{א} אחר המדבר – להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים.
אל הר האלקים – על שם העתיד.
{ב} בלבת אש – בשלהבת אש, לבו של אש, כמו לב השמים {דברים ד':י"א}, לב האלה {שמואל ב י"ח:י"ד}, ואל תתמה על התי"ו יש לנו כיוצא בה מה אמולה לבתך {יחזקאל ט"ז:ל'}.
מתוך הסנה – ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה {תהילים צ"א:ט"ו}.
אֻכל – נֵאכל, כמו לא עֻבד בה {דברים כ"א:ג'}, אשר לֻקח משם {בראשית ג':כ"ג}.
{ג} אסרה – מכאן להתקרב שם.
{ה} של – שלוף והוצא, כמו ונשל הברזל {דברים י"ט:ה'}, כי ישל זיתך {דברים כ"ח:מ'}.
אדמת קדש הוא – המקום.[1]
{ז} כי ידעתי את מכאוביו – כמו וידע אלקים {שמות ב':כ"ה}, כלומ' כי שמתי לב להתבונן ולד' את מכאוביו ולא העלמתי עיניי לאטום אזני מצעק'.
{ח} וארד להצילו ולהעלותו – על מנת כן יצאו שיעלו מיד אלא שגרם החטא.
{ט} ועתה וגו', באה אלי – באה עד אלי, מתחילה שמעתי, ועתה נגעה אלי. וגם ראיתי הלחץ – כביכול ראיתי בעצמי.
{י} ועתה לכה – ר' יוחנ' אמ', לך הדבר מסור, לך הם מצפים גדולה יש לך בדבר. מכי ידעתי הע'[2] מהגהות רבנו שמעיה בשם רב' שלמה סביב פיר' מכת' ידו.
{י} ועתה לכה ואשלחך אל פ' – ואם תאמר מה תועיל,
והוצא את עמי – יועילו דבריך ותוציאם.
{יא} מי אנכי – מה אני חשוב לדבר עם המלכים.
וכי אוציא את בני ישר' – ואף אם חשוב אני, מה זכו ישר' שיֵעָשה להם נס, ואוציאם ממצר'.
{יב} ויאמר כי אהיה עמך, וגו' – השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון שאמר' מי אנכי כי אלך אל פרעה לא שלך היא כי משלי.
[3]כי אהיה עמך – וזהפי' אחרון ועיקר שתצליח בשליחותיך לך האות על ההבטחה אחרת שאני מבטיחך שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה שתקבלו תורה עליו והיא הזכות העומדת לישר', ודוגמ' לשון זה מצינו בישעיה, וזה לך האות, אכול השנה ספיח וגו' {ישעיהו ל"ז:ל'}, מפל' סנחריב תהיה לך אות על ההבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך את הספחים.
{יד} אהיה אשר אהיה – אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות, אמ' לפניו רבונו של עולם מה אני מזכיר להם צרה אחרת דים בזו, אמ' לו יפה אמרת כה תאמר וגו'.
{טו} זה שמי לעלם – חסר וי"ו לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו.
וזה זכרי – למדו היאך נקרא, ת' וכן דוד הוא או' י"י שמך לע' י"י זכרך לד' וד' {תהלים קל"ה:י"ג}. ת' ר' שמעי'.
{טז} את זקני ישר' – זקנים מיוחדים לישיבה היו, ואם תאמר זקנים סתם, היאך איפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא.
{יח} ושמעו לקולך – מכיון שתאמ' להם לשון זה ישמעו אליך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמ' להם ואלקים פקד יפקד אתכם {בראשית נ':כ"ד}, יוסף אמר פקד יפקד אלקים אתכם {בראשית נ':כ"ה}.
נקרה עלינו – לש' מקרה, וכן ויקר אלקים {במדבר כ"ג:ד'} וכן אקרה כה {במדבר כ"ג:ט"ו}, אהא נקרה מאתו הלום.
ת' אלקי העבריים – יו"ד יתירה רמז לעשר מכות. ת'ר'ש'.
{יט} לא יתן אתכם מלך מצרים להלך – ואין אני מראה לו ידי חזקה, כלומ' כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכ' להלך.
לא יתן – לא ישבוק כמו לא נתתיך לנגוע {בראשית כ':ו'}, ולא נתנו להרע עמדי {בראשית ל"א:ז'} וכולם לש' נתינה הם.
ויש מפרש' ולא ביד חזקה – ולא בשביל שידו חזקה כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים, וגו', ומתרגמינן אותו ולא מן קד' דחיל' תקיף משמו של ר' מנחם נאמ' לי.
{כב} ומגרת ביתה – מאותה שהיא גרה אתה בבית.
ונצלתם – כתרגומ' ותרוקנון, כמו וינצלו את מצרים {שמות י"ב:ל"ו}, וכן ויתנצלו בני ישר' את עדים {שמות ל"ג:ו'}, והנון בו יסוד ומנחם חברו במחבר' צדי, ויצל את מקנה אביכן {בראשית ל"א:ט'} אשר הציל מאביך {בראשית ל"א:ט"ז}, ולא יאמנו דבריו כי אם לא הית' הנון יסוד והיא נקודה בחרק לא תשמש בלשון ופעלתם, אלא בלש' ונפעלתם, כמו ונסחתם מעל האדמה {דברים כ"ח:ס"ג} ונגפתם לפני אויביכם {ויקרא כ"ו:י"ז}, ונתתם ביד אויב {ויקרא כ"ו:כ"ה}, ואמרת' נצלנו {ירמיהו ז':י'}, ל' נפעלנו וכל נון שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה כגון נון של נוגש נושא נוגף נושך נותן כשהיא מדברת ל' ופעלתם תנקד בשבא בחטף, כגון ונשאתם את אביכם {בראשית מ"ה:י"ט}, ונתתם להם את הגלעד {במדבר ל"ב:כ"ט}, ונמלתם את בשר ערלתכם {בראשית י"ז:י"א}, לכך אני אומ' שזו הנקדה בחרק מן היסוד הוא, ויסוד שם הדבר נִיצוּל והוא מן הלשונו' הכבדים כמו דבור כפור למוד שכשידבר בלשון ופַעלת ופְעַלְתֶם ינקד בחרק, כגון ודברתם אל הסלע {במדבר כ':ח'}, וכפרתם את הבית {יחזקאל מ"ה:כ'}, ולמדת' אתם את בניכם {דברים י"א:י"ט}.