{א} כלה – גמירא, כליל, כולכם ישלח.
{ב} דבר נא – אין נא אלא לשון בקש', בבקשה ממך הזהירם
על כך שלא יאמ' אותו צדיק אביהם ועבדום וענו אותם {בראשית ט"ו:י"ג} קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול {בראשית ט"ו:י"ד} לא קיים בהם.
{ד} ויאמר משה כה אמ' גו' – בעומדו לפני פרעה נאמ' לו, שהרי משיצ' מלפניו לא הוסיף ראות פניו.
כחצות הלילה – בהחלק הלילה, כחצות, כמו כעלות {יהושע ו':ט"ו}, ככלות {דברים ל"א:כ"ד}, בחרות אפם בנו {תהלים קכ"ד:ג'}, זהו פשוטו ליישבו על אופניו, שאין חצות שם דבר של חצי. ורבותינו דרשוהו כמו כחצי הלילה ואמרו שאמ' משה כחצות דמשמ' סמוך לו או לפניו או לאחריו ולא אמ' בחצות, שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא.
{ה} עד בכור השביכ'מ' בפירוש שכת' רבנו שמעיה, ואיננו בפרשה.[1] {שמות י"ב:כ"ט} – למה לקו השבוים, כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים.
מבכור פרעהת' מבכור פרעה – אף פר' בכור היה, ויש דורש בן בכור היה לו ראוי למלכו' והוכה גם הוא, וכן תרג' אונקלוס. ת' רבנו שמעי'. עד בכור השפחה – כל הפחותים מבכו' פרעה, וחשובים מבכור השפחה היו בכלל. ולמה לקו בני השפחות שאף הם היו משתעבדים בהם ושמחים בצרתם.
וכל בכור בהמה – לפי שהיו עובדין לה, כשהק'ב'ה' נפרע מ[ן ה]אומה נפרע מאלקיה.[2]
{ז} לא יחרץ כלב לשונו – אומ' אני שהוא לשון שינון, לא ישנן, וכן לא חרץ לבני ישר' לאיש את לשונו {יהושע י':כ"א}, לא שינן, אז תחרץ {שמואל ב ה':כ"ד}, תשתנן, למורג חרוץ {ישעיהו מ"א:ט"ו}, שנון, מחשבת חרוץ {משלי כ"א:ה'}, אדם חריף ושנון, ויד חרוצים תעשיר {משלי י':ד'}, חריפים, סוחרים שנונים.
אשר יפלה – יבדיל.
{ח} וירדו כל עבדיך, וגו' – חלק כבוד למלכות שהרי סוף שירד פרעה בעצמו אליו בלילה ויא' קומו צאו מתוך עמי {שמות י"ב:ל"א} ולא אמ' לו משה מתחילה וירדת אלי והשתחוית לי.
אשר ברגליך – ההולכים אחר עצתך והילוכך.
ואחרי כן אצא – עם כל העם מארצך.
ויצא מעם פרעה – כשגמר דבריו יצא מלפניו
בחרי אף – על שאמ' לו אל תוסף ראות פני {שמות י':כ"ח}.
{ט} למען רבות מופתי – [3]מכת בכורות, וקריעת ים סוף ולנער את מצרים.
{י} ומש' ואהר' עשו וגו' – כבר כתב לנו זאת בכל המופתים, ולא שנאה כאן אלא בשביל לסומכה לפרש' שלאחריו.