{א}
כל העדה – כל עדה השלימה שכבר מתו מתי מדבר ואילו פירשו לחיים. ת', וישב העם בקדש – זו היא חזרה לקדש ואותה חנייה אירעה בחדש הראשון שנינו בסדר עולם והימים אש' הלכנו מק' ברנ' וגו' תשע עשרה שנה עשו בקדש, תשע עשרה שנה חוזרין ומטרפין חזרו לקדש, זהו שנ' ותשבו בקדש ימ' רב' כימים אש' ישבתם, כמה אשר ישבתם בכלם ישבתם בקדש לבד, חציים לקדש חציים לכלם. ת'. ר'ש'.
ותמת שם מרים – למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרה אדומה לומ' לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.
ותמת שם מרים – אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמ' על פי י"י שאינו דרך כבוד של מעלה, ובאהרן נאמ' על פי י"י באלה מסעי {במדבר ל"ג:ל"ח}.
{ב}
ולא היה מים לעדה – מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים.
{ג}
ולו גוענו – הלואי גוענו.
בגוע אחינו – במיתת אחינו בדבר שמיתת צמא מגונה ממנה.
בגוַע – שם דבר הוא, במיתת אחינו, (בדבר שמית') ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו לינקד בגְוֹעַ.
{ח}
ואת בעירם – מכאן שחס הכת' על ממון ישר'.
{י}
ויקהילו, וגו' – זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.
המן הסלע הזה – לפי שלא היו מכירין בו לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק, והיו ישר' או' מה לכם מאיזה סלע תוציאו לכך אמ' להם המורים, סרבנים, שוטים לשון יוני, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה, שלא נצטוינו עליו נוציא לכם.
{יא}
פעמים – לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפים, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע והם דברו לסלע אחר ולא הוציא אמרו שמא צריך הוא להכות כבראשנה שנ' והכית בצור {שמות י"ז:ו'}, ונזדמן להם אותו סלע והכוהו. ועל זה אמ' דוד הן הכה בצור ויזובו מים – כזב שהוא נוטף טיפין אמרו לו בן עמרם המים הללו ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמיים ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדו שנ' ונחלים ישטופו. ת'. ת' ר'ש'.
{יב}
להקדישני – שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העד' ואומ' מה סלע זה שאינו מדבר ושומע ו[אינו] צריך לפרנסה, מקיים דברו של מקום, קל וחומר אנו.
לכן לא תביאו – בשבועה, נשבע בקפיצה כדי שלא ירבו בתפילה על כך. לכן נשבעתי לבית עלי {שמואל א ג':י"ד}.
יען לא האמנתם – גילה הק' שאילולי מפני זה חטא בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו כך היה עון משה ואהרן. והלא הצאן ובקר ישחט להם {במדבר י"א:כ"ב} קשה מזו, אלא לפי שבסתר חיסך עליו הכת' וכאן שבמעמד כל ישר' לא חיסך עליו הכת' מפני קידוש השם.
{יג}
המה מי מריבה – הם הנזכרים במקום אחר, ראה מה כת' ויבאו אל עין משפט היא קדש עין משפטו של משה מקדם היה מתוקן שיענש על המים ת'ר'ש'. את אילו ראו איצטגניני פרעה שמושיען של ישרא' לוקה במים, לכך גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו {שמות א':כ"ב}.
ויקדש בם – שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהק'ב'ה' עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות וכן הוא אומ' נורא אלקים ממקודשיך {תהלים ס"ח:ל"ו} וכן הוא אומ' בקרובי אקדש {ויקרא י':ג'}.
{יד}
אחיך ישר' – מה ראה להזכיר לו [כאן] אחוה אלא אמ' לו אחים אנחנו בני אברהם, שנ' לו כי גר יהיה זרעך {בראשית ט"ו:י"ג} ועל שנינו היה אותו החוב לפרוע.
אתה ידעת את כל התלאה – לפיכך פירש אביכם מעל אבינו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו {בראשית ל"ו:ו'}, מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב.
{טו}
וירעו לנו – סבלנו צרות רבות.
ולאבותינו – מכאן שהאבות מצטערין בקבר כשפורענות בא על ישר'.
{טז}
וישמע קולנו – בברכה שברכנו אבינו הקול קול יעקב {בראשית כ"ז:כ"ב} שאנו צועקין ונענין.
מלאך – [1]מכאן שהנביאים קרויין מלאכים, ואו' ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים {דברי הימים ב ל"ו:ט"ז}.
{יז}
נעברה[2] בארצך – אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישר' כשם [שלא] פרעתה את החוב עשה לנו עזרת מעט לעבור דרך ארצך.
לא[3] נשתה מי באר – מי בורות היה צריך לומ', אלא כך אמ' משה אף על פי שיש בידינו מן לאכול וב(גד)[אר] לשתות לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים לההנותכם. מכאן לאכסנאי שיש בידו מה לאכול יקנה מן החנו[ו]ני כדי לההנות את אושפיזו.
דרך המלך נלך – אנו חוסמין את בהמותינו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול.
[4]לא נטה ימין ושמאל – זו קשה מכלם שאמרו לו בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, אבל בגבולך לא נטה ימין ושמאל.
{יח}
פן בחרב אצא לקראתך – אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם ואומ' ונצעק[5] וישמע קולנו {במדבר כ':ט"ז}, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחיה {בראשית כ"ז:מ'}.
{יט}
רק אין דבר – [אין] שום דבר מזיקך.
{כ}
וביד חזקה – בהבטחת זקנו, והידים ידי עשו {בראשית כ"ז:כ"ב}.
{כב}
כל העדה – כולן שלימים ועומדים ליכנס לארץ, שלא היה בהם אחד מאותן שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר, ואילו מאותן שכת' בהם חיים כלכם היום {דברים ד':ד'}.
הר ההר – הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול וא'ע'פ' שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים שלשה נשארו בהם הר סיני לתורה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן.
{כג}
על גבול ארץ אדום – מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה. וכן הנביא או' ליהושפט בהתחברך לרשע[6] פרץ [י"י] את מעשיך {דברי הימים ב כ':ל"ז}.
{כד}
יאסף אהרן – מודיעים לצדיקים יום מיתתן כדי שיורישו כתריהם לבניהם.
אשר נתתי לבני ישר' – א' משה רבוני הנח לו אצל בני גד ובני ראובן אמ' לו אשר נתתי מיתתו מעכבת מתנת הארץ, רצונך שלא ימות ולא יכנסו לארץ. ת'ר'ש'.
{כה}
קח את אהרן – בדברים של ניחומים אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבניך מה שאין אני זכאי לכך.
{כו}
את בגדיו – בגדי כהונה גדולה הלבישוהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו, אמ' לו הכנס למערה נכנס, ראה מטה מוצעת ונר דלוק, אמ' לו עלה למטה ועלה, פשוט ידך ופשט, קמוץ את פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם מיד חימד משה לאותה מיתה, וזהו שנ' לו כאשר מת אהרן אחיך {דברים ל"ב:נ'}, מיתה שנתאויתה לה. ובמילואים כת' קח את אהר' וא' בניו, להודיעך בלשון שקירבו לכהונה בו בלשון אמ' לו לעלות להר. ת'ר'ש'.
{כז}
ויעש משה – א'ע'פ' שהדבר קשה לו לא עכב.
{כט}
ויראו כל העדה – כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן אהרן, אמ' [להם] מת, אמרו איפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה שלט בו מלאך המות. בקש משה רחמים והראוהו להם מלאכי השרת מוטל במטה ראו והאמינו.
כל בית ישר' – הנ האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו.
כי גוע – [7]שהמתרגם דהא מית טועה הוא אלא אם כן מתרגם ויראו וא[י]תחזיאו, כל כנשתא, שלא אמרו רבותינו כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד וכדר' אבהו {בבלי ראש השנה ג'.} [8]אל תקרֵי ויראו אלא ויֵירָאו ועל לשון זה נופל לשון דהא לפי נתינת טעם למה שלמעלה הימנו, למה וייראו לפי שהרי מת אהרן, אבל לתרגום וחזו כל כנישתא אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר שהוא מגיזרת שימוש אי שמצינו אם משמש בלשון אשר כמו [9]אם מדוע לא תקצר רוחי {איוב כ"א:ד'} והרבה מפורש' מזה אם חרוצים ימיו {איוב י"ד:ה'}.