{א} אחרי מות שני בני אהרן – מה ת"ל היה ר' אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמ' לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב,[1] ובא אחר ואמ' לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זירזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן.
{ב} ויאמר י"י אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא – שלא ימות כדרך שמתו בניו.ואמ' ר' חייא בר אבא: באחד בניסן מתו בניו של אהרן ומזכיר מיתתן ביום הכפורים שמיתת צדיקים מכפרת כיום כיפור מכפר. ת' ר"ש.[2]
ולא ימות – שאם בא הוא מת.
כי בענן אראה וגו' – כי תמיד אני אראה שם עם עמוד ענני, ולפי שגילוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא, זהו פשוטו, ורבותינו דרשוהו אל יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכפורים.
{ג} בזאת – גימטריא שלו ארבע מאות ועשר רמז לשני בית ראשון.
בזאת יבא אהרן – ואף זאת לא בכל עת כי אם ביום הכפורים כמו שמפורש בסוף הפרשה בחדש השביעי בעשור לחדש {ויקרא ט"ז:כ"ט}.
{ד} כתנת בד וגו' – מגיד שאינו משמש בפנים בשמנה בגדים שהוא משמש בהן בחוץ, שיש בהן זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור אלא בארבעה ככהן הדיוט וכולן של בוץ.
קדש ילבש – שיהו משל הקדש.
יצנף – תרגומו יחית ברישיה, [מן] יניח בראשו, כמו ותנח בגדו {בראשית ל"ט:ט"ז} ואחתתיה.
ורחץ במים – אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו וחמש פעמים היה מחליף מעבודות פנים לעבודות חוץ ומחוץ לפנים ומשני מבגדי זהב לבגדי (בוץ)[3] לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, ובכל חליפה טעון טבילה ושני קידושי ידים ורגלים מן הכיור.
{ו} את פר החטאת אשר לו – הוא האמור למעלה ולימדך כאן שמשלו הוא בא, ולא משל ציבור.
וכפר בעדו ובעד ביתו – מתוודה עליו (ועל) עוונותיו (ועל) ועוונות ביתו.
{ח} ונתן גורלות – מעמיד אחד לימין ואחד לשמאל, ונותן שתי ידיו בקלפי ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותנן עליהם, את שכתו' בו לשם הוא לשם, ושכתוב בו לעזאז' משתלח.
לעזאזל – הר עז וקשה, צוק גבוה, שנ' ארץ גזירה {ויקרא ט"ז:כ"ב}, חתוכה.
{ט} ועשהו חטאת – כשמניח גורל עליו קורא לו שם ואו' לי"י חטאת.
{י} יעמד חי – כמו יועמד חי על ידי אחרים, ותרגומו יתוקם חי, מה ת"ל, לפי שנ' לשלח אותו לעזאז', ואיני יודע (אם) שילוחו אם למיתה אם לחיים לכך נאמ' יעמד חי, עמידתו חי עד שישתלח, מכאן ששילוחו למיתה.
לכפר עליו – שיתוודה עליו כדכת' והתוד' עליו וגו' {ויקרא ט"ז:כ"א}.
{יא} והקריב אהרן – בתרא ספק. כך כתב רבנו שמעי'.[4]וכפר בעדו וגו' – ווידוי שיני עליו ועל אחיו הכהנים שהן כולן קרוין ביתו, שנ' בית אהרן ברכו וגו' {תהלים קל"ה:י"ט} מיכן שהכהני' מתכפרים, וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו, כמה שנ' וכפר על הקדש מטומאות וגומ' {ויקרא ט"ז:ט"ז}.אשר לו – שנה ושילש לעכב, לא משל ציבור לא משל אחיו, אף, לפי שמתכפרין בו. ת' ר"ש.[5]
{יב} מעל המזב' – החיצון.
מלפני י"י – מצד שלפני הפתח והוא צד מערבי.
דקה – מה ת"ל דקה, והלא כל הקטרת דקה היא שנ' ושחקת ממנה הדק {שמות ל':ל"ו}, אלא שתהא דקה מן הדקה שמערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת.
{יג} על האש – שבתוך המחתה.
ולא ימות – הא אם לא עשאה כתיקנה חייב מיתה.
{יד} והזה באצבעו – הזאה אחת במשמע.
ולפני הכפרת שבע – הרי אחת למעלה ושבע למטה.
{טו} אשר לעם – מה שהפר מכפר על הכהנים, מכפר השעיר על ישר', והוא השעיר שעלה עליו הגורל לשם.
כאשר עשה לדם הפר – אחת למעלה ושבע למטה.
{טז} מטומאות בני ישר' – על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף, שנ' לכל חטאתם, וחטאת הוא שוגג.
ומפשעיהם – אף הנכנסים למקדש מזיד בטומאה.
וכן יעשה לאהל מועד – כשם שהזה [משניהם] (בפניהם) אחת למעלה ושבע למטה כך מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה.
השכן אתם בתוך טמאתם – אע"פ שהם טמאים, שכינה ביניהם.[6]
{יח} אל המזבח אשר לפני י"י – זה מזבח הזהב שהוא לפני י"י בהיכל, ומה תלמו' לומ' ויצא לפי שהזה ההזאות על הפרכת ועמד מן המזבח ולפנים והזה, ובמתנות המזבח מזקיקו לצאת מן המזבח ולחוץ ויתחיל מקרן מזרחית צפונית.
וכפר עליו – ומה היא כפרתו,
ולקח מדם הפר ומדם השעיר – מעורבין זה לתוך זה.
{יט} והזה עליו מן הדם – אחר שנתן מתנות באצבע על קרנותיו מזה שבע הזאות על גגו.
וטהרו וקדשו – טהרו ממה שעבר, וקדשו לעתיד לבא.
{כא} איש עתי – המוכן לכך מיום אתמול.
{כג} ובא אהרן אל אהל מועד – רבותינו אמרו שאין זה מקומו של מקרא זה, ונתנו טעם לדבריהם, במסכת יומא {בבלי יומא ל"ב.}, ואמרו שכל הפרשה כולה נאמרה על סדר העבודה חוץ מביאה זו שהיא אחר עשיית עולתו, ועולת העם והקטרת אימורי פר ושעיר שנעשין בחוץ, בבגדי זהב וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן ובא אל אהל מועד – להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר את הקטרת לפניי ולפנים.
ופשט את בגדי הבד – אחר שהוציאה ולבש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים, וזהו סדר העבודות תמיד של שחר בבגדי זהב, ועבודות פר ושעיר הפנימיים וקטרת של מחתה בבגדי לבן, ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב, והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטרת ההיכל שעל גבי מזבח הפנימי בבגדי זהב, וסדר המקראות לפי העבודות כך הוא ושלח את השעיר במדבר, ורחץ את בשרו במים וגומ', ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וגומ' ואת חלב החטא' וגומ', וכל הפרשה עד ואחר יבא אל המחנה, ואחר כך ובא אהרן.
והניחם שם – מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר.
{כד} ורחץ את בשרו וגומ' – למעלה למדנו מורחץ במים את בשרו ולבשם {ויקרא ט"ז:ד'} שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן שטעון טבילה, שבאותה טבילה, פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר, ולובש בגדי לבן לעבודת היום, וכאן לימדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.
במקום קדוש – המקודש בקדושת עזרה והיא היתה בגג בית הפרוה, וכן ארבע הטבילות הבאות חובה ליום, אבל הראשונה היתה בחול.
ולבש את בגדיו – שמונה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה.
ויצא – מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם.
ועשה את עולתו – ואיל לעולה האמור למעלה בזאת יבא אהרן וגומ' {ויקרא ט"ז:ג'}.
ואת עלת העם – ואיל אחד לעולה האמור למעלה, ומאת עדת בני ישר' וגומ' {ויקרא ט"ז:ה'}.
{כה} ואת חלב החטאת – אימורי פר ושעיר.
יקטיר המזבחה – על מזבח החיצון, דאילו בפנימי כת' לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה {שמות ל':ט'}.
{כז} אשר הובא את דמם – להיכל לפניי ולפנים.
{לב} וכפר הכהן אשר ימשח וגומ' – כפרה זו של יום הכפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול, לפי שנאמרה כל הפרשה באהרן הוצרך לומר בכהן גדול הבא אחריו שיהא כמותו.
ואשר ימלא את ידו וגו' – שיכול אין לי אלא המשוח בשמן [ה]משחה, מרובה בבגדים מנין ת"ל ואשר ימלא וגומ', והן כל הכהנים גדולים שעמדו מיאשיהו ואילך, שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה.
לכהן תח' אביו – ללמד שאם בנו ממלא מקומו הוא קודם לכל אדם.
{לד} ויעש כאשר צוה וגו' – כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך.