{א} וירשתה וישבת בה – מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכיבשו וחילקו.
{ב} מראשית – ולא כל ראשית, אין כל הפירות חייב[י]ן בביכורים, אלא שבעת המינין בלבד, נאמ' כאן ארץ, ונאמ' להלן[1] ארץ, חטה ושעורה {דברים ח':ח'}, מה להלן משבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישר', אף כאן שבח ארץ ישר'. זית שמן זית איגורי ששמנו אגור בתוכו, ודבש הוא דבש תמרים.
מראשית – אדם יורד לתוך שדהו וראה תאינה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואו' הרי זה ביכורים.
{ג} אשר יהיה בימים ההם – אין לך אלא[2] כהן אלא[3] בימיך, כמות שהוא.
ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה.
הגדתי[4] היום – פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים.
{ד} ולקח הכהן הטנא מידך – להניף אותו הכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף.
{ה} וענית – לשון הרמת קול.
ארמי אובד אבי – מזכיר חסדי המקום ארמי אבד אבי, לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב ובשביל שחישב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה שאומות העולם חושב להם הק'ב'ה' מחשבה כמעשה.
וירד מצרימ' – ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו שאחרי זאת ירד יעקב למצרים.
במתי מעט – שבעים נפש.
{ט} אל המקום הזה – בית המקד'.
ויתן לנו את הארץ – כמשמעו.
{י} והנחתו – מגיד שנטלו אחר הנחת הכהן ואוחזו בידו כשהוא קורא וחוזר ומניף.
{יא} ושמחת בכל הטוב – מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל [מן] החג ואילך מביא ואינו קורא.
אתה והלוי – אף הלוי חייב בביכורים, אם נטעו בתוך עריהם.
והגר אשר – מביא ואינו קורא שאינו יכול לומ' לאבתי'.
{יב} כי תכלה לעשר את כל מעשר תבוא' בש' השלי' – כשתגמור להפריש מעש' של שנה השלישית, קבע זמן הביעור והווידוי בערב הפסח של שנה הרביעית שנ' מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר {דברים י"ד:כ"ח}, נאמ' כאן קץ, ונא' להלן קץ שבע שני' {דברים ל"א:י'} לעניין הקהל, מה להלן רגל אף כאן רגל, אימה[5] להלן חג הסכת, אף כאן חג הסכת, ת"ל כי תכל' לעשר, מעשרות של שנ' שלישי', רגל שהמעשרות כלים בו, וזהו פסח שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר חג הסוכות נמצא של שלישית כלים בפסח של שנה רביעית וכל מי ששהא מעשרותיו הצריכו הכת' לבערן מן הבית.
שנת המעש' – שנה שאין נוהג בה אלא אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שני' שלפניה, ששנה ראשונה של שמיט' נוהג מעשר ראשון כמה שנ' כי תקחו מאת בני ישר' את המעשר {במדבר י"ח:כ"ו}, ומעשר שיני, שנ' ואכלת לפני י"י[6] מעשר דגנך {דברים י"ד:כ"ג}, הרי שתי מעשרות ובא ללמדך כאן בשנ' שלישית אין נוהג מאותן שני מעשרות אלא האחד ואיזה זה, זה מעשר ראשון, ותחת מעשר שיני תן מעשר עני שנ' כאן ונתת ללוי את שלו, הרי מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה, זה מע' עני.
ואכלו[7] [בשעריך ושבעו – תן להם כדי שבעם ומכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חיטין.]
{יג} [ואמרת] לפני ה' אלהיך – התודה שנתת מעשרותיך.
ביערתי הקדש מן הבית – זה מעשר שיני ונטע רבעי, ולימדך שאם שהא מעשרותיו של שתי שנים ולא העלן לירושל', צריך להעלותן עכשיו.
וגם נתתיו ללוי – מעשר ראשון, וגם לרבות תרומ' ביכורים.
לגר ליתום ולאלמנה – זה מעשר עני.
ככל מצותך – נתתים כסדרן לא הקדמתי תרומ' לביכורים, ולא מעשר לתרומה, ולא מעשר שיני לראשון, שהתרומה קרויה ראשית, שהיא ראשונה משנעשה דגן, וכת' מלאת' ודמעך לא תאחר {שמות כ"ב:כ"ח}, ולא תשנה את הסדר.
לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי – לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן החדש על הישן.
ולא שכחתי – מלברך על הפרשת מעשרות.
{יד} לא אכלתי באוני – מכאן שאסור לאונן.
ולא בערתי ממנו בטמא – בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא. והיכן הוזהר על כך, לא תוכל לאכול בשעריך {דברים י"ב:י"ז}, זו אכילת טומאה, כמה שנאמ' בפסולי המוקדשין, בשעריך תאכלינו[8] הטמא והטהור יחדיו וגו' {דברים ט"ו:כ"ב}, אבל זה לא תוכל לאכול דרך אכילת שעריך האמור במקום אחר.
ולא נתתי ממנו למת – לעשות לו ארון ותכריכין.
שמעתי בקול ה' אלקיך[9] – הביאותיו אל בית הבחירה.
עשיתי ככל אשר ציויתני – שמחתי ושימחתי בו.
{טו} השקיפ' ממעו' קדשך – עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמר' אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם {ויקרא כ"ו:ג'-ד'}.
אשר נתת לנו כא' נשבעת לאבותינו – ליתן לנו ארץ זבת חלב ודבש וקיימתה.
{טז} היום הזה י"י אלקיך מצוך לעשות – בכל יום יהו בעיניך חדשים כאלו בו ביום ניצטוית עליהם.
ושמרת ועשית אתם – בת קול מברכתו הבאתה ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה.
(יז-יח) האמרת, האמירך – לשון תפארת כמו יתאמרו כל פעלי און[10] {תהלים צ"ד:ד'}, אין להם עד במקרא, ולי נר' שהם לשון המשכה[11] והבדלה, הבדלתו מאלקי[12] הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לך[13] לעם סגולה.
כאשר דבר לך – והייתם לי סגולה מכל העמים {שמות י"ט:ה'}.
{יט} ולהיותך עם קדוש, כאשר דבר – והיי' לי קדושים {ויקרא כ':כ"ו}.