{א}
ונפן ונעל – כל לצד צפון עלייה היא.
{ב}
אל תירא אותו – ובסיחון לא הוצרך לומר אל תירא אותו, אלא מתיירא היה משה, שלא תעמוד לו זכות ששימש אברהם שנ' ויבא הפליט {בראשית י"ד:י"ג} והוא עוג.
{ד}
חבל ארגב – כך נקראת שם ההרפכיא[1] מתרגמינן בית פלך טרכונא. וראיתי תרגום ירושלמ' במגילת אסתר {תרגום שני א':ג'} קורא פלטין טרכונין. למדתי חבל ארגב הפרכיא של היכל המלך. כלומ' שהמלכות נקרא על שמה. וכן את הארגוב דמלכים אצל היכל המלך הרגו פקח למנחם[2] {מלכים ב ט"ו:כ"ה}.
חבל ארגב – קונטרָיאה פליידינא כל המחוז נקרא על שם היכלו של המלך, ר' ת'ר'ש'.
{ה}
ערי הפרזי – פרוזות ופתוחו' בלא חומה וכן פרזות תשב ירושלם {זכריה ב':ח'}.
{ו}
החרם – לשו' הווה הלוך וכלות.
{ח}
מיד – מרשות.
{ט}
צדנים יקראו לחרמון וגומ' – ובמקום אחר הוא אומ' עד הר שיאון הוא חרמון {דברים ד':מ"ח} הרי לו ארבע שמות, למה הוצרכו ליכתב להגיד שבח של ארץ ישר' שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומר' על שמי יקרא.
שניר – הוא שם שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען.
{יא}
מיתר הרפאים – שהרגו אמרפל וחביריו בעשתרות קרנים, והוא פלט מן המלחמ' שנ' ויבא הפליט {בראשית י"ד:י"ג}, הוא עוג.
באמת איש – באמת עוג.
{יב}
ואת הארץ הזאת – האמורה למעלה מנחל ארנון ועד הר חרמון.
ירשנ' בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן – אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי, אבל לעניין הירושה, עד הר חרמון היה.
{יג}
ההוא יקרא ארץ רפאים – היא אותה שנתתי לאברהם.
{יד-יז}
ת'. יאיר לקח חבל ארגב ונטלו לעצמו ומכיר לקח עיר הגלעד ונתתיה לו שכן כת' וילכו בני מכיר גלעדה וילכדוה, עיר היתה באמצע הר הגלעד ושמה גלעד. חציו של גלעד של צד צפון פירש כבר שנתנו למנשה עם הבשן ולראובני ולגדי חוזר ומפרש נתתי מן הגלע', מאותה עיר גלעד ולהלן עד נחל ארנן הוא ערוער. תוך הנחל וגבול – תוך וגבול, גם העיר שבתוך הנחל וגבולה סביב. ועד יבק – רוחב קחשיב לצד עמון הרי נתן סימן באורך גד וראובן מעיר גלעד עד ארנן בתכף לארץ עמון חוזר ונותן סימן בשפת אורך ארצם בתכף לירדן לארכו כל הערבה והירדן כולו ועוד גבול שבראש הירדן מכנרת שאחורי ראשו של ירדן כל הנמצא מים כנרת עד ים המלח שהיא ים הערבה הכל לגד וראובן, ותחום זה או רחב או קצר הוא מתחום העליון, שהוא מונה לצד העמון לסימנין הללו שאמ' לך הכת' ולראובני ולגדי, ר'. ומונה עתה מצפון לדרום בעלילת מנשה שפירש לך, ת'ר'ש'.
{טז}
תוך הנחל וגבול – תוך[3] הנחל ועוד מעבר לשפתו כלומ' עד ועד בכלל ויותר מיכן.
{יז}
כנרת – מעבר הירדן המערבי היא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כנרת וזהו שנ' והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו.
{יח}
ואצו אתכם – לבני גד וראובן היה מדבר.
לפני אחיכם – הם היו הולכים לפני ישר' למלחמה לפי שהיו גבורים ואויבים נופלים לפניהם שנ' וטרף זרוע אף קדקד {דברים ל"ג:כ'}.
חסלת.
{כג}
ואתחנן – אין חינון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם א'ע'פ' שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשין מאת המקום אלא מתנת חנם,[4] ד'א' זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפילה כדאיתה בסיפרי {ספרי דברים ג':כ"ג}.
בעת ההיא – לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר.
לאמר – זה אחד משלשה מקומות שא' משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.
{כד}
אדני י"י – רחום בדין.
אתה החלות להראות את עבדך – עבדך פתח להיות עומד ומתפלל א'ע'פ' שנגזרה גזירה שאמרת לי ועתה הניחה לי {שמות ל"ב:י'}, וכי תפוש הייתי בך, אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם.[5]
את גדלך – זו מדת טובך וכן הוא אומ' ועתה יגדל נא וגומ' {במדבר י"ד:י"ז}.
ואת ידך – ימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם.
החזקה – שאת' כובש ברחמים את מידת הדין בחזקה.
אשר מי וגומ' – אינך דומה למלכי בשר ודם שיש להם יועצים וסנקתרדין הממחים בידו כשרוצ' לגמול חסד ולעבור על מדותיו אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזירתך. ת' כאמור למעל' אחל תת פחדך {דברים ב':כ"ה} וכל הפרש' כולה. ולפי פשוטו אתה החילות להראות את עבדך – מלחמת סיחון ועוג, כאמ' החילותי תת וג' {דברים ב':ל"א} הראיני מלחמת שלשים ואחד מלכים. ת', ר'ש'.
{כה}
אעברה נא – אין נא אלא לשון בקשה.
ההר הטוב – זו ירושל'.
והלבנון – זה בית המק'. מקומו ביקש לראות, ת'.
{כו}
ויתעבר – נתמלא חימה.
למענכ' – אתם גרמתם לי וכן הוא אומ' ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם {תהלים ק"ו:ל"ב}.
רב לך – שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן [מפציר].
ד'א' רב לך – הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון.[6]
{כז}
וראה בעיניך – בקשתה ממני ואראה את הארץ הטוב' אני מראה לך את כולה שנ' ויראהו י"י את[7] הארץ {דברים ל"ד:א'}.
{כח}
וצו את יהושע – על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות.
וחזקהו ואמצהו – בדבריך, שלא ירך לבו לומ' כשם שנענש ר' עליהם כך סופי לֵענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל.
כי הוא יעבר – אם יעבר לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו. וכן את מוצא כששלח מן העם אל העי והוא יושב לו, ויכו מהם אנשי העי וגו' {יהושע ז':ה'} וכיון שנפל על פניו אמ' קום לך, קם לך, אתה הוא העומד במקומך, ומשלח את בניי למלחמה למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך, אם הוא עובר עוברים, אם לאו אין עוברים.
{כט}
ונשב בגיא וגו' – ונצמדתם לע'ז', וא'ע'פ' ועתה [ישר'] שמע אל החקים והכל מחול [לך] ואני לא זכיתי לימחל לי.