{א} קטורה – זו הגר ונקראת קטורה על שנאים מעשיה כקטורת ושקשרה פתחה שלא נזדווג לה אדם מיום פרשה מאברהם.
{ג} אשו' ולטושים – שם ראשי אומות. [1]ולפי תרגומו של אונקלוס יש לומ' שאשורים הוא לשון מחנות שכן מחנה מתורגם משריתא, ואם מפני האל"ף הרי יש לנו תיבות שלא ביסודם אל"ף וכשהן נעשין שמות אז תבא א' בראשיתם כמו אסוך שמן {מלכים ב' ד':ב'} שהוא מן וסכת {רות ג':ג'}, וחומת אנך {עמוס ז':ז'}, שהוא מן נכה רגלים {שמואל ב' ד':ד'}. ת' אכזב מן כזב.[2]
ולטושים – הוא לשון בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה, ונוטעין הן אהלי אפדניהם וכן הוא אומ' והנם נטושים על פני האדמה {שמואל א' ל':ט"ז} ולמד ונון מתחלפות זו בזו שכן דרך האותיות המתגבלות[3] במקום אחר שמתחלפות זו בזו. ואותיות ד'ט'ל'נ'ת' הם באות ממקום אחר מגבול הרביעי, ולכך הן ראויות שתתחלפנה אות אות בחברתה.
{ה} ויתן אברהם וגומ' – א"ר נחמיה ברכה דייתיקי, שאמ' [לו] הק' לאברהם והיה ברכה {בראשית י"ב:ב'}, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה ומסרן ליצחק.
{ו} הפלגשם – חסר כת', שלא היתה אלא פלגש אחת היא הגר היא קטורה.[4]
מתנות – פרשו רבותינו שם טומאה מסר להם.[5]
{ז} ק' שנה וע' שנה וגומ' – בן ק' כבן ע', ובן ע' כבן ה' בלא חטא.
{ט} יצחק וישמעאל – מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והוא שיבה טובה שנאמרה באברהם.
{יא} ויהי אחרי מות אברהם, ויברך וגו' – ניחמו תנחומי אבלים. ד'א' א'ע'פ' שמסר הק' את הברכות לאברהם נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמ' יבא בעל העולם ויברך את אשר ייטב בעיניו.[6]
{יג} בשמותם לתולדותם – סדר לידתן זה אחר זה.
{טז} בחצריהם – כרכים שאין להם חומה, [7]בפצחיהן, לשון פצחו ורננו {תהלים צ"ח:ד'}, לשון פתח.
{יז} ואלה שני חיי וגו' – א"ר חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב ומשנותיו של ישמע', למדנו ששימש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמע', שנ' וילך עשו אל ישמ' וגו' {בראשית כ"ח:ט'}, כו', כמו שמפור' בסוף מגל' נקראת {מגילה י"ז.}.
ויגוע – לא נאמ' גויע' אלא בצדיקים.[8]
{יח} נפל – שכן כמו ומדין ועמלק ובני קדם נופלים בעמק {שופטים ז':י"ב}. כאן הוא לשון נפילה, ולהלן הוא אומ' על פני כל אחיו ישכן {בראשית ט"ז:י"ב}, עד שלא מת אברהם ישכן משמת נפל.
חסלת ויהיו חיי שרה
{יט} אלה תולדות יצחק – יעקב ועשו האמורין בפרשה. ועל ידי שכת' הכת' יצחק בן אברהם, נזקק לומ' אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרי' מאבימלך נתעברה שרה, [שהרי כמה שנים ש{התה עם אברהם} ולא {נתעברה הימנו}][9] מה עשה הק' צר קלסתר פניו[10] דומה לאברהם כדי שיאמרו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכת' כאן (אברהם הוליד את) יצחק בן אברהם היה שהרי עדות יש שאברה' הוליד את יצחק.
{כ} בן מ' שנה – שהרי כשהיה בא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה ויצחק היה בן ל'ז' שהרי בו בפרק מתה שרה ומשנולד יצחק עד העקידה היה ל'ז' שנים, בן[11] צ' היתה כשנולד וכשמתה היתה בת ק'כ'ז' שנים[12], הרי ליצחק ל'ז', ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה.
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן – [13]להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע, ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם.
פדן ארם – על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה קורא אותו פדן צמד בקר {שמואל א' י"א:ז'} תרגומו פדן תורין.[14]
{כא} ויעתר יצחק – הרבה והפציר בתפילה.
ויעתר לו – נתפצר לו, נתפתה לו, ואומ' אני כל לשון עתר לשון הפצרה וריבוי הוא, וכן עתר ענן הקטרת עולה {יחזקאל ח':י"א} מרבית עשן, וכן העתרתם עלי דבריכ' {יחזקאל ל"ה:י"ג} וכן נעתרות נשיקות שונא {משלי כ"ז:ו'} דומות למרובות והנם למשא. אנקריישנט בלעז.
לנכח אשתו – זה עומד בזוית ז(ה)[ו], וז(ה)[ו] עומד[ת] בזוית זו ומתפללת.
ויעתר לו – [15]שאין דומה תפלת צדיק בן רשע לתפילת צדיק בן צדיק לפיכך לו ולא לה.
{כב} ויתרוצ' – על כורחך המקרא הזה או' דרשני שסתם מה היא רציצה זו, וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, עוברת על פתחי תורה [16]שם ועבר, ויעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתח ע'ז' ועשו מפרכס לצאת. ד'א' מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות.
אם כן – גדול צער העיבור.
למה זה אנכי – מתאוה ומתפללת על ההריון.
ותלך לדרוש – לבית מדרשו של שם.
לדרוש את י"י – להגיד מה תהא בסופה.
{כג} ויאמר י"י לה – [17]לשם אמר רוח הקדש והוא אמר לה.
[18]גיים כת' אילו אנטונינוס ור' שלא פסקו הגשמים[19] משולחנם לא צנון לא חזרת לא בימות החמה לא בימות הגשמים.
ושני לאומים – אין לאום אלא מלכות.
ממעיך יפרדו – מן המעים הם נפרדו, זה לרשעו וזה לתומו.
מלאום יאמץ – לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומ' אמלאה החרבה {יחזקאל כ"ו:ב'}, לא נתמלאה צר אלא מחורבנה של ירושלם.
{כד} [20]והנה תומם – חסר, ובתמר תאומ' מלא, לפי ששניהם צדיקים.[21]
{כה} אדמני – סימן שיהא שופך דמים. אדמוני רוש בלעז.[22]
אדרת שער – מלא שער כטלית צמר פְלוֹקִיֵדְא בלעז.
ויקראו שמו עשו – הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה נגמר בשערו כבן שנים הרבה.
{כו} בעקב עשו – סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו.[23]
ויקרא שמו – הק'. ד'א' אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב.
בן ס' שנים – י' משנשאה עד שנעשת בת י"ג וראויה לה להריון. וי' שנה צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה. ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה.
{כז} ויגדלו [24]ויהי – כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם, הגדילו[25] זה פרש לבתי מדרשות וזה לע'ז'.
יודע ציד – לצוד אביו ולרמותו שואלו היאך מעשרין המלח והתבן, סבור אביו שמדקדק במצות.
איש שדה – [26]אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות.
תם – אינו בקי בכל אלה כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם.
ישב אהלים – אהלו של שם, ואהלו של עבר.
{כח} בפיו – כת{רגומו}[27] ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו.
{כט} ויזד – [28]לשון בישול.
והוא עיף – ברציחה כמ' דת' אמ' כי עיפה נפשי להורגים {ירמיהו ד':ל"א}.
{ל} הלעיטני – אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה לשון מלעיטין הגמל.[29]
מן האדום האדום – עדשים אדומות, שאותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו המקום לפיכך קיצר חמש שנים משנותיו, שיצחק חי ק'פ', וזה מת בן ק'ע'ה' ובישל יעקב עדשים להברות האבל. ולמה עדשי' שדומות לגלגל שאבלות גלגל הוא שחוזר בעולם.[30]
{לא} כיום – [31]כיום דלהין, כיום שהוא ברור כך מכור לי מכירה ברורה.
בכורתך – לפי שהעבודה בבכורות אמ' יעקב אין רשע זה כדיי להקריב להק'.
{לב} למות – [32]כמה אזהרות ועונשים תלויות בעבודה כאות' ששנינו ואילו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש. אמ' אני הולך על ידה למות אם כן מה חפץ לי בה.
{לד} ויבז עשו – העיד הכת' על רשעו שבזה עבודתו של מקום.