{א}
מקץ שבע שנים – יכול שבע שנים לכל מלוה ומַלוה, ת'ל' קרבה שנת השבע, ואם אתה אומ' שבע שנים למלוות כל אחד ואחד, היאך היא קריבה, הא למדת שבע שנים למניין הש[מיטין].
{ב}
שמוט כל בעל משה ידו – שמוט את ידו של בעל משה.
{ג}
את הנכרי תגש – זו מצות עשה.
ואשר יהיה לך את אחיך – ולא של אחיך בידך, שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת, ועוד דרשו את אחיך תשמט ידיך, ולא המוסר שטרותיו לבית דין.[1]
{ד}
אפס – אני ציויתיך השמט ידך, אבל האביון לא יהא בארץ ואם צרך תן לו, וכן הוא או' למטה תשמט ידך.[2]
אפס כי לא יהיה בך אביון – ולהלן הוא אומ' כי לא יחדל אביון וגו', בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים, וכשאין אתם עושים רצונו אביונים בכם.
אביון – דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל.
{ה}
רק אם שמע תשמע – אז לא יהיה בך אביון.
שמוע תשמע – שמע קימעא, משמיעין אותו הרבה.
{ו}
כאשר דבר לך – היכן דבר, ברוך אתה בעיר {דברים כ"ח:ג'}.
והעבטת גוים רבים – יכול שתהא לוה לזה ומלוה לזה, ת'ל' ואתה לא תעבט.
והעבטת – כל לשון הלואה כשנופל על המלוה נופל בלש' מפעיל, כגון מלוה והלוית והעבטת, ואם היה אומ' ועבטת היה נופל על הלוה ולוית והעבטת, פֵרֵש אֶנְפְרונְטֵיר, ר'ש'.[3]
ומשלת בגוים רבים – יכול וגוים אחרים מושלים עליך, ת'ל' ובך לא ימשולו.
{ז}
כי יהיה בך אביון – התאב תאב קודם.
מאחד אחיך – אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.
שעריך – עניי עירך קודמין.
לא תאמ' – יש [לך] אדם [{ש}מצטער אם יתן אם {לא}ו לכך נאמ' לא תאמץ {את} לבבך יש לך אדם] שפושט ידו וקופצה לכך נאמ' לא תקפוץ.
מאחיך האביון – אם לא תתן לו סופך להיות אחיו אביון.
{ח}
פתוח תפתח – אפילו כמה פעמים.
כי פתח תפתח – הרי כי משמש אלא.
והעבט תעביטנו – אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה.
די מחסורו – ואי אתה מצווה לעשרו.
אשר יחסר – אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.
לו – זה אשה, וכן הוא אומ' אעשה לו עזר {בראשית ב':י"ח}.
{ט}
וקרא עליך – יכול מצוה, ת'ל' ולא יקרא {דברים כ"ד:ט"ו}.
והיה בך חטא – מכל מקום ואפילו לא יקרא אם כן למה נאמר וקרא עליך ממהר אני ליפרע על יד הקורא יותר ממי שאינו קורא.
{י}
נתון תתן לו – אפילו מאה פעמים.
לו – בינו לבינך.
בגלל הדבר הז' – אפילו אמרת ליתן אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה.
{יא}
על כן – מפני כן.
לאמר – עצה לטובתך אני משיאך.
לאחיך, לעניך – לאיזה אח, לעני.
לעניך – לש' עני אחד, אבל ענייך בשני יודין שני עניים.
{יב}
כי ימכר לך – על ידי אחרים, במכרוהו בית דין, בגניבתו הכת' מדבר, והרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי {שמות כ"א:ב'} ובמכרוהו ב'ד', אלא מפני כמה דברים שנתחדשו כאן שכתב או העבריה, אף היא תצא בשש ולא שימכרוה ב'ד' שאין האשה נמכר' בגניבתה, שנ' ונמכר בגניבתו, ולא בגניבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולימד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא ועוד חידש כאן הענק תעניק.
{יד}
הע' תעני' – לשון עֵדִי, בגובה ובמראית העין דבר שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרש' לשון הטענה על צוארו.
מצא' מגר' מיק' – יכול אין לי אלא אילו בלבד, ת'ל' אשר ברכך, מכל מה שבירכך בוראך, ולמ' נאמרו אילו מה אילו מיוחדין שהן בכלל ברכה, אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות, ולמדו רבותי' במסכ' קידושין {בבלי קידושין יז.} בגזיר' שוה כמה נותן לו מכל מין ומין.
{טו}
וזכרת כי עבד היית – והענקתי ושניתי לך בזת מצרים ובזת הים ואף אתה הענק ושנה לו.
{יז}
עבד עולם – יכול כמשמעו, ת'ל' ושבת' אי' אל אחוז', ואיש אל משפ' תשו' {ויקרא כ"ה:י'}, הא למדתה שאין זה [אלא] עולמו של יובל.
ואף לאמתך תעשה כן – הענק לה, יכול אף לרציעה השוה אותה הכת' ת'ל' ואם אמ' יאמ' העבד {שמות כ"א:ה'} עבד נרצע ואין אמ' נרצעת.
{יח}
כי משנה שכר שכיר – מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, וזהו כפלים שבעבדת שכירי יום ומה היא עבודתו בלילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון.
{יט}
כל הבכור[4] תקדיש – ובמקום אחר הוא אומ' אל תקדיש, (אינו מקדיש אלא במקום אחר), אינו מקדישו לקרבן אחר, וכאן לומד שמצוה לומ' הרי אתה קדוש לבכורה, ד'א' אי איפשר לומ' הקדש, שכבר נאמ' אל תקדש, ואי איפשר לומ' כו', הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי, [אם הקדישו לבדק הבית] נותן להקדש כפי טובת הנאה ש[בו].
לא תעבו' בבכו' שור', ולא תג', וגו' – אף החילוף למדו רבותינ' שאסור אלא דבר הכת' בהווה.
{כ}
לפני י"י תאכלנו – לכהן הוא אומ' שכבר מצינו שהוא ממתנות כהונה אחד תם ואחד בעל מום שנ' ובשרם יהיה לך, וגו' {במדבר י"ח:י"ח}.
שנה בשנה – מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו, יכול יהא פסול משעברה שנתו, כבר הוקש למעשר, ואכלת מע' דג' תיר' ויצ' ובכר' בקרך וצא' {דברים י"ד:כ"ג} מה מעשר שיני אינו נפסל משנה לחברתה, אף בכור כן, אלא מצוה בתוך שנתו.
שנה בשנה – אם שחטו בסוף שנתו אוכלו אותו היום ויום אחד משנה האחרת, לימד שנאכל לשני ימים ולילה אחד.
{כא}
מום – כלל.
פסח ועור – פרט.
כל מום רע – חזר וכלל מה הפרט מפורש מום הגלוי ואינו חוזר, אף כל הגלוי ואינו חוזר.
{כג}
רק את דמו לא תאכלו – שלא תאמ' הואיל וכולו היתר הבא מכלל איסור הוא שהרי קודש ונשחט בחוץ בלא פדיון ונאכל יהא אף הדם מותר ת'ל' רק את דמו לא תאכלו.