⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית מו – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכׇל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק.

(ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.

(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.

(ה) וַיָּקׇם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.

(ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכׇל זַרְעוֹ אִתּוֹ.

(ז) בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכׇל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה.

(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן.

(ט) וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרֹן וְכַרְמִי.

(י) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית.

(יא) וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.

(יב) וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמׇת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל.

(יג) וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן.

(יד) וּבְנֵי זְבֻלוּן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל.

(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כׇּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.

(טז) וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי.

(יז) וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל.

(יח) אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ.

(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן.

(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע‏ כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם.

(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ.

(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כׇּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר.

(כג) וּבְנֵי דָן חֻשִׁים.

(כד) וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם.

(כה) אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב כׇּל נֶפֶשׁ שִׁבְעָה.

(כו) כׇּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כׇּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.

(כז) וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כׇּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים.

(כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן.

(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד.

(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי.

(לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי.

(לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ.

(לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם.

(לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כׇּל רֹעֵה צֹאן.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} בארה שבע – כמו לבאר שבע. הי בסוף תיבה במקום למד לתחילתה. לאלהי אביו יצחק – חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם.

{ב} יעקב יעקב – לשון חיבה.

{ג} אל תירא מרדה מצרימה – לפי שהיה מיצר על שניזקק לצאת לחוצה לארץ.

{ד} אנכי[1] אעלך – הבטיחו להיות נקבר בארץ.

{ו} אשר רכשו בארץ כנען – אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמ' נכסי חוצה לארץ אינן כדאי וזהו אשר כריתי {בראשית נ':ה'} העמיד לו ציבורין של זהב וכסף כמין כרי, ואמ' לו טול את אילו. ת', בנותיו – כל מה שהיה בנותיו כגון דינה שהיא לבדה היה לו בבנות, כלשון ובני דן חשים כל בניו של דינה[2] הוא היה חושים לבדו, מ'ר, כ'כ' רבנו שמעיה ואחר הביא ראיה, וסוף העניין מוכיח כן, ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו, ת'.

{ז} ובנות בניו – סרח בת אשר ויוכבד בת לוי.

{ח} הבאים מצרימה – על שם השעה הכת' קורא להן באים, ואין לתמה על שלא כתב (באו) אשר באו.

 {י} בן הכנענית – בן דינה היה שנבעלה לכנעני כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה, ברא' רב'.[3]

{טו} אלה בני לאה, ואת דינה בתו – הזכרים תלה בלאה, והנקבה תלה ביעקב, ללמדך אשה מזרעת תחילה יולדת זכר (ו)איש מזריע תחילה יולדת נקבה. שלשים ושלש – ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים אלא זו, יוכבד שנולדה בכניסתן לעיר שנ' אשר ילדה אותה ללוי במצרים {במדבר כ"ו:נ"ט} לידתה במצרים ואין הורתה במצרים.

{יט} בני רחל אשת יעקב – ובכולן לא נאמר כן אלא שהיתה עיקרהו של בית.

{כו} כל הנפש הבאה ליעקב – שיצאו מארץ כנען לבא למצר', ואין הבאה הזה לשון עבר, אלא לשון הווה, כמו בערב היא באה {אסתר ב':י"ד}, וכמו והנה רחל בתו באה, וגו' {בראשית כ"ט:ו'}, לפיכך טעמו למטה באלף, לפי שכשיצאו לבא לא היו אלא ששים ושש, והשני כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים {בראשית מ"ו:כ"ז}, הוא לשון עבר שבאת ליעקב מצרים לפיכך טעמו למעלה בבית לפי שמשבאו שם היו שבעים שמצאו שם יוסף ושני בניו, וניתוספה להן יוכבד בין החומות, ולדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכין אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים שהרי לא נמנו כאן. נ"ל מכיר הכותב דאין אנו צריכין ל? אבל? הרי? א? לומ'? הכת'? מלבד נשי בני יעקב דלדברי האומ' תאו' נול' עם השבטים? הם עצמם נשאום השתא ניח' פשטיה דקרא ? שאר נשים הכת' מדבר הרי כבר הוציאם מכלל שבעים? שהרי לא מנה כי אם יוצאי ירכו ולמה חזר ? מלבד נשי בני יעקב, הרי על כורחיך [ב]נשי בני יעקב ? מיוצאי ירכו ולא נימנו בכלל שבעים. מדעת ? מכיר הכותב ב'ר' קרשביא שיח'. עוד נ"ל דלכך לא ? ? להרבות נפלאות אלהינו אשר עשה ?ת בזמן מועט שבעים נפש לששים רבא ? ? למנותם הואיל ? ? ? ? ? לאחד[4] [קשה לפענח את הטקסט שבגיליון זה.] מצינו בויקרא רבא {ויקרא רבה ד':ו'} עשו שש נפשות היו והכת' קורא נפשות ביתו {בראשית ל"ו:ו'} ולשון רבים, לפי שהיו עובדים לאלוהות הרבה, יעקב שבעים היו והכת' קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדין לאל אחד.

 {כח} להורות לפניו – כתרגומו, לפנות לו מקום להורות היאך יתיישב בה. לפניו – קודם שיגיע לשם, ומדר' אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.

{כט} ויאסר יוס' מרכבתו – הוא עצמו אסר הסוסים למרכבה, להזדרז לכבוד אביו. וירא אליו – יוסף נראה אל אביו. ויבך על צואר' עוד – לשון הרבת בכייה וכן כי לא על איש ישים עוד {איוב ל"ד:כ"ג}, לשון ריבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבות' שהיה קורא את שמע.

{ל} אמותה הפעם – פשוטו כתרגומו, ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתו' בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומ' שיתבעני הק'ב'ה' מיתתך עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת.

{לא} ואמרה אליו אחי וגו' – ועוד אומר לו והאנש' רעי צאן וגו' {בראשית מ"ו:ל"ב}.

{לד} בעבור תשבו בארץ גשן – והיא צריכה לכם שהיא ארץ מרעה, וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאין במלאכה אחרת, ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם. כי תועבת מצרים כל רעה צאן – לפי שהם להם אלוהות.

הערות
  1. כן בכ"י, וצ"ל: דן.
  2. עיין מה שהביא רמב"ן בראשית מ"ו:כ"ו בשם רש"י.


×