{א} אני א' שדי – אני הוא שיש דיי בא'קותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון. וכן כל מקום שהוא במקרא פיר' דיי שלו לפי העניין.
[1]התהלך לפני – כתרגומו פלח קדמי הדבק בעבודתי.
והיה תמים – זה ציווי אחר צווי, היה שלם בכל ניסיונותיי, ולפי מדרש' התהלך לפני במצות מילה, ובדבר זה תהיה תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום ד"א והיה תמים [2]מוסיף אני אות על שמך ויהיו מניין אותותיו ר'מח כמניין אבריך.
{ב} ואתנה בריתי – ברית של אהבה, וברית הארץ להורישה לך על יד מצוה זו.
{ג} ויפול על פניו – ממורא השכינה שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו וזו היא שנ' בבלעם {במדבר כ"ד:ד'} נופל וגלוי ענים. בברית' דר' אליעזר[3].
{ה} כי אב המון – לש' נוטריוקון של שמו ורי'ש שהיה בו בתחיל' שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו [4]לא זזה ממקומה שאף י' של שרי נתרעמה על השכינה עד שהוסיפה ליהוש'[5].
{ו} ונתתיך לגוים – ישר' ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו.
{ז} והקימתי את בריתי – ומהו הברית, להיות לך לא'קים.
{ח} לאחזת עולם – ושם והייתי לך לא'קים, אבל הדר בחוצה לארץ כמי שאיני אלוקו.
{ט} ואתה – ויו זו מוסף על עניין ראשון. אני הנ' ברי' אתך, ואתה הוי זהיר לשומרו ומה היא שמירתו זאת בריתי וגו' {בראשית י"ז:י'}.
{י} ביני וביניכם – אותם של עכשיו.
ובין זרעך אחריך – העתידים להיולד.
המול – כמו להמול, כמו שאתה אומר עשות במקום לעשות.
{יא} ונמלתם – כמו ומלתם והנון בו יתירה, ליסוד הנופל לפרקים, כמו נון של נושך ונון של נושא, ונמלתם כמו ונשאתם, אבל ימול לשון יתפעל, כמו יֵעָשה יֵאָכל.
{יב} יליד בית – שילדתו שפחה בבית(ך)[ו].
מקנת כסף – שקנאו משנולד.
{יג} המול ימול – כאן כפל עליו ולא אמ' לשמונה ימים ללמדך שיש יליד בית נימול לאחד,[6] וכמו שמפורש במסכ' שבת {בבלי שבת קל"ה:}.
{יד} וערל זכר – כאן לימדך (ש)המילה באותו מקום שהוא מבדיל בין זכר לנקבה.
אשר לא ימול – משיגיע לכלל עונשין. ונכרתה – אבל אביו אין ענוש עליו כרת אלא על עשה עבר.
ונכרתה – הולך ערירי, ומת קודם זמנו.
{טו} לא תקרא שמה שרי – דמשמ' שרה לי ולא לאחרים, כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל.
{טז} וברכתי אותה – ומה היא הברכה שחזרה לנערותה, שנ' היתה לי עדנה {בראשית י"ח:י"ב}.
וברכתיה – בהנקת שדים כשנצרכה לכך ביום משתה יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא והביאה כל אחת בנה עמה ומינקתה לא הביאה והיא הניקה את כלם, הוא שנ' הניקה בנים שרה {בראשית כ"א:ז'}. בר' רב' {נ"ג:ט'} רמזו במקצת.
{יז} ויצחק – [7]וחדי, וצחוק של שרה מחוך, למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה, וליגלגה, וזהו שהקפיד על שרה ולא הקפיד על אברהם.
הלבן – יש תמיהות שהן קיימות, כמו הנגלה נגליתי {שמואל א ב':כ"ז}, הֲרֹאֶה אתה {שמואל ב ט"ו:כ"ז}, אף זו קיימת, וכך אמר בלבו הָנעשה חסד זה לאַחַר, מה שהקב"ה עושה לי.
ואם שרה הבת תשעים – היתה כדיי לילד, וא'ע'פ שדורות הראשונים היו מולידים בני חמש מאות, בימי אברהם נתמעטו השנים, ובא תשות לעולם, וצא ולמד מי' דורות שמנח עד אברהם שמיהרו תולדותיהם בני שלשים ובני שבעים.
{יח} לו ישמעא' – הלואי שיחיה ישמעאל איני כדיי למתן שכר כזה.
יחיה לפניך – יחיה ביראתך, כמו התהלך לפני {בראשית י"ז:א'} פלח קדמיי.
{יט} אבל – לשון אמיתת דברים וכן אבל אשמים אנחנו {בראשית מ"ב:כ"א}, אבל בן אין לה {מלכים ב ד':י"ד}.
וקראת את שמו יצ' – על שם הצחוק, [8]ועל שם י' ניסיונות וצ' שנה של שרה וח' שנימול וק' של אברה'.
[9]את בריתי – ברית' המילה תהא מסורה לזרעו.
{כ} שנים עשר נשיאים – כעננים יכלו, כמו נשיאים ורוח {משלי כ"ה:י"ד}.
{כב} מעל אברהם – לשון נקייה כלפי המקום ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום.
{כג} [10]וימל – לשון ויפעל.
{כד} בהמולו – בהִפְעַלו, כמו בהבראם {בראשית ב':ד'}.
{כד-כה} בהמלו בשר – באברהם לא נאמ' את לפי שלא היה חסר אלא שכבר נתמעך על ידי תשמיש אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך העורלה ולפרוע המילה לכך נאמ' בו את [11]בר' רב'.
{כו} בעצם היום הזה – שמלאו לאברהם צ'ט ולישמע' י"ג נימול אברהם.