{א} ותקנא – קנאה במעשיה, אמרה אילולי שצדקת ממני לא זכתה לבנים.
הבה – וכי כך עשה הקב[1] אביך לאמך והלא התפלל עליה.
מתה – מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.
{ב} התחת – וכי במקומו אני.
ממך – את אומרת איני כאבא אבא לא היה לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ולא ממני.
{ג} על ברכי – [2]ואנא אירבי.
ואבנה גם – מהו גם, אמרה לו זקינך אבר' היו לו בנים מהגר וחגר מתניו כנגד שרה, אמ' לה זקינתי הכניסה צרת' לביתה, אמרה אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי, ואבנה גם אנכי כשרה.
{ו} דנני – דנני וזיכני.
{ח} נפתולי אלהים נפתל' – מנחם בן סרוק פרשו במחברת צמיד פתיל {במדבר י"ט:ט"ו} חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים, ואני מפרשו לשון עקש ופתלתל {דברים ל"ב:ה'} נתעקשתי והפצרתי עתירות ונפתולים למקום להיות שוה לאחותי.
גם יכולתי – הסכימו על ידי. ואונקלוס תירגמו לשון תפילה, כמו ניפולי אל נפתלתי בקשות החביבות לפניו נתקבלתי כאחותי.
נפתלתי – נתקבלה תפילתי.[3]
{י} ותלד זלפה – בכולן נאמ' הריון חוץ מזלפ', לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות את יעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו לאה שכך מנהג ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה.
{יא} בא גד – בא מזל טוב לי כמו גד גדי וסינוק לא {בבלי שבת ס"ז:}.[4] ומדרש אגדה שנולד מהול.[5]
{יד} בימי קציר חטים – להגיד שבחם של שבטים שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים או שעורים אלא דבר הפקר שאין אדם מקפיד בו.
דודאים – סיגלי, ובלשון ישמע' יַסְמִין.
{טו} ולקחת גם את דודאי בני – בתמי', ולעשות עוד זאת ליקח גם דודאי בני, ותרגום ולמיסב.
לכן ישכב עמך הלילה – שלי היתה שכיבת לילה זה ואני נותנה לך תחת דודאי בנך, ולפי שזילזלה במשכב הצדיק לא זכתה ליקבר עמו.
{טז} שכר שכרתיך – נתתי לרחל שכרה.
בלילה הוא – הק'ב'ה' סייע בו שיצא יששכר משם.
{יז} וישמע אלהים אל לאה – שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים.
{כ} זבדני אותי – אותי ולא את ריעותיי.[6]
יזבלני – לשון בית זבול {מלכים א' ח':י"ג}, הירבירייריאה[7] מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו.
{כא} דינה – פירשו רבותינו דנה בעצמה, אם זה זכר לא תהא רחל אחו' כאחת השפחות ונתפללה ונהפך לנקבה.[8]
{כב} ויזכר[9] רחל – זכר לה שמסרה סימניה לאחותה ושהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלתה בלבו, כששמע שאין לו בנים. הוא שייסד הפייט האדמון כבט שלא חלה.[10]
{כג} אסף – הכניסה למקום שלא תראה, וכן אסוף חרפתינו {ישעיהו ד':א'}, ולא יאסף הביתה {שמות ט':י"ט}, אספו נוגהם {יואל ד':ט"ו}, וירחך לא יאסף {ישעיהו ס':כ'} לא יטמן.
חרפתי – שהייתי חרפה על ש[א]ני(תי) עקרה והיו אומרי' עלי שאעלה לחלקו של רשע, ואגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה, משיש לה בן תולה בו, מי שיבר כלי זה, בנך, מי אכל תאינים אילו, בנך.
{כד} בן אחר – יודעת היתה בנבואה שאין יעקב מעמיד אלא י'ב' אמרה יהא רצון (שיהא) [ש]אותו שהוא עתיד להעמיד עוד יהי הימני לכך לא נתפללה אלא על בן אחד.
{כה} כאשר ילדה רחל את יוסף – משנולד שטנו של עשו שנ' בית יעק' אש ובית יוס' להב' {עובדיה א':י"ח}, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח ורצה לשוב.
{כו} תנה – איני רוצה לצאת כי אם ברשות.
{כז} נחשתי – מנחש היה, ניסיתי בנחש שלי שעל ידך באה ברכה, כשבאת לכאן לא היו לי בנים שנ' והנה רחל בתו בא' עם הצ' {בראשית כ"ט:ו'}, איפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל (עם) הרועים, עכשיו היו לו בנים, שנ' וישמע דברי בני לבן {בראשית ל"א:א'}.
{כח} נקבה – [11]פרש אגרך.
{כט} ואת אשר היה מקנ' אתי – את חשבון מיעוט מקנ' שבא לידי מתחלה כמה היו.
{ל} לרגלי – [12]עם רגלי באת [ה]ברכה אצלך, כמו העם אשר ברגליך {שמות י"א:ח'} לעם אשר ברגלי {שופטים ח':ה'} הבאים עמי.[13]
גם אנכי לביתי – לצורך ביתי, עכשיו אין עושין לצורכי אלא בניי וצריך אני להיות עושה גם אני וסומכן, וזהו גם.
{לב} נקוד – מנומר בחברבורות דקות כמו נקודה, פניינטורא.
טלוא – לשון (טלואי) טלאי, חברברות רחבות.
חום – שחום, דומה לאדום, רוש,[14] לשון שחמתית ונמצאת לבנה לעינין התבואה.
והיה שכרי – אותן שיוולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהו שלי, ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אילו היו שם מתחילה, ועוד שלא תאמר על ידי הזכרי' שהם נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך.
{לג} וענתה בי – אם תחשדני שאני נוטל (ממך) [משלך] כלום תענה בי צדקתי[15] כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד וטלוא [וחום] בידוע שגנבתיו לך, ובגניבה הוא שרוי אצלי.
{לד} הן – לשון הין, קבלת דברים.
לו יהי כדברך – הלואי ותחפוץ בכך.
{לה} ויסר – לבן ביום ההוא וגומ'.
תישים[16] – עזים זכרים.
כל אשר לבן בו – כל שהיתה בו חברבורת לבנה.
ויתן – לבן ביד בניו.
{לו} הנותרות – רעועות שבהן, החולות והעקרות שאינן אלא שירים, מסר לו.
{לז} מקל לבנה – עץ הוא ושמו לבנה כ'ד'א' תחת אלון ולבנה {הושע ד':י"ג}, ואומ' אני שהוא שקורין טרנבלא[17] שהוא (לבן).[18]
לח – כשהוא רטוב.
[19]ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדְרְא.[20]
וערמון – קטנייר.
פצלות – קילופים קילופים שהיה עושהו מנומר.
מחש' הלבן – גילוי לבן של מקל, כשהיה קולפו היה נגלה ונראה לובן שלו במקום הקלוף.
{לח} ויצג – ודעיץ, לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמי, והרבה יש בתלמוד דצה שלפה דצה שלפה {בבלי שבת נ':} דץ ביה מידי {בבלי חולין צ"ג:}, דָצֶה דַעֲצַה, אלא שמקצר לשונו.
ברהטים – במרוצות המים בבריכות העשויות בארץ להשקות שם הצאן.
אשר תבאנ'[21] בפי' שכת' רבנו שמעיה מצ' נ' נ'. – ברהטים אשר תבאנ' הצאן לשתות שם הציג מקלות לנוכח הצאן.
ויחמנה – הבהמה רואה המקלות והיא נרתעת לאחוריה והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו. ר' אושעי' אמ' המים נעשים זרע במעיהם, ולא היו צריכות לזכר וזהו ויחמנה.
{לט} אל המקלות – אל מראית המקלות.
עקודים – משונים במקום עקידתן, הן קרצולי ידיהם ורגליהם.
{מ} והכשבים הפריד – הנולדים עקודים ונקודים הבדילם לעצמו, ועשה אותם עדר לבד(ו), והוליך אותו עדר לפני הצאן, ופני הצאן ההולכות לאחוריהן צופות אליהן, וזהו שאמ' ויתן [פני] הצאן אל עקוד, שהיו פני הצאן אל העקודים, ואל כל חום שמצא בצאן לבן.
וישת לו עדרים – כמו שפירשתי.
{מא} המקושרות – כתרגומו, הבכורות ואין לי עד במקרא. ומנחם חברו על (המחלצות) אחיתופל בקושרים {שמואל ב' ט"ו:ל"א}, ויהי הקשר אמיץ {שמואל ב' ט"ו:י"ב} אותן המתקשרות יחד למהר עיבורן.
{מב} ובהעטיף – לשון איחור כתרגומו ומנחם חיברו המחלצות והמעטפות {ישעיהו ג':כ"ב}, לשון עטיפת כסות, כלומ' מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתייחם על ידי זכרים.
{מג} צאן רבות – פרות ורבות משאר צאן.
ועבדים ושפחות – מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח כל אלה.