{א} ואת המשכן תעשה עשר יריעות – להיות לו לגג ולמחיצות מחוץ לקרשים שהיריעות תלויים מאחריהם לכסותם.
שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני – הרי ארבע מינין בכל חוט וחוט אחד של פשתים ושלשה של צמר וכל מין ומין חוטו כפול ששה הרי ארבעת המינין כשהן שזורין יחד עשרים וארבעה כפלים לחוט.
כרובים מעשה חשב – כרובים היו מצויירים בה{ן} באריגתם ולא ברקימה שהיא מעשה מחט אלא באריגה בשני כתלים, פרצוף אחד מיכן ופרצוף אחד מיכן ארי מצד זה ונשר מצד זה כמו שאורגין חגורות של משי, שקורין פַייְשִיִש.
{ג} תהיינה חוברות – תופרן במחט זו בצד זו, חמש לבד וחמש לבד.
אשה אל אחתה – כן דרך המקרא לדבר בדבר שהוא לשון נקבה ובדבר שהוא לשון זכר או' איש אל אחיו כמו שנ' בכרובים ופניהם איש אל אחיו {שמות כ"ה:כ'}.
{ד} ללאות – לצולש בלעז. וכן תירג' אונקל' ענובין לש' עניבה.
מקצה בחוברת – באותה יריעה שלסוף החבור קבוצת חמשת היריעות קרוייה חוברת.
וכן תעש' בשפת אחת היריעות שבמחברת השנית – באותה יריעה שהיא קיצונה לשון קצה, כלומ' לסוף החוברת.
{ה} מקבילת הללאת אשה אל אחותה – שמור שתעשה הללאות מכוונות במדה אחת הבדלתן זו מזו וכמדתן [בירי]עה זו, כן יהא בחבירתה, שכשתפרוש חוברת אצל חוברת יהו הלולאות של יריעה זו מכוונות כנגד ללאות של זו, וזהו לשון מקבילות, זו כנגד זו תרגום של נגד לקביל היריעות ארכן עשרים ושמנה, ת' כנגד ד' שבועות שבחדש, בספ' יצירה, ת'. ורחבן ארבע, וכשחיבר חמש יריעות יחד, נמצא רחבן עשרים, וכן חברת השינית, והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב, שנ' עשרים קרשים לפאת נגב תימנה {שמות כ"ו:י"ח}, וכן לצפון [ו]כל קרש אמה וחצי האמ', הרי שלשים אמה מן המזרח למערב, ורחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות, שנ' ולירכתי המשכן ימה [ת]עשה, וגומ' {שמות כ"ו:כ"ב-כ"ג}, ושני קרשים למקצעות המשכן, הרי עשר אמות, ובמקומם אפרשם למקראות הללו, נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן, עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן ואמה [מיכאן] ואמה מיכאן לעובי ראשי הקרשים שעוביין אמה נשתיירו שש עשרה אמה שמונה לצפון ושמונה לדרום מכסות את קומת הקרשים שגובהן עשר, נמצאו שתי אמות התחתונות מגולות, רחבן של יריעות ארבעים אמה, כשהן מחוברות עשרים אמה לחוברת, שלשים מהם לגג חלל המשכן לארכו, ואמה כנגד עובי ראש הקרש שבמערב, ואמה לכסות עובי עמודין שבמזרח שלא היו קרשים במזרח אלא ארבעת עמודים שהמסך פרוס ותלוי בווין שבהן כמין ווילון, נשתיירו שמונה אמות התלויין על אחורי הקרשים שבמערב ושתי אמות התחתונות מגולות, זו מצאתי בברייתא דארבעים ותשע מידות אבל במסכ' שבת {בבלי שבת צ"ח:} אין יריעות מכסות את עמודי המזרח, ותשע אמות תלויות אחורי המשכן והכת' מסייענו שכת' ונתת את הפרכת תחת הקרסים, ואם כדברי ברי' זו נמצאת פרכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה.
{ו} קרסי זהב – פירמלץ בלעז, ומכניסן ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו וראש השיני בלולאות שבחברת [זו] ומחברן בהן.
{ז} יריעת עזים – מנוצה של עזים.
לאהל על המשכן – לפרוש אותן על היריעות התחתונות.
{ח} שלשים באמה – שכשנותנן ארכו לרחב המשכן כמו שנתן את הראשונות נמצאו אילו עודפות אמ[ה] מכאן ואמה מיכאן לכסות אחת מהשתים אמות שנשארו מגולות בקרשים והאמה התחתונה של קרש שאין היריעה מכסה אותה היא האמה התחובה בנקב האדן שהאדנים גובהן אמה.
{ט} וכפלת את היריעה השישית – שעודפת באילו העליונו' יותר מן התחתונות.
אל מול פני האהל – חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה.
{יב} וסרח העודף ביריעות האהל – על יריעות המשכן, יריעות האהל הן העליונות של עזים שקרויות אהל כמו שאמור בהן לאהל על המשכן {שמות כ"ו:ז'}, וכל אהל האמור בהן אינו אלא לשון גג שמאהילות ומכסות על התחתונות והן היו עודפות על התחתונות חצי יריעה למערב, שהחצי של יריעות עשתי עשרה היתירה היה נכפל אל מול פני האהל נשאר שתי אמות רוחב חצייה עודף על רחב התחתונות.
תסרח על אחורי המשכן – לכסות שתי אמות שהן מגולות בקרשים.
{יג} והאמה מזה והאמה מזה – לצפון ולדרום.
בעודף בארך יריעות האהל – שהן עודפות על ארך יריעת המשכן שתי אמות.
יהיה סרוח על צדי המשכן – לצפון ולדרום כמו שפירשתי, למעלה, לימדה תורה שיהא אדם חס על היפה.
אחורי המשכן – הוא צד המערב לפי שהפתח במזרח שהן פניו, וצפון ודרום קרויין צדדין לימין ושמאל.
{יד} מכסה לאהל – לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה הימנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג ארכן שלשים אמה ורחבן עשר, אילו דברי ר' נחמיה, וכדברי ר' יהודה מכסה אחד היו חציו של עורות אילים וחציו של עורות תחשים.
{טו} ועשית את הקרשים – היה לו לומ' ועשית קרשים, כמה שנ' בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים מאותן העומדין ומיוחדין לכך, יעקב אבינו נטע ארזים במצרי' וכשמת ציוה את בניו להעלותן עמהן כשיצאו ממצרים שעתיד הק'ב'ה' לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים ראו שיהו מזומנין בידכם, הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים, קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם קודם לכן.
עצי שטים עומדים – אֶשְטַנְטֵיבֵיש, שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה בקירות המשכן, ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבין להיות רחב המשכן לגובה הכתלים קרש על קרש. ת', ומדרש אגדה, עומדים – שהועמדו ובאו קודם לכן, עצי, בזכות תחת העץ, שטים, מעשה שטות, והכעיסוני בעגל, יבאו עצי שטים, ויכפר על שטותם. ד'א' שטים, שלוה, טובה, ישועה, מחילה, וכן מזבח מחילה זכות ת'ר'ש'.
{טז} עשר אמו' ארך הקר' – למדנו גובהו של משכן עשר אמות.
ואמה וחצי האמ' רוחב – למדנו ארכו של משכן לעשרים קרשים שהיו בצפון ובדרום מן המזרח למערב שלשים אמה.
{יז} שתי ידות לקרש האחד – היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה מניח רביע רחבו מיכאן ורביע רחבו מכאן, והן הן הידות והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע, ואותן הידות מכניס באדנים, שהיו חלולים והאדנים גובהן אמה ויושבין רצופין ארבעים זה אצל זה וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשת צידיהן רחב החרץ כעובי שפת האדן שיכסה הקרש את כל ראש האדן שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיקו ביניהם, וזהו שנ' ויהיו תאמים מלמטה {שמות כ"ו:כ"ד} שיחרוץ את צדי הידות כמו שיתחברו הקרשים זה אצל זה.
משולבות – עשויות כמין שליבות סולם מובדלות זו מזו. משופין ראשיהן ליכנס בתוך חלל כשליבה הנכנסת בנקב עמודי הסולם, והן מכוונות.
אשה אל אחותה – מכוונות זו כנגד זו שיהו חרציהן שוין זו כמידת זו כדי שלא יהו שתי הידות, זו משוכה לצד פנים, וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה, תרגומו של ידות צירין לפי שרואות לצירי הדלת שנכנסין בחורי המפתן.
{יח} לפאת נגבה תימנה – אין פיאה זו לשון מקצוע, אלא כל הרוח קרוייה פיאה כתרגו' לרוח עבר דרומא.
{כב} ולירכתי – לשון סוף כתרגו' ולסייפי, לפי שהפתח במזרח קרוי המזרח פנים והמערב אחוריים וזהו סוף שהפנים הן הראש.
תעשה ששה קרשים – הרי תשע אמות רוחב.
{כג} ושני קרשים, למקצעות – אחד למקצוע צפונית מערבית, ואחד למערבית דרומית, כל שמונה הקרשים כסדר אחד אלא שאילו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר, והאמה מזו והאמה מזו באות כנגד אמת עובי קרשי הצפון והדרום כדי שיהא המקצוע בחוץ שוה.
{כד} ויהיו – כל הקרשים, תאמים זה לזה מלמטה, שלא יפסיק עובי שפת שני האדני' ביניהם להרחיקן זו מזו. זהו שפירשתי {שמות כ"ו:י"ז} שיהו צידי הידות חרוצין מצדיהן שיהו רוחב הקרש בולט לצידיו חוץ ליד הקרש לכסות את שפת האדן, וכן הקרש שאצלו, ונמצאו תאומים זה לזה, וקרש המקצוע, שבסדר המערב חרוץ לרחבו בע[ו]ביו כנגד חרץ של צד קרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם.
ויחדו יהיו תמים – כמו תאמים.
אל ראשו – של קרש.
אל הטבעת האחת – כל קרש וקרש היה חרוץ למעלה ברחבו שני חרצים בשני צדיו כדי עובי טבעת ומכניסו בטבעת אחת נמצא מתאים לקרש שאצלו, אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן או מטלטלות. ובקרש שבמקצוע היה טבעת בעובי קרש הדרומי והצפוני וראש קרש המקצוע שבסדר המערב נכנס לתוכו נמצאו שני הכתלים מחוברים.
כן יהיה לשניהם – הקרשים שבמקצוע, לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי, וכן לשני המקצועות.
{כה} והיו שמנה קרשים – הן האמורות למעלה, תעשה ששה קרשים ושני קרשים למקצעות {שמות כ"ו:כ"ב-כ"ג} נמצאו שמנה קרשים בסדר מערבי, כך שנויה משנת מעשה סדר הקרשים במלאכת המשכן {פרק א'}, היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מיכן ורביע מיכן, והחריץ חציו באמצע ועושה לו שתי ידות כמין שני חמוקין, ולי נראה שהגירסא כמין שני חווקין, כמין שתי שליבות סולם המובדלות זו מזו ומשופות ליכנס בחלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב עמוד הסולם, והוא לשון משולבות עשויות כמין שליבה, ומכניסן לתוך שני אדנים, שנ' שני אד' שני אדנ' וגו' {שמות כ"ו:י"ט}, וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מיכן ואצבע מיכן ונותן לתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהו נפרדין זה מזה שנ' ויהיו תאמים מלמטה {שמות כ"ו:כ"ד}, כך היא המשנה והפירוש שלה הצעתי למעלה בסדר המקרא'.
{כו} בריחים – כתרגו' עַבְּרין, ובלעז אֶשְפַרִיש.
חמשה לקרשי צלע המשכן – אילו חמשה שלשה הן אלא שהבריח העליון והתחת' עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל, וזה מבריח עד חצי הכותל, זה נכנס בטבעות מצד זה וזה נכנס מצד זה עד שמגיעין זה לזה נמצאו העליון והתחתון שנים שהן ארבעה אבל האמצעי {ארכו} כנגד כל הכותל ומבריח מקצה הכותל עד קצהו כמה שנ' והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה {שמות כ"ו:כ"ח} העליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים ליכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשין בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע {אורך} הקרש ושני חלקים בין טבעת לטבעת כדי שיהו כל הטבעות מכוונין זה כנגד זה, אבל לבריח התיכון אין טבעות אלא הקרשים נקובין בעוביין והוא נכנס בהן דרך הנקבין שהן מכוונים זה מול זה וזהו שנ' בתוך הקרשים, הבריחים העליונים [ו]התחתונים שבצפון ושבדרום ארך כל אחד חמש עשרה אמה והתיכון ארכו שלשים, וזהו מן הקצה אל הקצה מן המזרח עד המערב, וחמשה בריחים שבמערב ארך העליונים והתחתונים שש אמות והתיכון ארכו שתים עשרה כנגד רוחב שמנה קרשים, כך היא מפורשת במלאכת המשכן {פרק א'}.
{כט} בתים לבריחים – הטבעות שתעשה בהן יהיו בתים ליכנס בהן, הבריחים.
צפית את הבריחים זהב – לא שיהי' הזהב מדובק על הבריחים, אין עליהם שום ציפוי אלא בקרש היה קובע כמין שתי פיפיות של זהב כמין שני סידקי קנה חלוק וקובען אצל הטבעות לכאן ולכאן ארכן ממלא את רוחב הקרש מן הטבעת לכאן וממנה לכאן והבריח נכנס לתוכו וממנו לטבעת ומן הטבעת לפה השיני, נמצאו הבריחים מצופין זהב כשהן תחובין בקרשים והבריחין הללו מבחוץ הן בליטת הטבעות והפיפיות לא היתה נראת בתוך המשכן אלא כל הכותל חָלָק מבפנים.
{ל} והקמת את המשכן – לאחר שיגמר הקימהו.
כאשר הראית בהר – קודם לכן שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו.
{לא} פרכת – לשון מחיצה הוא ובלשון חכמים פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם.
תכלת וארגמן וגו' – מכל מין ומין היה כפול בכל חוט ששה חוטין.
כמעשה חשב – כבר פירשתי זו היא אריגה של שתי קירות והציורין שמשני עבריה אין דומין זה לזה.
כרובים – צייורין של בריות יעשה בה.
{לב} ארבעה עמודים – תקועין בתוך ארבעת אדנים, ואונקליות קבועין בהן עקומין למעלה להושיב עליהן כלונס שראש הפרוכת כרוך בה, והאונקליות היו הווין שהרי כמין ווין הן עשויין והפרכת ארכה עשר אמות לרחבו של משכן ורחבה עשר אמות כגבהן של קרשים פרוסה בשלישו של משכן שיהא הימנה ולפנים עשר אמות, והימנה ולחוץ עשרים אמות. נמצא בית קדש הקדשים עשר על עשר שנ' ונתת את הפרכת תחת הקרסים, המחברים את שתי חוברות של יריעות המשכן, רחב החברת עשרים אמה, וכשפירסה על גג המשכן מן הפתח למערב כלתה בשני שלישי המשכן והחוברת השנית כסתה שלישו של משכן והמותר תלוי לאחוריו לכסות הקרשים.
{לה} ושמת את השלחן – שלחן בצפון משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, מזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין [שלחן] למנורה, משוך קימעא כלפי [ה]מזרח וכולם נתונין מחצי המשכן ולפנים, כיצד ארך המשכן מן הפתח לפרכת עשרים אמה, המזבח והשלחן והמנורה משוכה מן הפתח לצד מערב עשר אמות.
{לו} ועשית מסך – ווילון, שהוא מֵסֵך כנגד הפתח, כמו סכת בעדו ובעד ביתו {איוב א':י'}, לשון מגין.
מעשה רקם – הצורות עשויות בו מעשה מחט כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה.
רקם – שם האומן, ולא שם האומנות ותרגומו עובד צַייָר ולא ע[ו]בד ציור. מדת המסך כמדת הפרכת עשר אמות על עשר אמות.