{א}
בשטים – כך שמה.
לזנות את[1] בנות מואב – על ידי עצת בלעם כדאית' בחלק {בבלי סנהדרין ק"ו.}.
{ב}
וישתחוו לאלהיהן – כשתקף יצרו עליה ואו' לי השמיעי לי והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה.
{ג}
פעור – על שם שפוערין לפניו פי טבעת ומוציאים רעי וזו היא עבודתו.
ויחר אף י"י בישר' – שלח בם מגפה.
{ד}
קח את כל ראשי העם – לשפוט את העובדים לפעור.
והוקע אותם – את העובדים, והוקע היא תלייה כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לי"י {שמואל ב כ"א:ו'} ושם תלייה מפורשת ע'ז' בסקילה וכל הנסקלין נתלין.
נגד השמש – לעין כל, ומדרש הגדה השמש מודיע את החוטאים הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו.[2]
{ו}
והנה איש ישר' בא – נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם אמרו לו אנו נידונין במיתה ואתה יושב וכו', כדאית' באילו הן הנשר', במסכ' סנהדרין {בבלי סנהדרין פ"ב.}.
את המדינית – כזבי בת צור. בא לפני משה, אמ' לו משה זו אסורה או מותרת ואם תאמר זו אסו' בת יתרו מי התירה לך כו' כדאיתה התם.
והמה בוכים – נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכייה, בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא שנ' ויטחן אשר דק {שמות ל"ב:כ'} וכאן רפו ידיו אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו.
{ז}
וירא פינחס – ראה מעשה וניזכר הלכה אמ' לך לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמאית קנאים פוגעים.[3]
{ח}
אל הקבה – אל האהל.
אל קבתה – כמו והקבה, כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגו והרבה ניסים נעשו לו, וכו' כדאית' התם {בבלי סנהדרין פ"ב:}.
חסלת בלק.
{יא}
פינחס בן אלעזר – לפי שהיו שבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע'ז' יהרוג נשיא שבט מישר' לפיכך בא הכת' ויחסו אחר אהרן.
בקנאו את קנאתי – בנקמו את נקמתי, בקיצפו את הקצף שהיה לי לקצוף כל לשון קנאה המתחרה לנקום נקמת דבר, אֶינְפְרֵינִימֵנְטְ בלעז.
{יב}
את בריתי שלום – שתהא לו לברי' שלום, כאדם המחזיק הנ[א]ות וטובה למי שעושה עמו טובה, אף כאן פרש לו הק' שלומותיו.
{יג}
והיתה לו – בריתי זאת.
ברית כהנת עולם – שאף על פי שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחן אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד כאן, וכן שנינו בזבחים {קא:} לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזימרי.
לאלהיו – בשביל אלהיו, כמו המקנא אתה לי {במדבר י"א:כ"ט}, וקנאתי לציון {זכריה ח':ב'}, בשביל ציון.
{יד}
ושם איש ישר', וגו' – כשם שייחס את הצדיק לשבח, ייחס את הרשע לגנאי.
נשיא בית אב – לאחת מחמשה בתי אבות שהיו לשבט שמעון, דבר אחר להודיע שבחו של פנחס שא'ע'פ' שזה היה נשיא לא מנע עצמו מלקנא לחילול השם, לכך הודיעך הכת' מי הוא המוכה.
{טו}
ושם האשה המוכה וגו' – להודיעך שנאתן של מדיינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישר'.
ראש אומות – אחד מחמשת מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וגו' {במדבר ל"א:ח'}, והוא היה חשוב מכלם שנ' ראש אומות ולפי שנהג בזיון בעצמו, להפקיר בתו מנאו שלישי.
בית אב – חמשת בתי אבות היו למדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה וזה היה מלך לאחת מהן.
{יז}
צָרור – כמו זָכור שָמור, לשון הווה. עליכם לאייב אותם.
{יח}
כי צוררים הם לכם על דבר פעור – שהפקירו בנותיהן לזנות כדי להטעותכם אחר פעור ואת מואב לא צוה להשמיד מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינ' בבב' קמא {בבלי ב"ק ל"ח:}.