{ב}
כי יפליא – יפרש, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, שכל הרואה ר'ש' כ' סוטה ואחר העביר עליו קולמוס[1] בקילקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף.
נדר נזיר – אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפורש מן היין.
להזיר לי"י – להבדיל עצמו מן היין, לשם שמים.
{ג}
מיין ושכר – כתרגומו מחמר חדת ועתיק, שהיין הישן משכר.
כל[2] משרת – לשון צביעה במים וכל משקה ובלשון משנה יש הרבה, אין שורין דיו סמנין, נזיר ששרה פתו ביין.
{ד}
חרצנין – הן גרעינין.
זג – הן הקליפות שמבחוץ, שהחרצנין בתוכן כעינבל בזוג.
{ה}
קדוש יהיה – השער שלו, לגדל את פרע של שער ראשו.
פרַע שער – נקוד פתח, לפי שהוא דבוק לשְעַר ראשו, פרע של שער, ופירושו של פרע, גידול של שיער, וכן את ראשו לא יפרע {ויקרא כ"א:י'}, ואין קרוי פרע פחות משלשים יום.
לאביו ולאמו וגו' – לא בא הפרט אלא להתיר לו מת מצוה, וכולהו צריכי, למדרש אף אם היה כהן גדול והוא נזיר ואף אם היה הולך למול את בנו ולשחוט את פסחו יניח את הכל ויטמא למת מצוה.
{ח}
כל ימי נזרו קדוש הוא – זו קדושת הגוף מליטמא למתים.
{ט}
פתע – זה אונס.
פתאום – זה שוגג. ויש אומ' פתע פתאום דבר אחד הוא, מקרה של פתאום.
וכי ימות מת עליו – באהל שהוא בו.
ביום טהרתו – ביום הזייתו, או אינו אלא בשמיני שכבר טהר לגמרי, תל' לומ' ביום השביעי, אי שביעי יכול אפילו לא הזה תל' לו' ביום טהרתו.
{י}
וביום השמיני יביא שתי תרים – להוציא את השביעי, או אינו אלא להוציא את התשיעי, קבע זמן לקריבין וזמן למקריבין מה קריבין הכשר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמי' והלאה.
{יא}
אשר[3] חטא על הנפש – שלא נזהר מטומאת המת, ר' אלעזר הקפר או' משציער עצמו מן היין.
וקד' את ראשו – לחזור ולהתחיל מנין נזירותו.
{יב}
והזיר[4] א' ימי נזרו – יחזור וימנה נזירותו כתחילה.
והימים הראש[ו]ני' שונים כת' רבנו שמעיה בפירושו יפלו – לא יעלו מן המניין.
{יג}
יביא אות' – יביא את עצמו, זה אחד משלשה אתין שהיה ר' ישמעאל דורש כן כיוצא בו והשיאו אתם עון אשמ' {ויקרא כ"ב:ט"ז}, את עצמם, כיוצא בו ויקבר אתו בגי {דברים ל"ד:ו'}, הוא קבר את עצמו.
{טו}
ומנחתם ונסכיהם – של בהמות של עולה ושלמים, לפי שהיו בכלל ויצאו לידון, בדבר החדש שיטענו לחם החזירן לכללן שיטענו נסכים כדין כל עולה ושלמים.
חלות[5] ורקיקי מצות – עשר מכל מין.
{יז}
זבח שלמים[6] על סל המצות – ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם.
ואת מנחתו ואת נסכו – של איל.
{יח}
וגלח הנזיר, פתח אהל מועד – יכול יגלח בעזרה הרי זה דרך בזיון, אלא וגלח הנזי' לאחר שחיטת השלמים שכת' בהן ושחטו פתח אהל מועד.
אשר תחת זבח השלמים – תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הזרוע לאחר שנתבשל.[7]
{יט}
הזרוע בשלה – לאחר שנתבשלה.
{כ}
קדש הוא לכהן – החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן.
על חזה התנופה – מלבד חזה ושוק, הראוין לו מכל שלמים, מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה, ולפי שהיו שלמי נזיר בכלל, ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחז[י]רן לכללן לידון אף בחזה ושוק.
{כא}
מלבד אשר תשיג ידו – שאם אמ' הריני נזיר, לגלח על מאה עולות, ועל מאה שלמים.
כפי נדרו אשר ידר[8] יעשה – מוסף על תורת נדרו. על תורת נדרו, מוסף ולא יחסר, שאם אמ' הריני נזיר חמש נזיריות על מנת לגלח על שלש בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידור כן יעשה.
{כג}
ת'ר'ש', כה תברכו – מדרש אגדה אמרו ישר', לכהנים, אתה או' שיברכו, אין אנו צריכין להיות מתברכין אלא מפיך, השקיפה ממעון קדשך וברך, וגו', וכן דוד אמ' ועתה הואל וברך את בית עבדך, אמ' הק' עמהם אני עומד ומברך שנא' ואני אברכם, לכך הכהנים פורסין כפיהם, לומ' שהק' עומד מאחרינו, שנ' הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מבין אצבעותיהם של כהנים.
אמור להם – כמו זָכוֹר שָמוֹר, דישָנְטְ.
אמור להם – שיהיו הכל שומעין.
אמור – מלא, לא תברכום בחפזון ובהלות לשון אגדה באנגריא ובבהלות, כ'כ'ר'ש'. אלא בכוונה ובלב שלם, שתישלוט הברכה בהם לכך נאמ' להם.[9]
{כד}
יברכך – שיתברכו נכסיך.
וישמרך – שלא יבאו עליך שודדים ליטול ממונך שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשומרו מכל אדם, וכיון שבאין עליו ליסטין ונוטלין אותה הימנו מה הנאה יש לו במתנה, אבל הק' הוא הנותן הוא השומר, ד'א' יברכך בבנים וישמרך בבנות שהבנות צריכות שימור,[10] והרבה מדרשים דרשו בו בספרי.
{כה}
יאר[11] פניו – יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות. ויחנך – יתן לך חן.
{כו}
ישא פנים קודם גזר דין, אבל לאחר גזר דין לא ישא פנים.[12]
ישא י"י פניו אליך – יכבוש כעסו.
{כז}
ושמו את שמי – יברכום בשם המפורש.
ואני אברכם – לישר' ואסכים עם הכהנים, ד'א' ואני אברכם לכהנים.