{ג} אשר ישחט שור או כשב – במוקדשין הכת' מדבר, שנ' להקריב קרבן. במחנה – חוץ לעזרה.
{ד} דם ישפ' יחשב – כשופ' דם האדם שמתחייב בנפשו. דם שפך – לרבות את הזורק דמים בחוץ.
{ה} אשר הם זובחים – אשר הם רגילים לזבוח.
{ז} לשעירם – שדים שנ' אשר ושעירים ירקדו שם {ישעיהו י"ג:כ"א}.
{ח} אשר יעלה עלה – לחייב על המקטיר אברים בחוץ כשוחט בחוץ, שאם שחט אחד והעלה חברו שניהם חייבין.
{ט} ונכרת – זרעו נכרת וימיו נכרת.
{י} כל דם – לפי שנ' בנפש יכפר, יכול לא[1] יהא חייב אלא על דם המוקדשים, ת"ל לומ' כל דם. ונתתי פני – פנאי שלי, פונה אני מכל עסקיי ועוסק בו.
{יא} כי נפש הבשר – של כל ברייה בדם היא תלויה, לפיכך נתתיו לכפר על נפש האדם. תבא נפש ויכפר על הנפש.
{יב} כל נפש מכם – להזהיר גדולים על הקטנים.
{יג} אשר יצוד – אין לי אלא ציד, אווזין ותרנוגלין[2] מנין, ת"ל ציד [3] אשר יאכל – פרט לטמאים.
{יד} דמו בנפשו הוא – דמו הוא לו ממקום נפש, שהנפש הוא הדם. דם ובשר לשון זכר, נפש לשון נקבה.
{טו} אשר תאכל נבלה וטרפה – בנבלת עוף טהור דבר הכת', שאין לה טומאה אלא בשעת שנבלעת בבית הבליעה, ולימדך כאן שמטמא באכילה. וטריפה האמורה כאן לא נכתבה אלא לדרוש. וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליעה, ת"ל טריפה, מי שיש במינו טריפה, יצא עוף טמא שאין במינו טריפה.
{טז} ונשא עונו – אם יאכל קדש או יכנס למקדש חייב על טומא' זו ככל שאר טמאות. ובשרו לא ירחץ ונשא עונו – על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים במלקות.