{ב} ויפגעו בו מלאכי – מלאכים של ארץ ישר' באו לקראתו ללוותו לארץ.
{ג} מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו.
חסלת ויצא
{ד} וישלח יעקב מלאכ' – מלאכים ממש.
ת'. אותן של חוצה לארץ. ת'.[1]
ארצה שעיר – לארץ שעיר, כל תיבה שצריכה למד בתחילת' הטל לה ה'י בסופה.
{ה} עם לבן גרתי – לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדיי לשנאותי על ברכות אביך שאמ' לי הוה גביר לאחיך {בראשית כ"ז:כ"ט}, לא נתקיימה בי.[2]
{ו} ויהי לי שור וחמור – אביך אמ' לי מטל השמים ומשמני הארץ {בראשית כ"ז:כ"ח}, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ.
שור וחמור – דרך ארץ לומ' על שוורים הרבה שור, אדם אומ' לחבירו בלילה קרא התרנגול, אינו אומ' קראו התרנוגלין.
ואשלחה להגיד לאדוני – להודיע שאני בא אליך.
ולמצוא חן בעיניך – שאני שלום עמך ומבקש אהבתך.
{ז} באנו אל אחיך – שהיתה אומ' אחי, אבל הוא נוהג עמך כעשו, עודנו בשנאתו.
{ח} ויירא וייצר – וירא שמא יהרג וייצר לו אם יהרוג את אחרים.
{ט} המחנה האחת והכהו – מחנה מ[ש]מש לשון זכר ולשון נקבה, כי[3] תחנה עלי מחנה {תהלים כ"ז:ג'}, הרי נקבה, המחנה הזה, {בראשית ל"ג:ח'} הרי זכר, וכן יש שאר דברים משמשים זכר ונקיבה, השמש יצא על הארץ {בראשית י"ט:כ"ג}, מקצה [ה]שמים מוצאו {תהלים י"ט:ז'} הרי זכר, השמש זרחה על המים {מלכים ב' ג':כ"ב} הרי נקבה, רוח גדולה באה {איוב א':י"ט} נקבה, ויגע בארבע פנות הרי זכר, ורוח גדולה חזק[4] מפרק הרים {מלכים א' י"ט:י"א} הרי זכר ונקבה.[5]
לפליטה – על כרחו, כי אלחם עמו, התקין עצמו לג' דברים, לדורון למלח[מ]ה, לתפילה, לדורון ותעבור המנחה {בראשית ל"ב:כ"ב}, לתפילה אלהי אבי אברהם {בראשית ל"ב:ט'}, {ל}מלחמה, והיה המחנה הנש{אר} לפלטה.
{י} ויאמר יעקב אלהי אב{י א}ברהם ואלהי אבי יצחק – ולהלן ה{וא} אומ' ופחד יצחק {בראשית ל"א:מ"ב}, ועוד מהו שח{ז}ר והזכיר שם המיוחד היה לו {לכ}תוב האומ' אלי שוב לארצך, {א}לא כך אמ' יעקב לפני הק'ב'ה' שתי הבטחות הבטחתני, אחת בצאתי מבית אבא אמרתה לי אני י"י אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק {בראשית כ"ח:י"ג} ושם אמרת לי ושמרתיך בכל אשר תלך {בראשית כ"ח:ט"ו}, ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך {בראשית ל"א:ג'}, ושם נגליתה אלי בשם המיוחד לבדו שנ' ויאמר י"י אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו' {בראשית ל"א:ג'} בשתי אבטחות הללו (אינ) אני בא לפניך.
{יא} קטנתי מכל החסדים – נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמדי, לכך אני ירא שמא משהיבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו.
מכל[6] האמת – אמיתת דבריך ששמרת לי כל הבטחות שהבטחתני.
כי במקלי – לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה אלא מקלי לבדו, ומדרש אגדה נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן.
{יב} מיד אחי מיד עשו – מיד אחי שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע.
{יג} היטב איטיב – היטב בזכותך, איטיב בזכות אבותיך.
ושמת' את זרעך כחול הים – וה[יכן] אמ' לו כן, והלא לא אמ' אלא והיה זרעך כעפר הארץ {בראשית כ"ח:י"ד} אלא שאמ' לו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו' {בראשית כ"ח:ט"ו}, ולאברהם אמ' הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים {בראשית כ"ב:י"ז}.
{יד} מן הבא בידו – ברשותו, וכן ויקח את כל ארצו מידו {במדבר כ"א:כ"ו}, ומדרש אגדה, מן הבא בידו, אבנים טובות שאדם צר בצרור ונושאים בידו.[7]
{טו} עזים מאתים ותיישים עשרים – מאתים עזים צריכות עשרים תיישי' וכן כולן הזכרים כדי לצורך הנקבות, ומדר' אגד' בר' רב', דורש מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים {ב"ר ע"ו:ז'},[8] נר' בעיני שלמדנו מכאן שאין עונה שוה בכל אדם, אלא כל אדם לפי טורח המוטל עליו, שמצינו כאן שמסר לכל תייש עשרה עזים וכן לכל איל, לפי שהם פנוים מן המלאכה דרכן להרבות תשמיש, ולעבר עשר נקבות ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר, ופרים שעסוקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ארבע נקבות ולחמור שהולך בדרך רחוקה שתי נקבות לזכר, וגמלים שהולכים בדרך רח{וק}ה יותר נקבה אחת לזכר.
{טז} גמלים {מינ}יקות שלש' – ובניהם עמהם, ואגד{ה ב}נאיהם, זכר כנגד נקבה, ולפי שצ{נוע} בתשמיש לא פירסם הכת'.
עייר{ים}[9] – חמורים זכרים.
{יז} עדר עדר לבדו – {כ}ל מין ומין לעצמו.
עברו לפני – דרך {יו}ם או פחות [ואני] (מתי) אבא אחריכם.
{ור}וח תשימו – עדר לפני חבירו מלא {עי}ן כדי להשביע עינו של רשע ולתווה{ו} על ריבוי הדורון.
{יח} למי אתה – של מי את{ה} מי שולחך ותרגומו דמאן את.
{ו}למי אלה – [10]למי המנחה הזאת שלוחה. למד משמשת בראש התיבה במקום של, כמו וכל אשר אתה רואה לי הוא {בראשית ל"א:מ"ג}, שלי הוא, לי"י הארץ ומלואה {תהלים כ"ד:א'}.[11]
{יט} ואמרת לעבדך ליעקב – על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ששאלת למי אתה {בראשית ל"ב:י"ח}, לעבדך ליעקב אני, וששאלת למי אלה {בראשית ל"ב:י"ח}, מנחה היא שלוחה וגומ' ותרגומו ותימר דעבדך דיעקב.[12]
והנה גם הוא – יעקב.
{כא} אכפרה פניו – אבטל רוגזיה, כמו וכפר (את) בריתכם את מות {ישעיהו כ"ח:י"ח}, לא תוכלי כפרה {ישעיהו מ"ז:י"א}, ונר' בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כולן לשון קינוח והעברה הם, ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד דכפר ידיה בגלימא דחבריה {בבלי בבא מציעא כ"ד.} ובעי לכפוריה ידיה בההוא גברא {בבלי גיטין נ"ו.}, וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קודש כפורי זהב {עזרא א':י'}, על שם שהכהן מקנח ידיו בשפת המזרק.
{כב} על פניו – כמו לפניו, וכן (על) חמס ושוד ישמע בה על פני {ירמיהו ו':ז'}, וכן העם המכעיסים אותי על פני {ישעיהו ס"ה:ג'}, ומדרש אגדה על פניו אף הוא שרוי בכעס, וצרה שהיה צריך לכל זה.
{כג} ואת אחד עשר ילדיו – ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, שמא תחזירנו למוטב סופה שנפלה ביד שכם בן חמור.
יבק – שם הנהר.
{כד} את אשר לו – הבהמה והמטלטלין, עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן.
{כה} ויותר יעקב – שכח פכים קטנים וחזר עליהם.
ויאבק איש עמו – מנחם פירש, ויתעפר, לשון אבק שמעלין עפר ברגליהן על ידי נענועם, ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא בתלמוד, בתר דאביקו ביה ואביק ליה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים המתעצמין [להפיל איש את רעיהו][13] שחובקו ואובקו בזרועותיו, ופירשו רבותינו שהוא שרו של עשו.
{כו} [14]ותקע – נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומ' לו פן תקע נפשי ממך {ירמיהו ו':ח'}, לשון הסרה, ובמשנה לשון לקעקע ביצתן לשרש שרשיהן.
{כז} כי עלה השחר – וצריך אני לומר שירה.
כי אם ברכתני – הודה לי על הברכות שברכני אבא שעשו מעורר עליהם.
{כט} לא יעק' יאמר עוד שמך – לא יאמרו עליך עוד שהברכות[15] בעקיבה וברמייה כי אם בשררה ובגילוי פנים, סופך שה'ק'ב'ה' נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכת' וישר אל מלאך ויוכל {הושע י"ב:ה'} בכה המלאך ויתחנן לו ומה נתחנן לו בית א' ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שתדבר[16] עמנו שם ולא רצה יעקב ועל כורחו הודה לו עליה וזהו ויברך אותו שם {בראשית ל"ב:ל'}, שהיה מתחנן לו להמתין ולא רצה.
ועם אנשים – עם עשו ועם לבן.
ותוכל – להם.
{ל} למה זה תשאל לשמי – אין לנו שם קבוע משתנים הם שמותינו הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים.
{לב} ויזרח לו – [17]לצורכו, לרפאות צלעותו, כמה דא' אמ' שמש צדקה ומרפא בכנפיה {מלאכי ג':כ'}, ואותן שעות שמיהרה לשקוע כשיצא מבאר שבע מיהרה לזרוח בשבילו.
[18]והוא היה צולע [כשזרח' לו השמש].[19]
{לג} [20]למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו ועלה והוא לשון קפיצה, וכן נשתה גבורתם {ירמיהו נ"א:ל'}, וכן כי נשני[21] את כל עמלי {בראשית מ"א:נ"א}.