{ב}
חקת התורה – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישר' לומר מה המצוה הזאת[1] לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.
ויקחו אליך – לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר.
אדמה תמימה – שתהא תמימה באדמות שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה.[2]
{ג}
אל אלעזר – מצותה בסגן.
אל מחוץ למחנה – חוץ לשלש מחנות.
ושחט אותה לפניו – זר שוחט ואלעזר רואה.[3]
{ד}
אל נכח פני אהל מועד – עומד במזרח של ירושלם ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם.[4]
{ז}
אל המחנה – למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצורע.
וטמא הכהן עד הערב – סרסהו ודורשהו וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה.
{ט}
והניח מחוץ למחנה – לשלשה חלקים מחלקה אחד ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות ואחד ניתן בחיל, זה של משמרות היה חוץ לעזרה ליטול ממנה בני העיירות וכל הצריכים ליטהר וזה שבהר המשחה כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין ממנו. וזה שבחיל נתון למשמרת מגזירת הכת' והיתה לעדת בני ישר' למשמר'.
למי נדה – למי הזייה, כמו וידו אבן בי {איכה ג':נ"ג}, לידות את קרנות הגוים {זכריה ב':ד'}, לשון זריקה.
חטאת היא – לשון חטוי, כפשוטו, ולפי הילכותיו, קראה הכת' חטאת, לומר שהיא כקדשים ליאסר בהנאה.[5]
{יב}
הוא יתחטא בו – באפר הזה.
{יג}
במת בנפש וגו' – במת, ואיזה מת, של נפש האדם, להוציא נפש בהמה שאין טומאתה צריכה הזאה ד'א' בנפש, זו רביעי' דם.
את משכן י"י טמא – אם נכנס לעזרה, בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי.
עוד טומאתו בו – וא'ע'פ' שטבל.
{יד}
כל הבא אל האהל – בעוד שהמת בתוכו.
{טו}
וכל כלי פתוח – בכלי חרש, הכתוב מדבר, שאין מקבל טומאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמדתו פתולה עליו יפה בחיבור טמא הוא הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור.
פתיל – לשון מחובר, בלשון ערבי וכן נפתלי אלהים נפתלתי עם אחתי {בראשית ל':ח'} נתחברתי עם אחותי.
{טז}
על פני השדה – רבותינו דרשוהו {בבלי חולין ע"ב.} לרבות גולל ודופק, ופשוטו, על פני השדה שאין שם אהל מטמא המת בנגיעה.
{יט}
וחטאו ביום השביעי – הוא גמר טהרתו.
{כ}
ואיש אשר יטמא וגו' – אם נאמ' מקדש למה נאמ' משכן כולה כדאיתה בשבועות {בבלי שבועות ט"ז:}.
{כא}
ומזה מי הנדה – רבותינו אמרו {בבלי יומא י"ד.} שהמזה טהור וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו מה שאין כן בנוגע, וזה שהוציאו בלשון מזה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזייה.
והנוגע[6] יטמא – ואין טעון כבוס בגדים.
{כב}
וכל אשר יגע בו – הטמא הזה שנטמא במת, יטמא.
והנפש הנ[ו]געת – בו בטמא מת.
תטמא עד הערב – כאן לימדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם זה פירושה לפי משמעה והילכותיה, ומדרש אגדה העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן, וזהו.
ויקחו אליך – משלהם, כשם שהם פרקו נזמי זהב לעגל, כך יביאו זו לכפרה משלהם.
פרה אדמה – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על עגל.
אדומה – על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א':י"ח), שהחטא קרוי אודם.
תמימה – על שם ישר' שהיו תמימים, ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ותחזרו לתמותם.
לא עלה עליה עול – כשם שפרקו מעליהם עול שמים.
אל אלעזר הכהן – כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל ולפי שאהרן עשה את העגל לא נתנה לו עבודה זו, שאין קטיגור נעשה סניגור.
ושרף את הפרה – כשם שנשרף העגל.
עץ ארז ואזוב ושני תולעת – שלשת מינין כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה על כל אילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב וכתולעת ויתכפר לו.
למשמרת – כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות ואין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל שנ' וביום פקדי ופקדתי, וגו' (שמות ל"ב:ל"ד), וכשם שהעגל טימא כל העסוקין בו כך תטמא כל העסוקין, וכשם שנטהרו באפרו, ויזר על פני המים (שמות ל"ב:כ') כך ולקחו לטמא מעפר שרפ' ונתן על המים.