{ב}
שלח לך אנשים – למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים שלקת על עסקי דיבה שדיברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.
שלח לך – לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר, כך הגי' ר'ש'. לפי שבאו ישר' ואמרו נשלחה {דברים א':כ"ב} כמה שכת' ותקרבון אלי כלכם וגו' {דברים א':כ"ב}, ומשה נמלך בשכינה, אמ' אני אמרתי להם שהיא טובה שנ' ואמר אעלה אתכם מעני מצרים {שמות ג':י"ז}, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי מרגלים למען לא יירשוה.
{ג}
על פי י"י – ברשות שלא עיכב על ידו.
כלם אנשים – כל אנשים לשון חשיבות הוא ואותה שעה כשירין היו.
{טז}
ויקרא משה להושע, וגו' – נתפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים.
{יז-יח}
עלו זה בנגב – הוא היה הפסולת של ארץ ישר' שכן דרך התגרין מראין את הפסולת תחלה ואחר כך מראין את השבח.
את הארץ מה היא – יש ארץ מגדלת גבורים יש מגדלת חלשים יש מגדלת אכלוסין יש ממעטת אכלוסין.[1]
עליתם את ההר אי???יץ למ????? (מדעתי) [????] אני אומ' כך הגיה רבנו שמעיה.
{יח}
החזק הוא הרפה – סימן מסר להם אם בפרזים יושבים גבורים וסומכים על גבורתם, ואם בערים בצורות יושבים חלשים הם.
{יט}
[2]בפצחין, כפרים פצוחים ופתוחים מאין חומה.
הטובה היא – בעיינות ותהומות טובים ובריאים.
{כ}
השמנה היא אם רזה – אם פירותיה קלים אם שמנים, אמ' להם הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם שמנים, אם של חרסית הם רזים, ת' כ'כ' רבנו שמעיה.
היש בה עץ – אם יש בהן אדם כשר, שיגן עליהם בזכותו.
בכורי ענבים – ימים שהענבים מתבשלים בבכיר.
{כא}
ממדבר צן עד רחב לבא חמת – הילכו בגבוליה באורך ורוחב כמין גאם, הילכו רוח גבול דרומי ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב כמו שציום משה עלו זה בנגב, דרך גבול שפת דרומית של ארץ ישר' לכו, והוא ממדבר צין שהוא במקצוע דרומית[3] מזרחית עד הים שהים הוא גבול מערבי ומשם חיזרו והילכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרש' אלה מסעי.
רחוב ב??ל אשר היה לצד המערב שנ' ועברון ורחוב וחמון וקנה.
לבא חמת – כמו שאומרין לנפוֹרְקאְ דְרֻומאְה ר' כ'כ' ר'ש'.
{כב}
ויבא עד חברון – כלב לבדו הלך שם, ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא [אומ'] ולו אתן את הארץ אשר דרך בה, וגו' {דברים א':ל"ו}, וכת' ויתנו לכלב את חברון {שופטים א':כ'}.
שבע שנים נבנתה וגו' – איפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול אלא שהיתה מבונה בכל טוב על אחד שבעה בצוען. ואם תאמר לא מי שבנה זה בנה זו הוא הדור, הוא המשפה[4] ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ר' תנחומא ת' ר'ש'. ולהודיעך שבחה של ארץ ישראל בא, שאין לך טרשין בארץ ישר' יותר מחברון לכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעולה בכל הארצות, כמצרים, שנ' כגן י"י כארץ מצרי' {בראשית י"ג:י'}, וצוען היא המעולה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים, שנ' כי היו בצוען שריו {ישעיהו ל':ד'}, והיתה חברון טובה ממנה שבעת חלקי'.
{כג}
זמורה – שוכת גפן ואשכל ענבים תלויה בה.
[5]ממשמע שנ' במוט איני יודע שהוא בשנים מה תל' לו' בשנים, בשני מוטות, הא כיצד שמנה נטלו אשכל אחד נטל תאינה ואחד נטל רמון,[6] ואם חפץ אתה לידע, כמה משאוי אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל, הרימו להם איש אבן אחת על שכמו, ושקלום רבותינו משקל כל אחת ארבעים סאה, וגמירי טונא דמדלי איניש על כתפיה, אינו אלא שליש משאו במשאוי שמסייעין אותו להגביה, יהושע וכלב לא נשאו כלום, לפי שכל עצמן להוצי' דבה נתכוונו כשם שפרייה משונה, כך עמה משונה.
{כה}
וישובו[7] מקץ מ' יום – והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, ועוד שהוצרכו לחזור על עקיבם, ת' כ'כ' ר'ש'. אלא שגלוי לפני הק' שיגזור עליהם יום לשנ', קיצר לפניהם את הדרך.
{כו}
וילכו ויבאו – מהו וילכו להקיש הליכתן לביאתן מה ביאתן בעיצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה.
וישיבו אתם דבר – את משה ואת אהרן.
{כז}
זבת חלב ודבש היא – כל דבר שקר שאין אומרין בו קצת דבר אמת מתחילתו אין מתקיים.
{כח}
בצורות – לשון חוזק, ותרגום כריכן, לשון בירניות עגולות בלשון ארמי כריך עגול.
{כט}
עמלק יושב בארץ וגו' – לפי שנכוו בעמלק, כבר הזכירוהו מרגלים כדי לייראם.
עמלק יושב בארץ הנגב – אצל ארץ אדום למטה לצד מערב שכן כת' בשאול ויך את עמלק מחוילה באך שור אשר.
[על יד הירדן – אצל הירדן כמו אל ידו, ולא תוכלו לעבור.
(ל) ויהס כלב – השתיק את כולם.
אל משה – לשמוע מה שידבר במשה צווח לומ' וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם השומע סבור שבא לספר בגנותו ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו, אמ' והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והשליו.
עלה נעלה – אפי' היא בשמים והוא אמ' לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו.
ויהס – לשו' שתיקה, וכן הס כל בשר (זכריה ב':י"ז), הס כי לא הזכיר[8] (עמוס ו':י'), כדרך בן אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים, אומר שושט.
(לא) חזק הוא ממנו – כביכול כלפי מעלה אמרו.
(לב) אוכלת יושביה – בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים, והק' עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו.
אנשי מדות – גדולי' וגבוהי' וצריך לתת להם מדה, כגון גולית הפלישתי גובהו שש אמות וזרת (שמואל א' י"ז:ד'), וכן איש מדון (שמואל ב' כ"א:כ'), ואיש מדה (דברי הימים א י"א:כ"ג).]
[9]
{לג}
הנפילים – ענקים שמבני שחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש.
וכן היינו בעיניהם – שָמַעְנְום אומרים זה לזה נמלים יש בכרם כאנשים.
[שמעניקי' חמה בקומתם.][10]