{א} אמר ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים.
בני אהרן – יכול חללים, ת"ל הכהנים בני אהרן אף בעלי מומין במשמע.
בני אהרן – ולא בנות אהרן.
לא יטמ' בעמיו – בעוד שהמת בתוך עמיו, יצא מת מצוה.
{ב} כי אם לשארו – אין שארו אלא אשתו.
{ג} הקרובה – לרבות את הארוסה.
אשר לא היתה לאיש – למשכב.
ל(א)[ה] יטמא – מצוה.
{ד} לא יטמ' בעל בעמיו להחלו – לא יטמ' לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו, וכן פשוטו של מקרא, לא יטמא בעל בשארו [בעוד] (בתוך) שהוא [בתוך] (ב)עמיו שיש לה קוברין שאינה מת מצוה, ובאיזו שאר אמרתי, באותו שהיא להחלו, להתחלל הוא מכהונתו.
{ה} לא יקרח' קרחה – על מת. והלא אף ישר' הוזהרו על כך, אלא לפי שנ' בישר' בין עיניכם {דברים י"ד:א'}, יכול לא יהא חייב על כל הראש, ת"ל בראשם, וילמדו ישר' מכהנים בגזירה שוה נאמ' כאן קרחה ונאמ' להלן בישר' קרח', מה כאן כל הראש אף להלן כל הראש במשמע בכל מקום שיקרח בראש, ומה להלן על מת אף כאן על מת.
ופאת זקנם לא יגלחו – לפי שנ' בישר' לא תשחית {ויקרא י"ט:כ"ז}, יכול ליקטו במלקט ורהיטני לכך נאמ' כאן לא יגלחו שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גילוח, ויש בו השחתה וזהו תער.
ובבשרם לא ישרטו שרטת – לפי שנ' בישר' ושרט לנפש לא תתנו {ויקרא י"ט:כ"ח} יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל לא ישרטו שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה, שתיבה זו יתירה היא לדרוש שהיה לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שריטת.
{ו} קדושים יהיו – על כרחם יקדישום בית דין בכך.
{ז} זונה – שנבעלת בעילת ישר'.[1]
חללה – שנולדה מן הפסולים שבכהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט, וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולין.
{ח} וקדשתו – על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו, וייסרהו עד שיגרש.
קדוש יהיה לך – נהוג בו קודש, לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה.
{ט} כי תחל לזנות – כשתתחלל לזנות על ידי זנות, שהיתה בה זיקת בעל וזינתה או מן האירוסין או מן הנישואין. ורבותינו נחלקו בדבר והכל מודים, שלא דבר הכת' בפנויה.
את אביה היא מחללת – חללה וביזתה את כבודו שאומרין עליו ארור שזה ילד ארור שזו ג[ד]ל.
{י} לא יפרע – לא יגדל פרע על אבל, ואיזהו גידול פרע, יותר משלשים יום.
{יא} ועל כל נפשות מת – באהל המת.[2]
{יב} ומן המקדש לא יצא – אינו הולך אחר המטה, ועוד דרשו רבותינו מיכאן שכהן גדול מקריב אונן, וכן משמעו אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצא' מן המקדש, אלא עובד עבודה.
ולא יחלל את מקדשי – שאינו מחלל בכך את העבודה שהתיר לו הכתו' הא כהן הדיוט שעבד (אונן) חילל.
{יד} חללה – שנולדה מפסולי כהונה.
{טו} ולא יחלל זרעו – הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו שהוליד ממנה חַלַל מדין קדושת כהונה.
{יז} לחם אלקיו – מאכל אלקיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו עבד לחם רב {דניאל ה':א'}.
{יח} [3]חרום – שחוטמו שקוע בין שתי העיניים שכוחל שתי עיניו כאחת.
שרוע – שאחת מאיבריו גדולה מחבירתה, עינו אחת גדולה ואחת קטנה, או שוקו ארוכה מחבירתה.
{כ} או גבן – שורצִילוש בלע' שגביני עיניו שערו ארוך ושוכב.
או דק או תבלול בעינו – שיש לו בעינו דוק שקורין טיילא, כמו הנוטה כדוק שמים {ישעיהו מ':כ"ב}.
או תבלול – דבר המבלבל את העין, כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא, שהיא עוגל המקיף את השחור שקורין פרונילא והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור, ותרגום תבלול חיליז לשון חלזון, שהוא דומה לתולעת אותו החוט, וכן כינוהו חכמי ישרא' במומי הבכור חלזון נחש עינב {בבלי בכורות ל"ח.}.
גרב וילפת – מיני שחין הן, גרב זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ, ילפת היא חזזית המצרית, ולמה נקרא ילפת שמלפפת והולכת יום מיתה, והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים, ובמקום אחר קורא לגרב שחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנ' ובגרב ובחרס {דברים כ"ח:כ"ז}, כשסמך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב, וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב. כך מפורש בבכורות {בבלי בכורות מ"א.}.
מרוח אשך – לפי התרגום מריס פחדין, שפחדיו מרוססין, שבצים שלו כתותין, פחדיו כמו גידי פחדיו ישורגו {איוב מ':י"ז}.
{כא} כל אשר בו מום – לרבות שאר מומין.
מום בו – בעוד מומו בו פסול, הא אם עבר מומו, כשר.
לחם אלקיו – כל מאכל קרוי לחם.
{כב} מקדשי הקדשים – אילו קדשי קדשים.
ומן הקדשים – אילו קדשים קלים, אילו נאמרו קדשי קדשים, למה נאמרו קדשים קלים, אם לא נאמרו הייתי או' בקדשי קדשים יאכל בעל מום שמצינו שהותרו לזר שאכל משה מבשר המלואים אבל בחזה ושוק של קדשים קלים, לא יאכל שלא מצינו זר ח(ו)לק בהן לכך נאמרו קדשים קלים. כך מפורש בזבחים {בבלי זבחים ק"א:}.
{כג} אך אל הפרכ' לא יבא – להזות שבע הזאות שעל הפרכת.
ואל המזבח – החיצון. ושניהם הוצרכו ליכתב ומפורשים בתורת {כהנים}.[4]
ולא יחלל את מקדשי – שאם עבד עבודתו מחוללת ליפסל.
{כד} וידבר משה – המצוה הזאת, אל אהרן וגומ'.
ואל כל בני ישרא' – להזהיר ב"ד על הכהנים.