{א}
למשפח[ו]ת כ'כ'ר'ש' מלא מנשה בן יוסף – למה נאמ' והלא כבר אמר בן מנשה, אלא לומר לך יוסף חיבב את הארץ, שנ' והעליתם את עצמות' {בראשית נ':כ"ה}, ובנותיו חיבבו את הארץ[1] וללמדך שהיו כולם צדיקים שכל מי שמעשיו ומעשי אבותיו סתומי[ם] ופרט לך הכת' באחד מהם, לייחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק, ואם ייחסו לגנאי כגון בא ישמעא' בן נתניה בן אלישמע {מלכים ב כ"ה:כ"ה} בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו.
מחל' ונועה כ'כ'ר'ש' ונועה – ולהלן הוא או' ותהיינה מחלה תרצה וגו' {במדבר ל"ו:י"א}, מגיד שכולן שקולות זו כזו לפיכך שינה את סדרן.
{ב}
לפני משה ולפני אלעזר – מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת [ה]ארבעים אחר שמת אהרן.
לפני משה – ואחר כך לפני אלעזר אי איפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע אלא סרס [את] המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה אבא חנן אומ' משום ר' אליעז' בבית המדרש היו יושבין ועמדו לפני כולם.[2]
{ד}
למה יגרע שם אבינו, וגומ' – אנו במקום בן עומדות ואם אין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו ליבם.
כי אין לו בן – הא אם היה לו בן, לא היינו תובעות כלום מגיד שחכמניות היו.
{ה}
ויקרב משה את משפטן – נתעלמה ממנו [הלכה] וכאן נפרע ממנו על שנטל עטרה לאמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי {דברים א':י"ז}, דבר אחר ראוייה היתה פרשה [זו] ליכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן.
{ג}
והוא לא היה וגו' – לפי שהיו באות לומר בחטאו מת נזקקו לומ' לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הק' היה אלא בחטאו לבדו לא החטיא אחרים עמו, ר' עקיב' או' הוא מקושש ור' שמע' או' מן המעפילים היה.
ביש נוחלין מפורש בתוך העדה אילו מרגלים הנועדים אילו מתלוננים, עדת קרח כמשמעה, כל אילו לא נטלו חלק בארץ. ת' ר'ש'.
{ז}
כן בנות צלפחד ד[ו]בר[ו]ת כ'כ'ר'ש' – כתרגומו יאות, כן כתובה פרשה לפני במרום, מגיד שראת עינם מה שלא ראת עינו של משה.
כן בנות צלפחד דברות כאן דברות – יפה תבעו, אשרי אדם שהק' מודה לדבריו.
נתן תתן – שני חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר.
והעברת – לשון עֶבְרה[3] הוא, במי שאינו מניח בן ליורשו, דבר אחר על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט שבנה ובעלה יורשין אותה שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד, וכן והעברתם את נחלתו לבתו בכולן הוא או' ונתתם ובבת הוא או' והעברתם.
{יא}
לשארו הקרוב אליו ממשפחתו – ואין משפחה קרויה אלא מצד האב.
ורבותינו דרשו לשארו וירש אותה הבעל יורש את אשתו בקבר.
לחקת משפט – מלמד שהנחלות יוצאות בדיינין. ת' ר'ש'.
{יב}
עלה אל הר העברים – למה נסמכה לכאן, כיון שאמ' הק' למשה נתן תתן להם, אמ' אותי צוה המקום להנחיל שמא הותרה הגזירה ואיכנס לארץ אמ' לו הק' גזירתי במקומה עומד' דב' אחר כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח אמ' כמדומה שהותר נדרי, משל למלך שגזר על בנו ש[לא] יכנס לפתח פלטין שלו נכנס לשער והוא אחריו לחצר והוא אחריו לטרקלין והוא אחריו כיון שבא ליכנס לקיטון אמ' לו בני מכאן ואילך אתה אסור.
{יג}
כאשר נאסף אה' אחיך – מגיד שנתאוה משה למיתתו של אהרן, דבר אחר, אין אתה טוב ממנו. על אשר לא קדשתם {דברים ל"ב:נ"א}, הא אם קדשתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר, בכל מקום שכתב מיתתם כתב סורחנם לפי שנגזרה גזירה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו לכך ביקש משה שיכתב סורחנו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה משל לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת קילקלה ואחת אכלה פגי שביעית, וכו', אף כאן בכל מקום שהזכיר מיתתם היזכיר סורחנם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד.
{יד}
הם מי מריבת – הם לבדם, אין בך עון אחר. דבר אחר הם שהמרו הם היו שהמרו בים הם עצמם המרו במדבר צן.
{טו}
וידבר משה אל י"י, וגו' – להודיעך שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צורכן ועוסקין בצורכי ציבור.
לאמר – אמ' לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו.
{טז}
יפקד י"י – כיון ששמע משה שאמ' לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמ' הגיעה שעה שאתבע צ[ו]רכי שיירשו בניי את גדולתי, אמ' לו הק' לא כך עלתה במחשבה לפניי כדי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל וזהו שא' שלמה נוצר תאנה יאכל פריה {משלי כ"ז:י"ח}.
אלהי הרוחו' – למה נאמ', אמ' לפניו רבונו של עולם גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד לפי דעתו.
{יז}
אשר יצא לפניהם – לא כדרך מלכי האומות שיושבין בבתיהם ומשלחין חיילותיהם למלחמ', אלא כדרך שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנ' אל תירא אותו {במדבר כ"א:ל"ד}, וכדרך שעשה יהושע, וילך יהושע [אליו] ויאמר לו [הלנו אתה,] וגו' {יהושע ה':י"ג}, וכן בדוד כי הוא יוצא ובא לפניהם {שמואל א י"ח:ט"ז}, יצא בראש ויכנס בראש.
אשר יוציאם – בזכיותיו.
ואשר יביאם – בזכיותיו, דבר אח' אשר יביאם, שלא תעשה לו כדרך ש[אתה] ע[ו]שה לי שאיני מכניסן לארץ.
{יח}
קח לך – קח, קחנו בדברים, אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום.
לך – את שבדוק לך, את זה אתה מכיר.
אשר רוח בו – כאשר שאלת שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
וסמכת ידך עליו – תן לו תורגמן וידרוש בחייך שלא יאמרו לא היה לו להרים ראש בחיי משה.
{יט}
וצויתה אותו – על ישר', דע שטורחנין הן וסרבנים הן על מנת שתקבל עליך.
{כ}
ונתת מהודך – זה קירון עור פנים.
מהודך – ולא כל הודך נמצינו למדין פני משה כחמה פני יהוש' כלבנה.
למען ישמעו כל עדת בני ישר' – שיהו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך.
{כא}
ולפני אלעזר הכהן יעמד – הרי שאילתך ששאלת שאין הכבוד זז מבית אביך שאף יהושע יהא צריך לאלעזר.
ושאל לו – כשיצטרך לצאת למלחמה.
על פיו – של אלעזר.
וכל העד' – סנהדרין.
{כב}
ויקח את יהושע – לקחו בדברים, והודיעו מתן שכר פרנסי ישר' לעולם הבא.
{כג}
ויסמך את ידיו – [4]עשאו ככלי מלא וגדוש מילאו חכמתו, את ידיו בעין יפה יותר ממה שנצטוה שהק' אמ' לו וסמכת את ידך והוא עשה בשתי ידיו.
כאשר דבר י"י – אף לעיניין ההוד, נתן מהודו עליו.