{ב} [1]זְקן ביתו – לפי שהוא דבוק נקוד זקן.
תחת ירכי – שהנשבע צריך ליטול חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו.
{ז} י"י אלקי השמים אשר לקחני – ולא אמ' ואלקי הארץ, ולמעלן אמ' ואשביעך [בי"י] וגומ' {בראשית כ"ד:ג'}, אמ' לו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ שלא היו באי עולם מכירין בו.
מבית אבי – מחרן.
מארץ מולדתי – מאור כשדים.
אשר דבר לי – לצורכי, כמו אשר דבר עלי {מלכים א' ב':ד'} וכל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורש בלשון על, והתרגום שלהן עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור[2] אלא אליו אלי אליהם, והתרגום שלהם (עלי עלוהי עליהון שאין נופל אצל דבור לשו' עמי) עימיה עימהון, אבל אצל אמירה נופל לי ולו ולהם.
ואשר נשבע לי – בין הבתרים.
{ח} ונקית משבועתי – וקח לו מבנות ענר אשכל וממרא.
רק (את בני, וגומ') – מיעוט הוא, בני [אינו] חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזור.
{י} מגמלי אדניו – נכרין היו ש[היו] יוצאין זמומין מפני הגזל.[3]
וכל טוב אדוניו בידו – שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם.
ארם נהרים – בין שתי נהרות יושבת.
{יא} ויברך – הרביצם.
{יד} אתה הוכחת – ראויה היתה לו, שתהא גומלת חסדים, וכדיי ליכנס בביתו של אברהם, ולשון הוכחת ביררתה [4]איפרואש.
ובה אדע – לשון תחנה הודע לי בה.
כי עשית חסד – אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד.
{טז} בתולה – ממקום בתולים.
ואיש לא ידעה – שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים, משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר העיד על זאת שנקייה מכל.
{יז} וירץ העבד לקראתה – לפי שראה שעלו המים לקראתה.
הגמיאני – לשון גמיעה, הומֵיר בלעז.
{יח} ותורד – מעל שכמה.
{יט} עד אם – הרי אם משמש במקום אשר.
אם כלו – די ספקון, שזו היא גמר שתייתם, כששתו די ספקם.
{כ} ותער – לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה, המערה מכלי אל כלי {עבודה זרה ה':ז'}, ובמקרא יש לו דומה אל תער נפשי {תהלים קמ"א:ח'}, אשר הערה למות נפשו {ישעיה נ"ג:י"ב}.
אל השקת – אבן חלולה ששותין בה הגמלים.
{כא} משתאה – לשון שאייה, שאו ערים, תשאה שממה {ישעיה ו':י"א}.
משתאה – משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא, ואל תתמה בתיו של משתאה, שאין לך תיבה שתחילתה שין מדברת בלשון מתפעל שאין תיו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה משתולל, מגזרת שולל, אשתומם {דניאל ד':ט"ז}, מגזרת שממה, וישתמר {מיכה ו':ט"ז}, מגזרת וישמור, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, על יומו נשמו אחרונים {איוב י"ח:כ'}, שומו שמים {ירמיהו ב':י"ב}, (ו)ישומו ישרים {איוב י"ז:ח'}, אשתומם כשעה חדא {דניאל ד':ט"ז}, כך תפרש לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות.
לה – [5]עליה[6] כמו אמרי לי אחי הוא {בראשית כ':י"ג}, אנשי המקום לאשתו {בראשית כ"ו:ז'}.
{כב} בקע – רמז לשקלי ישר' בקע לגולגולת.
שני צמידים – רמז לשני לוחות מצומדות.
י' זהב משקלם – רמז ל(שנ)י' דברות שבהן.
{כג} ויאמר בת מי את – קודם ששאלה נתן לה[7], לפי שבטוח היה בזכותו של אברהם שהצליח הק' את דרכו.
ללין – לינה אחת, לין שם דבר, והיא אמרה ללון, כמה לינות.
{כד} בת בתואל – השיבתו על ראשון ראשון.[8]
{כה} מספוא – כל מאכל הגמלים כגון עַצַה שעורים [קרוי מספוא].
{כז} בדרך – דרך המיומן דרך הישר באותו דרך שהייתי צרך לכך נקוד בַדֶרך[9], וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"י המשמשים בראש התיבה ונקודים בפתח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר.
{כח} לבית אמה – דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן ואין הבת מגדת אלא לאמה.
{כט} וירץ לבן – למה וירץ, ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון.
{ל} על הגמלים – לשמרן, כמו והוא עמד עליהם {בראשית י"ח:ח'} לשמשן.
{לא} פניתי הבית – מע"ז.
{לב} ויפתח – התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים.
{לג} עד אם דברתי – הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי כמו עד כי יבא שילה {בראשית מ"ט:י'}, וזהו שאמרו רבו' כי משמש בד' לשונות ואחד מהם אי והוא אם.
{לו} ויתן לו את כל וגו' – ושטר המתנה [בידי].[10]
{לז} לא תקח אשה[11] מבנות הכנעני – אם לא תלך תחלה אל בית אבי, ולא תאבה ללכת אחריך.
{לט} א[ו]לי לא תלך האשה – אלי כת' בת היתה לו לאליעז{ר} והיה מחזר למצוא עילא, שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמ' לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך.
{מב} ואבא היום – היום יצאתי והיום באתי, מיכן שקפצה לו הארץ, א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה.
{מד} גם אתה – גם לרבות אנשים שעמו.
הוכ[י]ח – בירר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא (מ)ברר דבר.
{מה} טרם אכלה – טרם שאני מכלה, כמו כי אדבר אל נבות היזרעאלי {מלכים א' כ"א:ו'},[12] וכן לשון הווה פעמים שמדבר בלשון עבר, ויכול לכתוב טרם כליתי' ופעמים שהוא מדבר בלשון עתיד, כמו כי אמר איוב {איוב א':ה'}, הרי לשון עבר, ככה יעשה איוב {איוב א':ה'} הרי לשון עתיד, ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב, אולי חטאו בני, ככה (י)ע[ו]שה[13] איוב {איוב א':ה'}.
{מז} ואשאל ואשים – שינה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת ועדין אינך יודע מי היא.
{מט} על ימין – מבנות ישמעאל.
על שמאל – מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם, בר' רב'.[14]
{נ} ויען לבן – רשע היה והשיב לפני אביו.
לא נוכל דבר אליך – למאן בדבר זה על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר (ש)הגון[15] וניכר לפי שמי"י יצא הדבר, לפי דבריך[16] שזימנה לך.
{נב} וישתחו ארצה – מיכאן שמודין על בשורה טובה.
{נג} מגדנות – מגדים שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל.
{נד} וילינו – כל לינת שבמקר' לינת לילה.
{נה} אחיה ואמה – בתואל[17] רצה לעכב ובא המלאך והמיתו.
ימים – שנה כמו ימים תהיה גאלתו {ויקרא כ"ה:כ"ט}, שכך נותנים לבתולה [18]לפרנס עצמה בתכשיטיה.
עשור – י' חדשים ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט, ואם לא תרצה תן לנו מרובה מזה.
{נז} ונשאל' פיה – שאין משיאין אשה אלא לדעתה.
{נח} ותאמר אלך – מעצמי, ואף אינכם רוצים.
{ס} את היי לאלפי רבב' – את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמרה לאברהם בהר המוריה, והרבה ארב' את זרעך וגומ' {בראשית כ"ב:י"ז}, יהי רצון שיהי אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת.[19]
{סב} מבוא באר לחי ראי – שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה.
יושב בארץ הנגב – קרוב לאותו באר, שנ' ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור {בראשית כ':א'}. ושם היה הבאר, שנ' והנה בין קדש ובין ברד {בראשית ט"ז:י"ד}.
{סג} לשוח – לשון תפלה, כמו ישפך שיחו {תהלים ק"ב:א'}.
{סד} ותרא את יצחק – ראה אותו הדור ותוהה מפניו.
ותפל – השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת, הטת עצמה לארץ, כמו הטי נא כדך {בראשית כ"ד:י"ד}, (ו)ארכיני, ויט שמים {שמואל ב' כ"ב:י'} וארכין, לשון מוטה לארץ ודומה לו כי [יפול לא] יוטל {תהלים ל"ז:כ"ד}, אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע.
{סה} [20]כל מקום שנ' הלּזה בעל צורה הוא מכאן למדו באגדה הנוי המנוי בחמשה דברים, שהאב, זָכֶה לבנו וכן בעל החלומ' הלזה, ויהי יוסף יפה תואר בפרש' ויהי כי זקן יצחק, ת'ר'ש'.ותתכס – לשון מתפעל, כמו ותִקַבֵר, ותלַכֵד, ותשָבֵר.
{סו} ויספר העבד – גילה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו.
{סז} [ויביאה האהלה] האהלה שרה אמו – ונעשת דוגמת שרה אמ(ה)[ו], כלומ' והרי היא שרה אמו, כל זמן שהייתה שרה קיימת, היה נר דולק באהל מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשב[א]ת(ה) רבקה חזרו. בר' רבה.
אחרי אמו – דרך ארץ הוא, כל זמן שאמו של אדם קיימת הוא כרוך אצלה ומשמתה הוא מתנחם באשתו.