{א}
ונסע המדברה – אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו ובשביל שקילקלו הפנו לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר[1] והילכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרך יציאותן[2] למצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית משם היו הולכין לצד המזרח.
ונסב את הר שעיר – כל דרומו על[3] ארץ מואב.
{ג}
פנו לכם צפנה – סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, פניכם לצפון נמצא הולכים את רוח מזרחית וזהו שנ' ויבא ממזרח שמש לארץ מואב {שופטים י"א:י"ח}.
{ד}
ונשמרתם מאד – ומה היא השמירה, אל תתגרו בם.
{ה}
עד מדרך כף רגל – אפילו [כדי] מדרך כף רגל. כלומ' אפילו מקום דריסת הרגל איני מרשה לכם לעשות בארצם שלא ברשות. ת'. ר' צוה להגיה. כך כתב רבנו שמעיה. ומדרש אגדה עד שיבא יום דריכת כף הרגל על הר הזיתים ועמדו רגליו וגו' {זכריה י"ד:ד'}.
ירשה לעשו – מאברהם, עשר עממים נתתי לו שבעה לכם וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחת מהם לעשו, ושתים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומ' על אשתו אחותי היא, עשאו כבנו.
{ו}
תכרו – לשון מקח וכן אשר כריתי לי {בראשית נ':ה'}, בכרכי הים קורין למכירה כירה.
{ז}
כי י"י אלקיך ברכך – לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמיכם עשירים.
{ח}
ונפן ונעבור – לצד צפון הפכנו פנים להלך רוח מזרחית.
{ט}
ואל תתגר בם מלחמה – לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מייראים היו אותם ונראין להם כשהם מזויינים לפיכך ויגר מואב מפני העם {במדבר כ"ב:ג'} שה[יו] שוללין ובוזזין אותן, אבל בבני עמון נאמר אל תתגר בם, שום גירוי, בשכר צניעות אמם שלא פירסמה על אביה כמו שעשתה בכירה שקראה שם בנה מואב.
ער – שם המדינה.
{י}
האימים לפנים וגומ' – אתה סבור שהוא רפאים שנתתי לאברהם לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים, אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם.
{יא}
[4]רפאים היו נחשבים אותם אימים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מרפות.
אימים – על שם שאימתם מוטלת על הבריות, וכן בשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו.
{יב}
יירשום – לשון הווה, נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים. ת', כאשר עשה ישר' – כאשר יוכלו לומר לבסוף כן עשה ישר' בהם. ועברו את נחל זרד בקרן זוית של ארץ מואב, כשפונה אדם מדרום לצפון עובר אותו נהר קטן ובא לו למזרח מואב. ר', כך הגיה רבנו שמעיה תלמידו של רבנו ש'י'.
{טו}
היתה בם – למהר ולהמם בתוך ארבעים שנה שלא יגרמו לבניהם להתעכב במדבר.
{טז-יז}
ויהי כאשר תמו וגומ'. וידבר י"י אלי וגומ' – אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמ' וידבר כפרשה זו אלא ויאמ' ללמדך שכל שלשים ושמנה שנה שהיו ישר' נזופין לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבת פנים אל פנים ויישוב[5] ללמדך שאין שכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישר'.
אנשי המלחמה – מבן עשרים שנה ומעלה היוצאי' בצבא.
{יח}
אתה עובר[6] את[7] מואב אל בני עמון – מכאן שארץ עמון לצד הצפון.
ת', מול בני עמון – לא כתב מול עד בני עמון מכאן שארצם כנגד פניהם היתה למעלה מסיחון לצד המזרח. ת'[8] כך כת' רב' שמע'.
{כ}
ארץ רפאי' תחש' – ארץ רפאים נחשבת אף היא לפי שרפאים ישבו לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם.
{כג}
והעוים הישבים בחצרים וגו' – עוים מפלשתים הם שעמהם הם נחשבים בספר יהושע חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשק' והגתי והעקרוני והעוים {יהושע י"ג:ג'}. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יוכלו ישר' להוציאה לארצם מידם, הבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מהם. ולפי שנתיישבו אותם כפתורים בארץ פלשתים נקראו היום פלשתים. ר' ת'ר'ש'.
{כה}
תחת כל השמים – לימד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג ונודע הדבר תחת כל השמים.
{לא}
החלותי תת לפניך – כפה שר אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו.
{כו}
ממדבר קדמות – א'ע'פ' שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלום למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם כשבא הק' ליתנה חיזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה וא'ע'פ' פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. ת', ד'א' ממדבר קדמות – ממך למדתי שקדמת לעולמך, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצריי' אלא שלחתני מן המדבר אצל פרעה שלח את עמי במתונה. בדרך בדרך, פר לו קמין פר לו קמין. ר' ת'ר'ש'.
{כט}
כאשר עשו לבני[9] עשו – לא לעניין לעבור בארצם, אלא לעניין מכר אוכל ומים.[10]
{לב}
ויצא סיחון – לא שלח בשביל עוג לעזור, לימדך שלא היו צריכ' זה לזה.
{לג}
ואת בניו – בנו כת' שהיה לו בן גבור כמותו.
{לד}
מתים – אנשים
{לה}
בביזת סיחון נאמר בזזנו להם[11] לשו' ביזה שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והייתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים, [12]כי אם כסף וזהב, לכך נאמר בזונו, לשון בזיון וביזבוז, כך נדרש בסיפרי בפר' וישב ישר' בשטי' {במדבר כ"ה:א'}.
{לז}
כל יד נחל יבק – כל אצל נחל יבק.
וכל אשר צוה י"י אלקינו – שלא לכבוש הנחנו.