{א} כי מצא בה ערות דבר – מצוה עליו שלא תמצא חן בעיניו.
{ב} לאיש אחר – א[י]ן זו בן זוגו של ראשון הוא הוציא רשעה מתוך ביתו, וזו הכניסה.
{ג} ושנאה האיש האחרון – הכת' מבשרו שסופו לשנאותה, ואם לאו קוברתו, שנ' או כי ימות.
{ד} אחרי אשר הוטמאה – לרבות סוטה נסתרה.
{ה} אשה חדשה – שהיא חדש' לו, אפילו היא אלמנה, פרט למחזי' גרושתו.
ולא יעבר עליו לכל דבר – שהוא צורך הצבא, לא לספק המים ומזון, ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו, ארש אשה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים.
יהיה לביתו – אף בשביל ביתו, אם בנה וחנכו, נטע כרם וחללו, אינו זז מביתו בשביל צרכי המלחמה.
לביתו – זו ביתו.
יהיה – לרבות את כרמו.
ושמח – ישמ' את אשתו אשר לקח, ותרגומו ויחדי ית אתתיה די נסיב, והמתרגם ויחדי עם איתתיה, טועה שאין זה תרגומו של ושִמח אלא של ושַמח.
{ו} ריחים – היא התחתונה.
רכב – היא העליונה.
לא יחבל[1] – אם בא למשכנו על חובו בב"ד, לא ימשכנו בדברים שעושין בהן אוכל נפש.
{ז} כי ימצא – בעדים ובהתראה, וכן כל (אשר) [כי] ימצא שבתורה.
והתעמר בו ומכרו – אינו חייב עד שישתמש בו.
{ח} השמר בנגע הצרעת – שלא תתלוש סימני טומאה, ולא תקוץ את הבהרת.
ככל אשר יורו אתכם – אם להחלט אם להסגיר אם לטהר.
{ט} זכור את אשר עשה – אם באת להזהר שלא תלקה בצרעת אל תספר לשון הרע, זכור העשוי למרים שדברה באחיה ולקתה בנגעים.
{י} כי תשה ברעך – כי תחוב בחברך.
משאת מאומה – חוב של כלום.
{יב} לא תשכב בעבוטו – לא תשכב ועבוטו אצלך.
{יג} כבא השמש – אם כסות לילה, ואם כסות יום החזירהו בבקר, וכבר כתוב בואלה המשפטים עד בא השמש תשיבנו לו {שמות כ"ב:כ"ה}, כל היום תשיבנו לו, וכבא השמש תקחנו.
וברכך – ואם אינו מברכך מכל מקום ולך תהיה צדקה.
{יד} לא תעשק שכר[2] שכיר – והרי כבר כתוב אלא לעבור על האביון בשני לאוין, שכיר הוא שהוא שכיר[3] עני ואביון, ועל העשיר כבר הוזהר לא תעשק את רעך {ויקרא י"ט:י"ג}.
אביון – התאב לכל דבר.
מגרך – זה גר צדק.
בשעריך – זה גר תושב אוכל נבלות.
אשר בארצך – לרבות [שכר] בהמה וכלים.
{טו} ואליו הוא נשא את נפשו – אל השכר הזה נשא נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באִ[י]לן.
והיה בך חט' – מכל מקום, אלא שממהרין ליפרע על ידי הקורא.
{טז} לא יומתו אבות על בנים – בעדות בנים, ואם תאמ' בעון בנים כבר אמור איש בחטאו יומתו, אבל מי שאינו איש מת בעון אביו הקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים.
{יז} לא תטה משפ' גר יתו' ואלמ' – ועל העשיר כבר הוזהר לא תט' משפט וגו' {דברים ט"ז:י"ט}, ושנה בעני כדי לעבור עליו בשני לאוין, לפי שקל[4] להטות משפט גר ועני, יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו.
ולא תחבל – שלא בשעת הלואה.
{יח} וזכרת – על מנת כן פדיתיך לשמר חקתי, ואפילו יש חסרון בדבר.
{יט} ושכחת עומר – ולא גדיש,[5] מכאן אמרו העומר יש בו סאתים, ושכחו אינו שכחה.
בשדה – לרבות שכחת קמה ששכח מקצתה מלקצור.
לא תשו' לקחתו – מכאן אמרו שלאחריו שכחה, ושלפניו אינו שכחה, שאינו בבל תשוב.
למען יברכך – א'ע'פ' שבאת לידו שלא במתכוין, קל וחומר לעושה ומתכוון, אמור מעתה נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה.
{כ} לא תפאר אחריך – ולא תטול תפארתו ממנו, מכאן אמרו שמניחין פאה באילן.
אחריך – זו שכחה.
{כא} לא תעלל אחריך – מצאת בה עוללת לא תקחנה, ואיזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף, יש לה אחד מהם הרי היא לבעל הבית, וראיתי בתלמו' ירושלמי איזוהי כתף, פתיגין זה על גבי זה, נטף, אילו התלויות בשדרה ויורדות.