{ב} דבר אל בני ישר', מועדי י"י – עשה מועדות שיהו בהם ישר' מלמדין שמעברין את השנה על גליות שנעקרו, ממקומן לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלם.
{ג} ששת ימים, וגומ' – מה עניין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו[1] קיים את השבתות.
{ד} אלה מועדי י"י – למעלה מדבר בעיבור השנה וכאן הוא מדבר בקידוש החודש.
{ה} בין הערבי' – משש שעות ולמעלה.
פסח לי"י – הקרבת קרבן ששמו פסח.
{ח} והקרבתם אשה, וגו' – הם המוספין האמורין בפרשת פנחס, ולמה נאמ' כאן לומ' לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
והקרבתם, אשה לי"י – מכל מקום, אם אין פרים, הבא אילים אם אין פרים ואילים הבא הכבשים. כל מקום שנ' שבעת, כמין שם דבר הוא, שבוע של ימים, שֵיטֵינא, וכן לשון שמונת ששת חמשת שלשת.
מלא' עבודה – אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון דבר האבד, כך הבנתי מתורת כהנים דקתני יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה, כו'.
{י} ראשית קצירכם – שתהא ראשונה לקציר
עומר – עשירית האיפה, וכך היתה שמה, כמו וימודו בעומר {שמות ט"ז:י"ח}.
{יא} והניף – כל תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד, לעצור טללים רעים.
לרצונכם – אם תקריבוהו כמשפט זה יהי לכם לרצון.
ממחרת השבת – ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה או' שבת בראשי' אינך יודע איזו הוא.
{יב} ועשיתם כבש – חובה לעומר הוא בא.
{יג} ומנחתו – מנחת נסכיו,
שני עשרונים – כפולה היתה.
<fn>בכ"י _ נוסף כאן: "ונסכה יין רביעית ההין – אף על פי שמנחתו כפולה אין נסכיו כפולים."</fn>
{יד} קלי – קמח העשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור,
כרמל – הן קליות שקורין גרנייאש.
בכל מושבת' – נחלקו בו חכמי ישר' יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ ויש אומ' לא בא [אלא] ללמד שלא נצטוו(ה) על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכיבשו וחילקו.
{טו} ממחרת השבת – ממחרת יום טוב.
תמימות תהיינה – מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן, אינן תמימות.
{טז} השבת השביעי' – כתרגומו, שבועתא שביעיתא.
עד ממחרת השבוע[2] השביעית תספרו – ולא עד בכלל והם ארבעים ותשעה ימים,
חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה – ביום החמשים תקריבוה, [הגהה] ואני אומ' זה מדרשו אבל פשוטו, עד ממחרת השבת הש' שהוא יום חמשים תספרו, מקרא מסורס, [תוספ'][3] ופשוטו עד קאי אתרוויהו, אממחרת וחמשים ופרושי מפרש עד ולא עד בכלל.
מנחה חדשה – היא המנח' הראשונה שהובאה מן החדש, ואם תאמ' הרי קריבה מנחת העומר אין כשאר כל המנחות שהיא באה מן השעורים.
{יז} ממשבתיכם – ולא מחוצה לארץ.
לחם תנופה – לחם תרומה המורם לשם גבוה, וזו היא המנחה החדש' האמורה למעלה,
בכורים – ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה שעורים לא תקריב מן החדש קודם לשתי הלחם.
{יח} על הלחם – בגלל לחם, חובה ללחם.
ומנחתם ונסכיהם – כמשפט מנחה ונסכים המפורשין לכל בהמה, בפרשת נסכים שלשה עשרוני' לפר, שנים (עשרונים) לאיל עשרון לכבש, זו היא המנחה, והנסכים חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעי' ההין לכבש {במדבר ט"ו:ד'-י'}. אשה ריח ניחח אמנחתם קאי היא עולה לאשים לריח ניחח. ת'.
{יט} ועשיתם, שעיר עזים – יכול שבעת כבשים, ושעיר האמורין בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמורין כאן כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אילו לעצמן ואילו לעצמן, אילו קרבו בגלל הלחם ואילו למוספין.
{כ} והניף הכהן אותם – מלמד שטעונין תנופה חיים, יכול כולן, תל' לו' על שני כבשים.
קדש יהיו – לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הוזקק לומ' בשלמי צבור שיהו קדשי קדשים.
{כב} ובקצרכם וגו' – חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין, א"ר אברדימס ב"ר אסי, מה ראה הכת' ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ראש השנה ויום הכפורים, והחג, מכאן ללמד שכל הנותן לקט שכחה ופאה ומעשר עני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש ומקריב קרבנות לתוכו,[4] וכל שאינו נותנן כראוי מעלין עליו כאילו בית המקדש[5] ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו.
תעזוב – הנח לפניהם והם ילקטו ואין לך לסייע את אחד מהן.
אני י"י אלקיכם – נאמן ליתן שכר.
{כד} זכרון תרועה – זכרון, פסוקי זכרון ופסוקי שופרות לזכור לכם עקידת יצח' שקרב תחתיו איל.
{כה} והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודי'.
{כז} אך – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא על השבים, ואינו מכפר על שאינן שבים.
והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודים.[6]
{ל} והאבדתי – לפי שהוא אומ' כרת בכל מקום, ואינו יודע מהו, כשהוא אומ' והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אובדן.
{לא} וכל מלאכה, וגומ' – לעבור עליו בלאוין הרבה או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת היום.
{כז} [7]מקרא קדש – קדשיהו בכסות נקייה ובתפילה, וכל שאר ימים טובים, במאכל ובמשתה וכסות נקייה ותפילה.
{לו} עצרת היא – עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן ליפטר אמ' בניי בבקשה מכם עכבו עוד עמי יום אחד, קשה עלי פרישתכם.
כל מלאכת עבודה – אפילו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר.
לא תעשו – יכול אף חולו של מועד (יהא) [יהי] אסור במלאכת עבודה ת"ל היא.
{לז} עולה ומנחה – מנחת נסכים הקריבוה עם העולה.
דבר יום ביומו – חק הקצוב בחומש הפיקודים.
דבר זה[8] ביומו – הא אם עבר זמן בטל קרבנו.
{לט} אך בחמשה עשר יום תחגו – קרבו שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת ת"ל אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה.
באספכם את תבואת הארץ – שיהא חודש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העיבור פעמים שהוא באמצע הקיץ או החורף.
תחגו – שלמי חגיגה.
שבעת ימים – אם לא הביא בזה יביא בזה, יכול יהו מביאין כל שבעה ת"ל וחגותם אותו, יום אחד במשמע ולא יותר, ולמה נאמ' שבעה לתשלומין.
{מ} פרי עץ הדר – עץ שטעם עצו כפריו, הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג.
כפת תמרים – חסר וי"ו לומ' שאינה אלא אחת.
וענף, עץ עבות – שענפיו קלועים כעבותות וחבלים, וזהו הדס, שעשוי כמין קליעה.
{מב} האזרח – זה אזרח,
בישר' – לרבות את הגרים.
האזרח – להוציא את הנשים שלא תלמד מחמשה עשר בניסן לחייבן בסוכה כבמצה.[9]
{מג} כי בסוכת הושבתי – כ[10] ענני כבוד.