"ו:ד'} והביא היורש מן שרה. ויעש[2] לשרה כאשר דבר – לאברה'.[3]

{ב} למועד אשר דבר אותו – דמליל יתיה. את המועד דבר וקבע כשאמ' לו למועד אשוב אליך {בראשית י"ח:י"ד}, סרט לו סירטא בכותל, אמ' לו כשתגיע חמה לסירטא זו בשנה האחרת תלד.

 {ו} יצחק לי – ישמח עלי, ואגדה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו[4] ורב שחוק בעולם.

{ז} מי מלל – לשון שבח וחשיבות ראו מי הוא ומה הוא גדול שומר אבטחה ומבטיח ועושה. מלל – שינה הכת' ולא אמ' דבר גימטריא שלו מאה, לסוף ק' לאברהם. הניקה שרה בנים[5] – בנים,[6] ביום המשתה, הביאו שרות בניהן עמן שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק והניקה אותם.

{ח} ויגמל – לכ"ד חודש. משתה גדול – שהיו שם גדולי הדור שם ועבר ואבימלך.

{ט} מצחק – לשון ע"ז שנ' ויקומו לצחק {שמות ל"ב:ו'}, לשון רציח', יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו {שמואל ב ב':י"ד}, לשון גילוי עריות כמו לשחק[7] בי {בראשית ל"ט:י"ז}. [8]מריב עם יצחק על הירושה ואומ' אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאין לשדה נטל קשתו ויורה בו חצים כמדתמר כמתלהלה היורה זיקים[9] ונאמ' שם הלא מצחק אני {משלי כו:י"ח-י"ט}. {י}עם בני עם יצחק – מכיון שהוא בני אפילו אינו הגון כיצחק או הגון כיצחק אפילו אינו בני קל וחומר ששתיהן בו.

{יא} על אודות בנו – שיצא לתרבות רעה, ופשוטו על שאומרת לו לשלחו.

{יב} שמ' בקולה – למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.

{יד} לחם וחמת מים – ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה. ואת הילד – אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו.[10]

{טו} ויכלו המים – דרך חולים לשתות הרבה.

{טז} מנגד – מרחו'. כמטחוי קשת – כשתי טיחות, והוא לש' ירית חץ בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ, ואם תאמ' היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הו"ו ליכנס לכאן כמו בחגוי הסלע {שיר השירים ב':י"ד} מגזרת והיתה אדמת יהודה למצרי' לחגה {ישעיהו י"ט:י"ז},[11] וכמו קצוי ארץ {ישעיהו כ"ו:ט"ו}, מגזרת קצה. מנגד – כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק.

{יז} את קול הנער – מכאן שתפילת החולה מתקבלת מתפילת אחרים עליו. באשר הוא שם – לפי מעשים שהוא עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שעתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין ואומ' מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מהו צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמ' להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם, והיכן המית את ישר' בצמא כשהגלם נבוכדנאצר שנ' משא בערב וגומ' לקראת צמא התיו מים וג' {ישעיהו כ"א:י"ג-י"ד} כשהיו מוליכין אותן אצל ארץ ערביים היו ישר' אומ' לשבאים בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודינו ישמע' וירחמו עלינו שנ' ארחות דדנים {ישעיהו כ"א:י"ג}, ואילו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר מליח ונודות נפוחים, כסבורים ישר' שהן מלאים מים כשמכניסו לתוך פיו ופותחו הרוח נכנסת בגופו והוא מת.

{כ} רבה קשת – יורה חצים בקשת. קַשָת – על שם האומנות, כמו חמר, גמל צייד, לפיכך השין מדגשת היה יושב במדבר ומלסטס את העוברים הוא שנ' ידו בכל וגומ' {בראשית ט"ז:י"ב}.

{כא} מארץ מצרים – ממקום גדוליה שנ' ולה שפחה מצרית[12] {בראשית ט"ז:א'}.

 [13]{כב} אלקים עמך – לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו ונפקדה אשתו לזקוניו.

{כג} ולניני ולנכדי – עד כאן רחמי האב על הבן. כחסד אשר עשיתי עמך – שאמרתי לך הנה ארצי לפניך {בראשית כ':ט"ו}.

{כה} והוכיח אברהם את אבימלך וגו' – נתווכח עמו כל[14] כך.

{ל} בעבור תהיה לי – זאת. לעדה – לשון עדות של נקבה כמו ועדה המצבה {בראשית לא נב}. כי חפרתי הבאר – מריבין היו עליה רועי אבימלך ואומרי' אנחנו חפרנוה אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו היא ועלו לקראת אברהם.

{לג} ויטע אשל – רב ושמואל חד אמ' פרדס להביא ממנו מיני פירות לאורחים בסעודה, וחד אמ' פונדוק לאכסניא ובו כל מיני מאכל. ומצינו לשון נטיעה באהלים שנ' ויטע אהלי אפדנו {דניאל י"א:מ"ה}. ויקרא שם – על ידי אותו אשל היקרה שמו של הק' אלוק עולם, לאחר שאוכלים ושותים אומ' להם ברכו למי שאכלתם משלו,[15] סבורים אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמ' והיה העולם אכלתם.

{לד} ימים רבים – מרובים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שני', וכאן עשרים ושש שהרי בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן, ואותה שנה ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון {בראשית י"ג:י"ח} שלא מצינו קודם לכן שנתיישב אלא שם שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע ויעבר אברם בארץ {בראשית י"ב:ו'}, ויעתק משם ההרה {בראשית י"ב:ח'}, ויהי רעב וירד מצרימה[16] {בראשית י"ב:י'}, עשה שם שלשה חדשים, שהרי שילחו פרעה מיד וילך למסעיו כול' עד ויבא וישב באלוני ממרא {בראשית י"ג:י"ח} שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד ויסע משם אברהם {בראשית כ':א'} מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים ואותה שנה בן צ"ט שנה היה שהרי ליום שלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי כ"ה שנה, וכאן כת' ימים רבים מרובים על הראשונים, ולא בא הכת' לסתום אלא לפרש ואם היו מרובים עליהם שתי שנים או יותר היה מפרשם עכשיו שלא פירש כמה היו מרובים על כורחך אין יתירים יותר משנה הרי כ"ו שנים לסוף עשרים ושש, יצא משם וחזר לחברון ואותה שנה היתה לפני עקידת יצחק שתים עשרה שנה, בסדר עולם {סדר עולם רבה א'}.

הערות
  1. כן בכ"י ויימר 651. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, פריס 155: אברם.
  2. כן במינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155. בפסוק "ויעש ה' לשרה".
  3. בכ"י ויימר 651 מובא כאן תוספת: ותהר ותלד – מה הריון בלא צער אף לידה בלא צער. לימד על צדקניות שאינן בפיתק' של חוה.
  4. כן בליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: הרבה תפילות נענו עמה.
  5. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: הניקה בנים שרה.
  6. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: במקום "בנים" כתוב "ומהו בנים לשון רבים".
  7. כן במינכן 5, ליידן 1. בכ"י פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: "לצחק בי".
  8. כן במינכן 5, ליידן 1, ויימר 651. בכ"י פירנצה III.3 נוסף: "עם בני עם יצחק" ונראה שאם כן חלק זה הוא פירוש לפסוק י' ולא לפסוק ט'. בכ"י אלקבץ נוסף כאן: "ומתשובת שרה את למד כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני".
  9. בכ"י ויימר 651 מובא כאן תוספת: כך איש מרמה רעהו מתלהלה לשו' סבלות כמו ותלה ארץ מצרים.
  10. בכ"י ויימר 651 נוסף: ותלך ותתע – חזרה לגילגולי בית אביה.
  11. כן בכ"י ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 נוסף: מגזרת יחגו וינועו.
  12. כך בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155 ודפוס ראשון. בדפוס רומא ואלקבץ נוסף: "היינו דאמרי אנשי זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי".
  13. בכ"י ליידן חסר: אלקים... לזקוניו ובכ"י מינכן 5 מובא זה בשם ר"י קרא.
  14. בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155: על.
  15. בכ"י ויימר 651 מובא כאן תוספת: והם ברכו אברהם והוא אמ' להם.
  16. כן בכ"י ליידן, פירנצה III.3 אבל בפסוק: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.


×