{א}
וזאת הברכה, לפני מותו – סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו אימתי.
{ב}
ויאמר י"י מסיני – פתח תחילה, בשבחו של מקו', ואחר כך פתח בצרכיהם של ישר', ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישר', וכל זה לשון ריצוי הוא, כלומ' כדיי אילו שתחול עליהם ברכה.
שהרי מסיני בא – ויצא לקראתם כשבאו להתייצב תחת ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנ' לקראת האלהים {שמות י"ט:י"ז}, למדנו שיצא כנגדן.
וזרח משעיר – שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו.
הופיע – להם.
מהר פארן – שהלך שם ופתח לבני ישמע' שיקבלוה ולא רצו.
ואתה – לישר'.
מרבבות קדש – ועמו מקצת מלאכי קדש, ולא כולם ולא רובם, ולא כדרך מלך בשר ודם שמראה כל כבוד עושרו ותפארתו. ביום חתונתו.
אש דת – שהיתה לפניו כתובה באש שחורה על אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו, ד'א' אש דת, כתרגומו שנתנה מתוך האש.
{ג}
אף חובב עמים – גם חיבה יתירה, חיבב את השבטים, כל אחד קרוי עם שהרי בנימן היה לבדו להיולד כשאמ' הק' ליעקב גוי וקהל עמים יצאו ממך {בראשית ל"ה:י"א}.
כל [1]קדושיו בידך – נפשות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, כעניין שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את י"י אלהיך {שמואל א כ"ה:כ"ט}.
והם תכו לרגליך – והם ראוים לכך שהם תיוכום עצמם לתוך תחתית ההר. לרגליך. בסיני. תוכו, לשון פוֹעַלו, הותווכו לתוך מרגלותיך.
ישא מדברותיך – נשאו עליהם עול תורתך.
מדברותיך – המ"ם בו קרוב ליסוד, כמו את הקול מדבר אליו {במדבר ז':פ"ט}, וכמו ואשמע את הקול מדבר אלי {יחזקאל ב':ב'}, כמו מתדבר, אף זה מדברותיך, מה שהייתה מדבר להשמיעיני לדבר להם, ובלעז טישפורפלדורש, ואונקלוס תירגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמם בו שימוש משמשת לשון מן, ד'א' אף חובב וגו', אף בשעת חיבתן של אומות העולם שהראית להם פנים שוחקות, ומסרת את ישר' בידם.
כל קדושיו בידך – כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך. ולא משו מאחריך ואתה שומרם.
והם תכו לרגליך – מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך.
ישא מדברותי' – מקבלים גזירותיך ודתותיך בשמחה, ואלה דבריהם.
{ד}
תורה – אשר צוה לנו משה, מורשה היא לקהל יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה.
{ה}
ויהי – הק'.
בישורון מלך – ותמיד עול מלכותו עליהם.
בהתאסף – בכל חשבון ראשי אסיפתם.
ראשי – כמו כי תשא את ראש {שמות ל':י"ב}, לפיכך ראוים אילו שאברכם. ד'א' בהתאספם יחד באגוד' אחת ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש ביניהם מחלוקת.
{ו}
יחי ראובן – בעולם הזה.
ואל ימות – לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה, ותרגו' ומות' תניינא לא ימות.[2]
(ויהי מתיו – נימנין במיניין שאר אחיו) מיתה שנייה לעולם הבא, שהחטא שחטא על בלהה היא מיתה ראשונה של העולם ובקשו רחמים שלא יטרד מהעולם הבא, ומניין שהחטא קרוי מיתה שנ' כי ביום אכלך ממנו מות תמות, לפי פשוטו פתרונו, חטא תחטא, ואו' כי הנער בן מאה שנה ימות, וכן בישעיה אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, מתורג' מותא תיניינא, לפי שהיו אומ' ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן כי מחר נמות, לעולם הבא נמות ונעשה הנאותינו לעולם הזה, אמ' להם הנביא שלא יכופר העון להם לעולם הזה ויטרדו מן העולם הבא.[3]
ויהי מתיו – נימנין במנין שאר אחיו, דוגמ' היא זו כעין וישכב את בלהה ויהיו בני יעק' שנים עשר {בראשית ל"ה:כ"ב}, לא יצא מן המניין.
{ז}
וזאת ליהוד' – סמך יהוד' לראובן מפני ששניהם הודו על קילקולן, שנ' אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם {איוב ט"ו:י"ח}, לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם {איוב ט"ו:י"ט} ועוד פירשו רבותינו {בבלי מכות י"א:} כל ארבעים שנה שהיו ישר' במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגל' בארון מפני נדוי שקבל עליו וחטאתי לך כל הימ' {בראשית מ"ד:ל"ב}, אמ' משה מי גרם לראובן שיודה יהודה, וכו'.
שמע י"י קול יהודה – תפלת דוד ושלמה ואסא מפני [הכושים] ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב.
ואל עמו תביאנו – לשלום מן המלחמה.
רב לו – יריבו לו וינקמו נקמתו.
ועזר מצריו תהיה – על יהושפט נתפלל, על מלחמ' רמות גלעד, ויזעק יהושפט וי"י עזרו {דברי הימים ב י"ח:ל"א}, ד'א' שמע י"י קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהוד', ואף כשחלק ארץ ישר' נטל שמעון מתוך חלקו של יהו', שנ' מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון.
{ח}
וללוי אמר[4] תמי' ואוריך – כלפי שכינה מדבר.
אשר ניסיתו במסה – לא נתלוננו עם שאר המלינים.
תריבהו, וגו' – כתרגומו, תרי' על מי מריבה נתתקפתה[5] לו לבא בעלילה, אם משה אמ' שמעו נא המרים {במדבר כ':י'}, אהרן ומרים מה עשו.
{ט}
האמר לאביו ולאמ' לא ראיתיו – כשחטאו בעגל ואמרתי אליו מי לי"י אלי {שמות ל"ב:כ"ו}, נאספו אליו כל בני לוי, וצויתים להרוג איש איש את אביו, אמו והוא מישר', או את אחיו מאמו או בן בתו מישר', וכן עשו, ואי איפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש, שהרי לוים הם ושבט לוי לא חטא אפילו אחד מהם שנ' כל בני לוי.
כי שמרו אמרתך – לא יהיה לך אלהים אחרים.
ובריתך ינצרו – אותן שנולדו במדבר הם היו מולים, אבל ישר' לא היו מלים את בניהם.
{י}
יורו משפטיך – ראוים אילו לכך.
וכליל – עולה.
{יא}
מחץ מתנים קמיו – מכת מתנים, כעניין שנ' ומתניהם תמיד המעד {תהלים ס"ט:כ"ד} ועל המעוררים על הכהונה אמ' כן, ד'א' ראה שעתידין חשמונאי ובניו להילחם על הייוונים ונתפלל עליהם לפי שהיו מועטים שנים עשר בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבואות לכך נאמ' ברך י"י חילו.
ומשנאיו מן יקומון – מחץ משנ' וקמיו מהיות להם תקומה.
{יב}
לבנימן אמר ידיד – לפי שברכת לוי בעבודת [ה]קרבנות ושל בנימן בבניין המקדש בחלקו סמכן זה לזה, וסמך יוסף אחריו שאף הוא משכן שלה היה בנוי בחלקו, שנ' וימאס באהל יוסף {תהלים ע"ח:ס"ז}, ולפי שבית עולמים חביב משילה הקדים בנימן ליוסף.
חופף – מכסה אותו, ומגין עליו.
כל היום – לעולם, משנבחרה ירושלם לא שרתה שכינה במקום אחר.
ובין כתיפיו שכן – בגובה ארצו היה בית המקדש, אלא שנמוך עשרים ושלש אמות, מעין עיטם, ושם היה דעתו של דוד לבנותו כדאית' בשחיטת קדשי' {בבלי זבחים נ"ד:} אמרי נחתי ביה פורתא, משום דכת' ובין כתיפי' שכן, שאין לך יפה בשור יותר מבין כתיפיו.
{יג}
מבורכת י"י ארצו – מבורכת, מי"י ארצו, שלא היה בנחלת כל השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף.
מגד – לשון עדנים ומתק.
ומתהום – שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה, אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב.
{יד}
וממגד תבואת שמש – שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת את הפירות.
גרש ירחי' – [6]שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש.
{טו}
ומראש הררי קדם – מבורכת מראשית בישול פירות שהרריה מקדימין לבכר לבשל פירותיהם. ד'א' מגיד שקדמה ברייתן לשאר הרים וגבעות.
גבעות עולם – גבעות העושות פירות לעולם ואינם פוסקות מעוצר גשמים.
{טז}
ורצון שכני סנה – כמו שוכן סנה, ותהא ארצו מבורכת רצונו ונחת רוחו של מקום הנגלה עלי בתחילה בסנה.
רצון – נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא.
תבואתה – ברכה זו לראש יוסף.
נזיר אחיו – שהופרש מאחיו במכירתו.
{יז}
בכור שורו – יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנ' גם אני בכור אתנהו {תהלים פ"ט:כ"ח}, וכן בני בכורי ישר' {שמות ד':כ"ב}, מלך היוצא ממנו הוא יהושע.
שורו – כחו קשה כשור, לכבוש כמה מלכים.
הדר – נתון לו שנ' ונתת מהודך עליו {במדבר כ"ז:כ'}.
וקרני ראם קרניו – כחו של שור,[7] ויופי קרני ראם.
אפסי ארץ – שלשים ואחד מלכים, איפשר שכולן מארץ ישר' היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטרין ואחזה בארץ ישר' שחשוב לכלום, הוא שנא' נחלת צבי צבאות גוים {ירמיהו ג':י"ט}.
והם – אותם המנוגחין, הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים.
והם אלפי מנשה – האלפי' שהרג גדעון במדין שנ' וזבח וצלמונע בקרקר, וגו' {שופטים ח':י'}, אלפים נימנו שם[8]
{יח}
ולזבולן אמר – אילו חמשה שבטים שבירך באחרונה זבולן וגד ודן ונפתלי ואשר בכל[9] שמותיהם להחזיקם ולהגבירם לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנ' ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים וגומ' {בראשית מ"ז:ב'} לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם לו שרי מלחמו'.
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך – זבולן ויש' עשו שותפות, זבולן יושב לחף ימים, ויוצא לפרגמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקין בתורה לפיכך הקדים זבולן לישש' שתורתו של יששכ' על ידי זבולן היתה.
שמח זבו' בצא' – הצלח בצאתך לסחורה.
וישש' – הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב לעבר שנים ולקבוע חדשים, כמה שנ' ומבני ישש' יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתי' {דברי הימים א י"ב:ל"ג} מאתים סנהדרא' היו עסוקין בכך, ועל פי קביעות עתיהם ועבוריהם.
{יט}
עמים – של שבטי ישר'.
הר יקראו – להר המוריה כל אסיפה על ידי קריאה היא, ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק.
כי שפע ימי' ינקו – יששכר וזבולן, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה.
ושפוני טמוני חול – כסוי טמוני חול, טריית וחלזון וזכוכית לבנה, היוצאים מן הים ומן החול, ובחלקם של[10] זבולן היה, כדאמרינן במסכ' מגילה {בבלי מגילה ו'.}, זבולן עם חירף נפשו למות {שופטים ה':י"ח}, משו' דנפתלי על מרומי שדה היה מתרעם זבולן על חלקו, לאחיי נתת שדות וכרמים כו'.
ספוני – ל' כיסוי, כמ' שנ' ויספון את הבית {מלכים א ו':ט'}, וספון בארז {מלכים א ז':ג'}, ותרגומו ומטלטל בכיורי ארזיא.
[11]עמים הר יקראו – על ידי פרגמטיא של זבולון, תגרי אומו' העולם באים אל ארצו והיא עומדת על הספר והם אומ' הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלם, ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה והם רואים את כל ישר' עובדין לאלוה אחד ואוכלין מאכל אחד לפי שהגוים אלוקו של זה לא כאלוקו של זה ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומ' אין לך אומה כשירה כזו, ומתגיירין שם שנ' שם יזבחו זבחי צדק.
כי שפע יימים יינקו – זבולן ויששכר הים נותן להם ממון בשפע.
{כ}
ברוך מרחיב גד – מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח.
כלביא שכן – לפי שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל לאריות שכל סמוכי ספר צריכין להיות גבורים.
וטרף זרוע אף קדקד – הרוגיהם היו ניכרים חותכין הראש עם הזרוע במכה אחת.
{כא}
וירא ראשית לו – ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית כיבוש הארץ.
כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק הוא משה.
וספוני[12] – אותה חלקת ספונה וטמונה מכל בריא, שנ' ולא ידע איש את קבורתו {דברים ל"ד:ו'}.
ויתא[13] ראשי עם – הם היו הולכים, לפני החלוץ בכבוש הארץ, לפי שהם היו גבורים שנ' ואתם תעברו חלוצים לפני אחיכם {דברים ג':י"ח}.
צדקת י"י עשה – שהאמיתו דבריהם ושמרו אבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחלקו, ד'א' ויתא ראשי עם, צדקת י"י עשה, על משה נאמר.
{כב}
דן גור ארי' – אף הוא סמוך לספר, לפיכך מושלו באריות.
יזנק מן הבשן – כתרגומ', שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמייס, והוא לשם שהוא בחלקו של דן, שנ' ויקראו ללשם דן {יהושע י"ט:מ"ז}, וזינוקו וקילוחו מן הבשן, ד'א' מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומ' כך שבט דן נטלו חלק בשתי מקומות, תחילה נטלו צפונית מערבית עקרון וסביבותיה ולא ספקו להם ובאו ונלחמו עם לשם שהיא פמייס, והיא בצפונית מזרחית, שהרי הירדן יוצא ממערת פמייס והיא במזרחה של ארץ ישר', ובא מן הצפון לדרום וכלה בקצה ים המלח שהיא במזרח יהודה שנטל בדרומה של ארץ ישר', בספר יהושע, והוא שנ' ויצא גבול בני דן ויבואו וילחמו עם לשם, וגו' {יהושע י"ט:מ"ז}, יצא גבולם מכל אותו הרוח שהתחילו לנחול בה.
{כג}
שבע רצון – שהיתה ארצו שביעה כל רצון יושביה.
ים ודרום ירשה – ים כנרת נפל בחלקו, ונטל מלא חבל חרם בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות.[14]
{כד}
ברוך מבנים אשר – ראיתי בסיפרי {ספרי דברים ל"ג:כ"ד} אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד.
יהי רצוי אחיו – שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון,[15] ד'א' יהי רצוי אחיו, שהיו בנותיו נאות, והוא שנ' בדברי הימים הוא אבי ברזית {דברי הימים א' ז':ל"א} שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ומלכים הנמשחים בשמן זית.
וטובל בשמן רגלו – שהיתה ארצו מושכת כמעיין, מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא, מינו להם פולמוסטוס אחד, כו' כדאית' במנחות {בבלי מנחות פ"ה:}.
{כה}
ברזל ונח' מנעליך – עכשיו הוא מדבר כלפי כל ישר' שיהו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלין אותה שלא יוכלו אויבים ליכנס לה כאילו היא סגורה במנעול ובריחים של ברזל ונחשת.
ד'א' ברזל ונחשת מנעליך – (עכשיו הוא מדבר כלפי כל ישר', שיהו גבוריהם יושבים בערי הספר) ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת, וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישר'.
וכימיך דבאך – וכימים שהם טובים לך שהם ימי תחלתך ימי נעוריך כך יהו ימי זקנותך שהם דובאים זבים ומתמוטטים.
ד'א' וכימיך דבאך – כמניין ימיך,[16] כל הימים שאתם עושים רצונו של מקום, יהא דבאך, שכל הארצות יהו דובאות כסף לארץ ישר' שתהא מבורכת בפירות וכל הארצות מתפרנסות ממנה וממשיכות לשם כספם וזהבם, אשקורניט בלעז הכסף כלה מהם שהם מזיבות אותו לארצכם.
{כו}
אין כאל ישורון – דע לך ישורון שאין כאל בכל אלהי העמים ולא כצורך צורם.
רוכב שמים – הוא אותו אלוה שהוא בעזרך.
ובגאותו – הוא רכב שחקים.
{כז}
מעונה אלהי קדם – [17]שקדם לכל האלהים ובירר לו שחקים שבתו ולמעונתו ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים.
זרועות עולם – סיחון ועוג ומלכי כנען, שהיו תוקפו של עולם לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו לעולם אימת גבוה על הנמוך, והוא שהכח ושהגבורה שלו בעזרך.
והוא גירש, מפניך אויב – ויאמר לך השמד אותם.
מעונה – כל תיבה הצריכה למד בתחילתה הטל לה ה"י בסופה.
{כח}
בטח בדד – כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו, מפוזרים ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב.
עין יעקב – כמו ועינו כעין הבדולח {במדבר י"א:ז'}, כעין שבירכם יעקב, לא כדרך שא' [ירמיה] בדד ישבתי {ירמיהו ט"ו:י"ז}, אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב, והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם {בראשית מ"ח:כ"א}.
יערפו – יטפו.
אף שמ' יערפו טל – אף ברכתו של יצחק נוספת על של יעקב ויתן לך מטל השמים {בראשית כ"ז:כ"ח}.
{כט}
אשרי' ישר' – לאחר שפרט להם ברכות אמ' להם מה לי ולפרוט לכם כלל דבר הכל שלכם.
אשריך ומי כמוך – תשועתך בי"י אשר הוא מגן עזריך, ואשר הוא חרב גאוותך.
ויכחשו אויביך לך – כגון הגבעונים, מארץ רחוקה באו עבדיך וגומ' {יהושע ט':ט'}.
ואתה על במותימו תדרוך – כעניין שנ' שימו רגלכם על צוארי המלכה[18] האלה {יהושע י':כ"ד}.