{א} ויקח את בת לוי – פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה וחזר והחזירה ועשה בה ליקוחין שניים ואף היא נהפכה להיות נערה, ובת מאה ושלשים שנה היית' שנולדה בבואו למצרים בין החומות, ומאתים ועשר נשתהו שם וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה כשנתעברה ממנו היתה בת מאה ושלשים וקורא אותה את בת לוי.
{ב} כי טוב הוא – כשנולד נתמלא כל הבית כולו אורה.
{ג} ולא יכלה עוד הצפינו – שמנו לה המצריים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד, שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעי{ם} והם בדקו אחריו לסוף תשעה.
גומא – גמי בלשון משנ"ה, ובלעז יונ"ק, ודבר רך הוא ועומד {בפ}ני רך ובפני קשה.
בחמר ובזפת – זפת מבחוץ, וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת.
ותשם בסוף – הוא ל' אגם, רוזי"ל בלע', ודומה לו קנה וסוף קמלו {ישעיהו י"ט:ו'}.
{ה} לרחץ על היאר – סרס המקר' ודרשהו, ותרד בת פרעה על היאר לרחץ בו.[1]
על יד היאר – אצל היאר. כמו ראו חלקת יואב על ידי {שמואל ב י"ד:ל'} והוא ל' יד ממש, שיד האדם סמוכה לו, ורבותינו אמרו הולכות ל' מיתה, לפי שמיחו בה והכת' מסייען כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות.
את אמתה – את שפחתה, ורבותי' דרשוהו לשון יד, אבל לפי דיקדוק ל' הקודש היה לו לינקד אמּתַֿה מ"ם דגישה, והם דרשו את אמתה – את ידה ושנתרבבה[2] אמתה אמות הרבה.
{ו} ותפתח ותראהו – את מי ראתה, את הילד זה פשוטו, ומדרשו שראת' ע(ם)[מו] שכינה.
והנה נער בוכה – קולו כנער.
{ז} מן העברית – שהחזירתו על מצריות הרבה ולא ינק לפי שהיה עתיד לדבר עם שכינה.
{ח} העלמה – הלכה בזריזות ועלמות כעלם.
{ט} היליכי – נתנבאה ולא ידעה מה, הי שליכי.
{י} משיתהו – שחלתיה, הוא לש' הוצאה בל' ארמי, כמשחל בינתא מחלבא, ובלשו' עברי משת' ל' הסירותיו כמו לא ימוש {יהושע א':ח'} לא משו {במדבר י"ד:מ"ד} כך חברו מנחם ואני אומ' שאינו ממחבר' מש וימוש אלא מגיזרת מָשָה והוא ל' אחר ולשון הוצאה הוא וכן ימשני ממים רבים {שמואל ב כ"ב:י"ז}, שאילו ממחברת מש היה לא יתכן לומ' משיתיהו אלא המישותיהו כאשר יאמר מן קם הקימותי[3] ומן שב השיבותי ומן בא הביאו' או מַשְתיהו כמו ומשתי את עון הארץ {זכריה ג':ט'}, אבל מָשִיתִֿי אינו אלא מגיזרת תיבה שפעל שלה מיוסד בה"י בסוף התיבה, כגון מָשָה עשה בנה צוה פנה, כשיבא לומר בהן פעלתי תבא יוד במקום ה"י כגון עשיתי פניתי צויתי בניתי.
{יא} ויגדל משה – הלא כבר כתב ויגדל הילד {שמות ב':י'}, א"ר יהודה ב"ר אילעאי הראשון לקומה השיני לגדולה, שמינהו פרע' על ביתו מפני חכמתו.[4]
וירא בסבלתם – נתן עיני' ולבו להיות מצר עליהם.
איש מצרי – נוגש היה ממונה על שוטרי ישר', והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתן.
מכה איש עברי – מלקהו ורודהו, ובעלה של שלומית בת דברי היה ונתן בה עיניו ובלילה העמידו והוציאו מביתו והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו כסבור' שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר היה מכהו ורודהו כל היום.
{יב} ויפן כה וכה – ראה מה עשה לו בביתו ומה עשה לו בשדה, ולפי פשוטו כמשמעו.
וירא כי אין איש – עתיד ממנו שיתגייר.
{יג} שני אנשי' עבריים – דתן ואבירם, הם שהותירו המן.
נצים – מריבים.
למה תכה – א'ע'פ' שלא הכהו, נקרא רשע בהרמת יד.
רעך – רשע כמותך.
{יד} מי שמך לאיש – והרי עודך נער.
הלהרגני אתה אומ' מכאן אנו למידין שהרגו בשם המפורש.
וירא משה – על שראה מע'[5] בישר', רשעים דילטורין, אמ' מעתה שמא אינן ראויין ליגאל.
אכן נודע הדבר – כ(ל)משמעו, ומדרשו נודע לי דבר שהייתי תמ(י)ה עליו מה חטאו ישר' מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אנו[6] שהם ראוים לכך.
{טו} וישמ' פרעה – הם הלשינו עליו.
ויבקש להרג את מ' – מסרו לקוסטסינר להורגו ולא שלט' בו החרב, הוא שאמ' משה ויצילני מחרב פרעה {שמות י"ח:ד'}.
[7]וישב על הבאר – לימד מיעקב שנזדווג לו זוגו מן הבאר.
{טז} ולכהן מדין – רב ש(ה)[ב]הן ופירש לו מע'ז' ונידוהו מאצלם.
את הרהטים – את בריכות מרוצות המים, עשוי בארץ.
{יז} ויגרשום – מפני הנידוי.
{כ} למה זה עזבתן, וגו' – הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולות לקראתו.
ויאכל לחם – שמ' ישא אחת מכם, כ'ד'א'[8] כי אם הלחם אשר הוא אוכל {בראשית ל"ט:ו'}.
{כא} ויואל – כתרג', ודומ' לו הואל נא ולין {שופטים י"ט:ו'}, הואלתי לדבר אל {בראשית י"ח:כ"ז}, ומדרשו ל' אלה נשבע לו שלא יזוז ממדין שלא ברשותו.
{כג} [9]וימת מלך מצרים – נצטרע והיה שוחט תינוקות של ישר' ורוחץ בדמם.
{כד} נאקתם – צעקת'. וכן מעיר מתים ינאקו {איוב כ"ד:י"ב}.
את בריתו – אשר את אברהם – עם אברהם.
{כה} וידע אלהים – נתן עליהם לב ולא העלים עיניו.