{א} קום עלה ביתאל – לפי שאיחרת [נִ](ב)דְרך[1] נענשת ובאה לך זאת מבתך.
{ב} את אלהי הנכר – שיש בידכם מן השלל של שכם.
{אל}הי נכר – אלהי (ש)הגוי {שה}גוי' קרויי' {נכ}ר.[2]
והטהרו – מע'ז'.
והחליפו שמלתי' – שמא יש בידכם כסות של ע'ז'.
{ד} תחת האלה – מין אילן סרק הוא.
עם שכם – אצל שכם.
{ה} חתת אלהים – פחד אלהים.
{ז} ויקרא למקום אל ביתאל – הק'ב' בביתאל, גילוי שכינה בביתאל, יש תיבה חסירה בית המשמ' בראשה, כמו הנה[3] בית מנחם[4] בן עמיאל {שמואל ב' ט':ד'} והיה לו לכתוב הנה בבית מנ' בן עמיאל וכן הרבה שבי אלמנה בית אביך {בראשית ל"ח:י"א}, בבית אביך.
נגלו אליו – במקו'(ם) הרבה, שם אלהות ואדנות בלשון רבים כמו אדוני יוסף {בראשית ל"ט:כ'}, אם בעליו עמו {שמות כ"ב:י"ד}, ולא נאמ' בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות, נזכר בלש' רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלש' רבים.
{ח} ותמת דבורה – מה עניין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמר' רבקה ליעקב ושלחתי ולקחת' משם {בראשית כ"ז:מ"ה}, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם, לצאת משם, מדברי ר' משה הדרשן למדתיה.
מתחת לביתאל – העיר יושב' בהר, והיא נקברה ברגלי ההר.
תחת האלון – בשפולי מישרא, שהיה המישור מלמעלה, בשיפוע ההר, והקבורה מלמטה, מישור של ביתא' היו קורין לו אלון, ומדר' אגדה שם נתבשר באבל שהוגד לו על אמו שמתה, ואלון בלש' יווני אחר ולפי שהעלימו את יום מותה שלא יאמרו[5] הברי' כרס שיצא עשו ממנו, אף הכת' לא פירסמה.
{ט} עוד – פעם שיני במקום הזה, אחד בלכתו ואח' בשובו.
ויברך אותו – ברכת אבלים.
{י} לא יקרא שמך עוד יעקב – לשון אדם הבא במארב ובעוקבה, כי אם ל' שר ונגיד.
{יא} אני אל שדי – שאני כדיי לברך שהברכות שלי.
פרה ורבה – על שם שעדיין לא נולד בנימן, וא'ע'פ' שכבר נתעברה ממנו.
גוי – בנימן.
גוים – מנשה ואפרי', שעתידין לצאת מיוסף והם במניין השבטים.
ומלכים מחלציך יצאו – אילו שאול ואיש בושת שהיו משבט בנימן, שעדין לא נולד.[6]
{יג} במקום אשר דבר אתו – איני יודע מה מלמדינו.
ת', ר'[7] ואני אומר קובע מקום לתפילתו בא ללמדנו לכך שנה ושילש. ת' מדעתי. כך העתקתי מכתי' יד רבנו שמעיה.[8]
{טז} כברת ארץ[9] – מנחם פירש לשון כביר, ריבוי מהלך רב, ומדרש הגדה בזמן שהארץ חלולה ככברה שהניר מצוי הסתיו עבר ועדיין השרב לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת {מלכים ב' ה':י"ט} ואומ' אני שהוא שם מידת קרקע, כגון מהלך פרסה או יותר כמו שאתה או' צמד כרם {ישעיהו ה':י'}, חלקת השדה {בראשית ל"ג:י"ט}, כך במהלך אדם נתון שם מדה כברת ארץ.
ת', רבנו שמעיה פי' בשם ר' שלמה ב'ר' יונה, כברת – ל' ערבי עיר גדולה, מְדֽינְא כְּבֽירְא, כרך גדול, חְסָן כְּבֽיר. ת'.[10]
{יז} כי גם זה – (נולד) נוסף לך על יוסף, ורבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה ועם בנימן נולדה תאומה יתירה.
{יח} בצאת נפשה כי מתה – הטעם למעלה, ועל כורחנו משמעו לשעבר, ואם כבר מתה היאך היא מדברת וקוראה שם, וזהו פירושו ויהי כצא' נפשה קראה לו השם הזה.
כי מתה – בצער לידתו מתה.
בן אוני – בן צערי.
בנימן – נראה בעיניי, לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא בנגב כשבא אדם מארם נהרים כמו שנ' בנגב בארץ כנען {במדבר ל"ג:מ'}, הלוך ונסוע הנגבה {בראשית י"ב:ט'}.
בנימין – בן ימין, לש' צפון וימין אתה בראתם {תהלים פ"ט:י"ג} ולפיכך הוא מלא.
{כב} בשכון ישר' בארץ ההיא[11] – עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירעוהו כל אלה.
וישכב א' בלהה – מתוך שבילבל משכבו, מעלה עליו כאילו שכבה, ולמה בילבל וחילל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מיטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר האהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמ' אם אחות אמא הייתה צרתה שפחת אחות אימא תהא צרתה לאימא.
ויהיו בני יעקב שנים עשר – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה ומעתה ראויין להימנות ומנאן, ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים וכולן צדיקים שלא חטא ראובן.
{כג} בכור יעקב – אפילו בשעת הקלקלה קראו בכור, בכור לעבודה, בכור למניין, בכור לנחלה, ולא נתנה בכורה ליוסף, אלא לעניין השבטים שנעשה לשני שבטים.
{כז} ממרא קרית הארבע – ממרא שם המישור.
קרית הארבע – שם העיר, ממרא קרית הארבע אל מישור של קרית הארבע, ואם תאמר היה לו לכתוב ממרא הקרית ארבע, כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול כגון זה וכגון בית לחם, ביתאל אבי עזר, אם הוצרך להטיל בו הי נותנה בראש תיבה השנייה, בית הלחמי {שמואל א' ט"ז:א'}, בעפרה[12] אבי העזרי {שופטים ח':ל"ב} בנה חיאל בית האלי {מלכים א' ט"ז:ל"ד}.
{כט} ויגוע יצחק וגו' – אין מוקדם ומאוח' בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה, שהרי יצחק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, שנ' ויצחק בן ששים[13] בלדת אתם {בראשית כ"ה:כ"ו} צא ששים ממאה ושמנים נשארו מאה ועשרים, ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמנה ליעקב, כיצד בן ששים ושלש נתברך, ארבע עשרה נטמן בבית עבר, הרי שבעים ושבע, י'ד' עבד באשה, ובסוף י'ד' נולד יוסף, שנ' ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' {בראשית ל':כ"ה}, הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר הרי מאה ושמנ[ה](ים). עוד הוא מפורש מן המקרא משנמכר יוסף עד בא יעק' למצרים עשרים ושתים שנה שנ' ויוסף בן שלשים שנה וגו' {בראשית מ"א:מ"ו}, שבע שני שובע ושתים רעב הרי עשרים ושתים, וכת' ימי שני מגורי שלשים ומאת שנ' נמצא יעקב במכירתו של יוסף בן מאה ושמונה.