{ב} אחרונים – אחרון אחרון חביב.
{ג} עבר לפניהם – אם יבא אותו רשע להלחם ילחם בי תחלה.
{ד} ויחבק' – נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחואות הללו.
וישקהו – נקוד עליו, ויש חלוקין בדבר בברייתא דספרי יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו, אמ' ר' שמע{ון בן} יוחי, והלכה היא בידוע שעש{ו שונא} ליעקב אלא נהפכו רחמיו ב{אותה שעה} ונשקו בכל לבו {ספרי במדבר ט':י'}.
{ה} מי אלה לך – מי אלה להיות שלך.
{ז} נגש יוסף ורחל – בכולן האמהות נגשות לפני הבנים, אבל רחל נגש יוסף לפניה, אמ' אמי יפת תואר שמא יתלה [בה] רשע זה עיניו, אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה.[1]
{ח} מי לך כל המחנה – מי כל המחנ{ה} שפגשתי שהוא שלך, כלומ' למה הוא {לך}, פשוטו של מקרא על מוליכי המ{נחה,} ומדרשו כיתות {של מלאכים פגע ש}היו דוחפין אותו {ואת אנשיו ואומרים להם של מ}י אתם, והם {אומרים להם של עשו והן אומרים} הכו הכו, ואילו אומ' בנו של יצחק[2] בן בנו של אברהם לא היו משגיחין, אחיו של יעקב הוא, ואילו אומ' להם, אם כן משלנו אתם.
{ט} יהי לך אשר לך – כאן הודה לו על הברכות.
{י} אל נא – תאמר לי כן.
אם נא מצאתי חן, ולקחת מנחתי. כי על כן ראיתי פניך – כי כדאי והוגן לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך והן חשובין עלי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך, ועוד על אשר נתרציתה לי למחול על סורחני. ולכך הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתיירא הימנו. [ויאמ' ראה מלאכי' וניצל איני יכול לו מעתה.]
ותרצ' – נתפייסת לי, וכן כל רצון שבמקרא, לשון פיוס, אפיי(ל)מנט בלעז, כי לא לרצון יהיה לכם {ויקרא כ"ב:כ'}, הקרבנות באים לפייס לרצות, שפתי צדיק ידעון רצון {משלי י':ל"ב}, יודעים לפייס ולרצות.
{יא} ברכתי – מנחה זו הבאה על ראיית פנים לפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראיית פנים כגון ויברך יעקב א' פרעה {בראשית מ"ז:י'}, עשו אתי ברכה {מלכים ב' י"ח:ל"א} דסנחריב, לשאול לו (ברכה) לשלום ולברכו {שמואל ב' ח':י'} דתועי מלך חמת, כולן לשון ברכת שלום הן שקורין שָלודֵיר, אף זו ברכתי מוֹנשָלוּד.
אשר הובאת לך – לא טרחת בה, ואני יגעתי להגיעה עד שבאת לידך.
חנּני – נון ראשונה מדגשת, שהיא משמשת במקום שני נונין שהיה לו לכתוב חננני, שאין חנן בלא שני נונין, והשלישית לשימוש, כמו עשאני זבדני.
יש לי כל – כל ספקי, ועשו דבר בלשון גאוה [יש לי רב][3] יותר מכדי צורכי.
{יב} נסעה – כמו שמעה {תהלים ק"ל:ב'}, שִלחה {בראשית מ"ג:ח'}, שהוא כמו שלח,[4] אף נסע{ה} כמו נְסע, והנון יסוד בתיבה, ותרגום {טול ונ}הך כ"כ רבנו שמעיה[5] עשו אמ' ליעקב נסע מכאן ונל{ך.
ואלכה לנג}דך – טובה זו אעשה לך שא{אריך ימי} מהלכתי ללכת {לאט כאשר אתה צריך} וזהו לנגדך {בשוה לך.
{יג} עלות עלי – הצאן} והבקר {שהן עלות מוטלות} עלי לנהלן לאט.
{עלות – מגדלות עולליהן לשון עולל} ויונק {איכה ב':י"א} {עול ימים} {ישעיהו ס"ה:כ'} ושת' פרות עלות {שמואל א' ו':י'} דפלשתי' ובלעז אֵינְפַנְטֵירְש.
ודפקום יום אחד – ואם ידפקום יום אחד לייגעם בדרך במרוצה ומתו.
ודפקום – כמו קול דודי דופק {שיר השירים ה':ב'}, נוקש בדלת.
{יד} יעבר נא אדני – אל תאריך ימי הליכתך, עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק.
אתנהלה – אתנהל ,הי יתירה, כמו ארדה {בראשית י"ח:כ"א}, אשמעה {במדבר ט':ח'}.
לאטי – לאט {שלי לש}ון נחת, ההולכים לאט {ישעיהו ח':ו'}, לאט לי {לנער לא}בשלום {שמואל ב' י"ח:ה'}, לאטי הלמד מן היסוד {ואינה מש}משת, אתנהל נחת שלי.
{לרגל המלא}כה – לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת לפני להוליך.
ולרגל הילדים – לפי רגליהם שהן יכולין לילך.
עד אש' א' אל א' שעירה – הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות, אמ' אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד באי אצלו, ואימתי ילך בימי המשיח, שנ' ועלו מושיעים בהר ציון לשפו' א' הר עשו {עובדיה א':כ"א}, ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים.
{טו} ויאמר למה זה – תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה.
אמצא חן בעיניך[6] – ולא תשלם לי עתה שום גמול.
{טז} וישב[7] עשו – וד' מאות איש שהיו עמו [להיכן הלכו][8] מאצלו, נשמטו אחד אחד, והיכן פרע להם הק' בימי דוד, כי אם ארבע מאות איש[9] אשר רכבו על הגמלים {שמואל א' ל':י"ז}.
{יז} ויבן לו בית – שהה שם י'ח' חדש, קיץ וחורף וקיץ, קיץ סוכות, חורף בית, וקיץ סוכות.
{יח} שלם – שלם בגופו, נתרפא מצלעתו, שלם בממונו, לא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו לא שכח תלמודו בבית לבן.
עיר שכם – כמו לעיר שכם, כמו עד באנה בית לחם {רות א':י"ט}.
בבאו מפדן ארם – כאדם האומ' לחברו יצא פלוני מבין שני אריות ובא שלם. אף כאן ויבא שלם מפדן ארם מלבן ומעשו שנזדווג לו בדרך.
{יט} מאה קשיטה – מעות, אמ' ר' עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה.[10]
{כ} ויקרא לו אל אלהי ישר' – לא שהמזבח קרוי אלהי ישר', אלא על שם שהיה הק'ב'ה' עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומ' מי שהוא אל, הק'ב'ה' הוא, לאלהים לי, ששמי ישראל, וכן מצינו במשה, ויקרא שמו י"י ניסי {שמות י"ז:ט"ו}, לא שהמזבח קרוי י"י אלא על שם הנס קרא שם המזבח לזכר שבחו של מקום י"י הוא ניסי, ורבותינו אמרו שהק'ב'ה' קרא לו ליעקב אל, דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע {ירמיהו כ"ג:כ"ט}, מתחלקין לכמה טעמים ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי.