{א} ונשל – לשון השלכה והתזה וכן ונשל הברזל {דברים י"ט:ה'}.
{ב} לא תחנם – לא תתן להם חן אסור לאדם לומ' כמה נאה גוי זה. ד"א לא תתן להם חנייה בארץ.
{ד} כי יסיר את בנך – בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד זו? בתך מאחרי, למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך שהרי לא נאמ' על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי. ת', לש' רבנו שמעי', כי יסיר את בנך – אם על בתך לא תתן לבנו, יאמר כי יסיר את בתך אם על בתו לא תקח לבנך, יאמר כי תסיר את בנך, על כרחיך בבן בתך הכת' מדבר כשתתן בתך לבנו יסיר בנו את הנולד מבתך מאחרי ויוליכנו לע"ז, ובן בתו אדם קוראו בנו אבל הנולד לבנך מן הגויה גזירת הכת' היא שאינו מתייחס בך, ר' כ"מ מוגה מכתי' רב' שמעיה.
{ה} מזבחותיהם – של בניין.
מצבתם – אבן אחת.
אשיריהם – אילנות שעובדין אותן.
פסיליהם – צלמיהם.
{ז} לא מרבכם – כפשוטו, ומדרשו, לפי שאין אתם מגדילי' עצמיכם כשאני משפיע לכם טובה חשק בכם.
כי אתם המע' – הממעיטים עצמיכם, כמו ואנכי עפר ואפר {בראשית י"ח:כ"ז}, ת', כי אתם המעט – אין לך אומה שלא יהו בה כמה ששים רבואות, הבחירה לא מכח הרוב כי אינו כך אלא מאהבת אנצייזריאה, כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו, ועוד משמרו וגו', ר', כ"מ מכתי' רב' שמע'. ונחנו מה {שמות ט"ז:ח'}, לא כנבוכד נאצר שאמ' אדמה לעליון {ישעיהו י"ד:י"ד}, וסנחרי' שאמ' מי בכל ﭏקי הארצות {ישעיהו ל"ו:כ'}, חירם אמ' אני מושב ﭏקים ישבתי {יחזקאל כ"ח:ב'}.
כי אתם המעט – כי משמש בל' דהא.
{ח} כי מאהבת י"י בכם – הרי כי משמש בלשון אלא, לא מרבכם חשק בכם, אלא מאהבת י"י בכם.
ומשמרו את השבועה – מחמת שָמרו את השבועה.
{ט} לאלף דור – ולהלן הוא אומר לאלפים {דברים ה':ט'}, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו הוא אומ' לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו הוא אומר לאלפים.
לאוהביו – אילו העושי' מאהבה.
שמרי מצותיו – אילו העושין מיראה.
{י} ומשלם לשנאיו אל פניו – בחייו, ומשלם לו גמולו היטב כדי להאבידו מן העולם הבא.
{יא} היום לעשותם – ולמחר, בעולם הבא ליטול שכרם.
חסלת ואתחנן
עקב
{יב} והיה עקב תשמעון – אם המצות הקלות שאדם דש בעקיביו, תשמעון.
ושמר י"י וגומ' – ישמור לך אבטחתו.
ת', עקב תשמע' – חלף ייתקבלון, ומדרש, מצוות העקביים הן הקלות שאדם דש בעקיביו, עליהן אמ' דוד יטול רב טובך ועליהן דאג עון עקבי יסבני והוא ששנינו הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, תר"ש.
{יג} שגר – ייטרורא בלע"ז, תר"ש
שגר אלפיך – וולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה.
עשתרות צאנך – מנחם פירש אבירי בשן {תהלים כ"ב:י"ג} מבחר הצאן כמו עשתרות קרנים {בראשית י"ד:ה'}, לשון חוזק, ואונקלוס תירגם עדרי ענך, ורבותינו אמרו למה נקרא שמו עשתרות, שמעשרות את בעליהן.
{יד} עקר – שאינו מוליד.
{יז} כי תאמר בלבבך – על כרחך לשון דלמא הוא, שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן, לא תירא מהם, ולא יתכן לפרשו באחת משאר לשו' של כי שיפול עליו שוב לא תירא מהם.
{יט} המסות – נסיונות.
והאתת – כגון ויהי לנחש {שמות ד':ג'}, ויהי לדם ביבש' {שמות ד':ט'}.
המפתי' – מכות מופלאות.
והיד החזקה – זו הדבר.
והזרוע הנטוי' – זו החרב של מכת בכורות.
{כ} הצרעה – מין שרץ העוף, שהית' זורקת בהן [מרה] ומסרסתן ומסמא עיניהם בכל מקום שהיו נסתרו' שם.
{כב} פן תרבה עליך חית השדה – והלא אם עושין רצונו אין מתייארין[1] מן החיה שנ' וחית השדה השלמה {איוב ה':כ"ג}, אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטא.
{כג} והמם – נקוד קמץ כולו לפי שאין מם אחרונה של יסוד והרי הוא כמו והָם אותם, אבל והמַם גלגל עגלתו {ישעיהו כ"ח:כ"ח}, כולו יסוד לפיכך חציו [פתח, כשאר] פָעל של שלש אותיות.