{א} כי יהיה ריב – סופן להיות נגשים אל המשפט, אמור מעתה אין שלום יוצא מתוך מריבה, מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק הוי או' זו מריבה.
והרשיעו את הרש' – יכול כל המתחייבין בדין לוקין ת"ל והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה פעמים אינו לוק', ומי הלוקה למד מן העניין לא תחסום שור בדישו לאו שלא ניתק לעשה.
{ב} והפילו השופ' – מלמד שאין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה.
לפניו, כדי רשעתו – ולאחריו כדי שתים, מכאן אמרו, מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ומלפניו של[י]ש.
בְמספר – ואינו נקוד בַמספר לימד שהוא דבוק, לומר שהו' במספר ארבעים, ולא ארבעי' שלמות, אלא מניין שהוא סוכם הארבעים, והם ארבעי' חסר אחת.
{ג} לא יסיף – מכאן אזהרה למכה את חבירו.
ונקלה אחיך לעיניך – כל היום קורהו רשע, ומשלקה קורהו אחיך.
{ד} לא תחסום שור – דבר הכת' בהווה, הוא הדין לכל חיה ובהמה [ועוף] ולכל מלאכה שהי' בדבר מאכל, א'כ' למה נאמר שור, להוציא את האדם.
בדישו – יכול יחסמנו מבחוץ, ת"ל לא תחסום מכל מקום, ולמה נאמ' דיש, לומ' לך מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו וגידולו מן הארץ אף כל כיוצא בו, יצא החולב והמגבן שאין גידולו מן האר', יצא הלש והמקטף שנגמר' מלאכתו לחלה, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות שנגמרה מלאכתן למעשר.
{ה} כי ישבו אחים יחדיו – שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו.
יחדיו – המיוחדים בנחלה, פרט לאחים מן האם.
בן[1] אין לו – עיין עליו, בן או בת, או בת הבן, או בן הבן, או בן הבת, או בת הבת.
{ו} והי' הבכור – גדול האחין הוא ייבם אות'.
אשר תלד – פרט לאיילונית.
יקום על שם אחיו – זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו.
ולא ימחה שמו – פרט לאשת סריס, ששמו מחוי.
{ז} השערה – כתרגומ' לתרע בית דינא.
{ח} ועמד – בעמידה.
ואמר – בלשון הקדש, ואף היא דבריה בלש' הקדש.
{ט} וירקה בפניו – על גבי קרקע.
(אל) אשר לא יבנה – מכאן למי שחלץ שלא יחזור וייבם, דלא כת' אשר לא בנה אלא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה.
{י} ונקרא שמו בישר' – מצוה על כל העומדים לומר חלוץ הנעל.
{יא} כי ינצו אנשי' – סופן לבא לידי מכות, כמ' שנ' מיד מכהו, אין שלום יוצא מתחת ידי מצות.
{יב} וקצותה את כפה – ממון דמי בושתו, הכל לפי המבייש והמתבייש, או אינו אלא ממש, נאמ' כאן לא תחוס, ונאמ' להלן[2] לא תחוס {דברים י"ט:כ"א} בעדים זוממין, מה להלן ממון, אף כאן ממון.
{יג} גדולה וקטנה[3] – גדולה שמכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.
{יד} לא יהיה לך בכיסך – אם עשית כן לא יהיה לך כלום.
אבן ואבן – משקלות.
{טו} אבן שלימה וצדק, וגומ' – אם עשית כן, יהיה לך הרבה.
{יז} זכור את אשר עשה[4] עמלק, וגו' – אם שקרת במדות הללו, ובמשקלות הוי דואג מן (ה)גירוי האויב, שנ' מאזני מרמה תועבת י"י {משלי י"א:א'}, וכת' בתריה בא זדון ויבא קלון {משלי י"א:ב'}.
{יח} אשר קרך בדרך – לשון מקרה, ד"א לשון קרי וטומאה שהיה מטמאן במשכב זכור, ד"א לשון קר וחם, ציננך והפשירך[5] שיהו כל האומו' יריאים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריא' יכולה לירד לתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ [ו]ירד לתוכה, וא'ע'פ' שנכווה, הקרהו בפני אחרים.
ויזנב בך – מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה.
כל הנחשלים אחריך – חסירי כח, מחמת חטאם שהיה הענן פולטם.
ואתה עייף[6] ויגע – עייף בצמא, דכת' ויצמא שם העם {שמות י"ז:ג'}, וכת' אחריו ויבא עמלק {שמות י"ז:ח'}.
ויגע – בדרך.
ולא ירא – עמלק אלהים מלהרע לך.
{יט} תמחה את זכר עמלק – מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק, משור וע' שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומ' בהמה זו משל עמלק הייתה.
חסלת