{א} והתעלמת מהם – כובש עיניו כאילו אינו רואהו,[1]
{ד} לא [תראה והתעלמת – לא] תראה אותו שתעלם ממנו זהו פשוטו.[2]ת כל ימיו של בן סור' ומור' אינן אלא ג' חדשים מ?א בר עונשין בן י"ג שנה ויום אחד משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן. זקן התחתן מג' חדשים נר' מוקף בסימני שיער, ועד שיגנוב מבית אביו ויאכל בבית אחרים, זהו הרגל והמשכה אבל משל אחרים הם ירגישו ושל אביו בביתו הוא ואינו נהרג ?עובר צורתו של תלוי יום יום הבשר נמחה העור צפד ועצם ? ל?או תר"ש ורבותינו דרשו פעמים שאתה מתעלם וכו', כדאיתה בבב' מציע'.
הקם תקים – זו טעינה להטעינו במשאוי, שנפל מעליו.
עמו – עם בעליו, אבל הלך וישב לו, ואמ' לו הואיל ועליך מצוה אם רצית לטעון טעון פטור.
{ה} לא יהי' כלי גבר על אשה – שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשום ניאוף.
ולא [ילבש] גבר שמלת אשה – לילך לישב בין הנשים, ד"א שלא ישיר שיער הערוה ושיער השיחי.
כי תועבת י"י וגו' – לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה.
{ו} כי יקרא – פרט למזומן.
לא תקח האם – בעוד על בניה.
{ז} למען ייטב לך – ומה מצוה קלה, שאין [בו] חסרון כיס אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומ' למתן שכר של מצות חמורות.
{ח} כי תבנה בית חדש ועשית מעקה וגו' – אם קיימת שילוח הקן סופך לבנות בית ולקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצו' ותגיע לכרם ושדה ובגדים נאים לכך נסמכו פרשיות הללו.
מעקה – גדר סביב, ואונקלוס תירגם תיקא, כעין תיק, שהוא משמר מה שבתוכו.
יפול – הנופל זה ראוי ליפול א'ע'פ' כן לא תגלגל מיתתו על ידיך שמגלגלין חובה על ידי חייב.
{ט} כלאים – חיטה ושעורה וחרצן, במפולת יד.
פן תקדש – כתרגומ', דילמא תסתאב, כל דבר הנתעב על ידי אדם בין לשבח [כגן] הקדש, בין לגנאי, (כגון דבר הקדש),[3] כגון דבר איסור, נופל בו לשון קידוש, כגון אל תגע בי כי קדשתיך {ישעיהו ס"ה:ה'}.
{י} לא תחרש בשור ובחמר – הוא הדין לכל שני מינין, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זווגים בהולכת שום משא.
{יא} שעטנז – לשון עירוב הוא, ורבותינו דרשו בו שוע טווי ונוז.
{יב} גדלים תעשה לך – אף מן הכלאים, לכך סמכן הכת'.
(יג) ובא אליה ושנאה – סופו ושם לה עלילות דברים, עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא {ויקרא י"ט:י"ז} סופו לבא לידי לשון הרע.
{יד} את האשה הזאת – מכאן שאין אומרין דברים אלא בפני בית דין.
{טו} אבי הנער' ואמה – מי שגידלו גידולים רעים יתבזו עליה.
{טז} ואמר אבי הנער – מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש.
{יז} ופרשו השמלה – הרי זו משל, כלומ' מחוורין הדברי' כשמלה.
{יח} ויסרו אתו – מלקות.
{כ} ואם אמת היה הדבר – בעדים ובהתראה שזינתה לאחר אירוסין.
{כא} אל פת' בית אביה – ראו גידולים שגידלת'.
לזנות בית אביה – בבית אביה.
אנשי עירה – במעמד כל אנשי עירה.
{כג} [4]ומצאה אי' בעיר – לפיכך שכב עמה, פירצה קוראה לגנב, הרי אילו ישבה בביתה לא אירע לה.
{כב} ומתו גם שניה' – להוציא מעשה חידודין שאין [האשה] נהנית מהן.
גם – לרבות הבאים מאחריהם.
ד"א גם שניהם – לרבות את הוולד שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד.
{כו} כי כאשר יקום, וגו' – לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להורגו, ורבותינו דרשו הרי זה בא ללמ' וכו'.