{א} ועשית את המזבח, וגו', ושלש אמות קומתו – [דברים ככתבן] דברי ר' יהוד', ר' יוסי או' נאמ' כאן רבוע ונאמ' להלן בפנימי רבוע, מה להלן גובהו פי שנים בארכו, אף כאן גובהו פי שנים בארכו, ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה.
{ב} ממנו תהיין קרנתיו – שלא יעשם לבדם ויחברם בו.
וצפית אתו נחשת – לכפר על עזות מצח שנ' ומצחך נחושה {ישעיהו מ"ח:ד'}.
{ג} סירותיו – כמו יורות.
לדשנו – להסיר דשנו לתוכם, והוא שתרגם אונקלוס למיספי קיטמיה, לספות הדשן לתוכם, כי יש מלין בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בניין וסתירה, כמו ותשרש שרשיה {תהלים פ':י'}, אויל משריש {איוב ה':ג'}, וחילופו ובכל תבואתי תשרש {איוב ל"א:י"ב}, וכמוהו בסעיפיה פוריה {ישעיהו י"ז:ו'}, וחילופו מסעף פארה כ"מ מכת' רב' שמע' {ישעיהו י':ל"ג}, מפשח סעיפיה, וכמוהו וזה האחרון עצמו {ירמיהו נ':י"ז}, וחילופו שבר עצמיו, וכמוהו ויסקלוהו באבנים {מלכים א כ"א:י"ג} וחילופו סקלו מאבן, הסירו אבניה {ישעיהו ס"ב:י'}, וכן ויעזקהו ויסקלהו {ישעיהו ה':ב'}, אף כאן לדשנו, להסיר דשנו, אֵשְצֵנְדְרֵיר.
ויעיו – כתרגומו, מגריפות שנוטל בהן הדשן והן כמין כסוי קדירה, והוא של מתכת דק ולו בית יד, ובלעז ווָדִיל.
ומזרקותיו – לקבל בהן דם הזבחים.
ומזלגותיו – כמין אונקליות כפופין ומכה בהן בבשר ונתחבין בו ומהפכו בהן על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן ובלעז קרוצינש, ובלשון חכמים צינוריות.
ומחתותיו – בית קיבול יש בהן ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת [ו]על שם חתייתם קרויין מחתות, כמו לחתות אש {ישעיהו ל':י"ד}, לשון שאיבת אש ממקומה, וכן היחתה איש גחלים[1] בחיקו {משלי ו':כ"ז}.
לכל כליו – כמו כל כליו.
{ד} מכבר – לשון כברה, שקורין קְרִיבְלֵי, כמין לבוש עשו לו למזבח עשוי חורין חורין כמו רשת, ומקרא זה מסורס וכן פתרונו ועשית לו מכבר נחשת מעשה רשת.
{ה} כרכב המזבח – סובב כל דבר המקיף סביב בעוגל קרוי כרכב, כמו ששנינו בהכל שוחטין {בבלי חולין כ"ה.}, אילו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף לכרכב והוא שעושין חריצין עגולין בקרשי דופני התיבות וספסלי עץ, אף למזבח עשו חריץ סביבו בדופנו לנוי, והוא לסוף שש אמות של גובהו כדברי האומ'[2] מה אני מקיים שלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה, אבל סובב להילוך הכהנים לא היה למזבח הנחשת אלא על ראשו לפנים מקרנותיו. וכן שנינו בזבחים {בבלי זבחים ס"ב:} איזהו כרכב בין קרן לקרן ולפנים מהן אמה של הילוך רגלי הכהנים שתי אמות הללו קרויין כרכב, ודקדקנו שם, והכת' תחת כרכבו מלמטה למדנו שה[כ]רכב בדפנו הוא ולבוש המכבר תחתיו, ותירץ המתרץ תרי כרכובי הוו, חד לנוי וחד לכהנים דלא נשתרקו, זה שבדופן לנוי היה, ומתחתיו הלבישו המכבר והגיע רחבו עד חצי המזבח,[3] והוא היה סימן לחצי גובהו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, וכנגדן עשו למזבח בית העולמים חגורת חוט הסיקרא באמצעו, וכבש שהיו עולין בו א'ע'פ' שלא פירשו בעיניין זה כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי {שמות כ':כ'} לא תעלה במעלות {שמות כ':כ"ב}, לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק, למדנו שהיה לו כבש, כך שנינו במכילתא, ומזבח אדמה הוא מזבח הנחשת שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן והכבש היה בדרום המזבח מובדל מן המזבח מלא חוט השערה ורגליו מגיעין עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרו' כדברי האומ' עשר אמות קומתו, ולדברי האומ' דברים ככתבן שלש אמות קומתו, לא היה אורך הכבש אלא עשר אמות, כך מצאתי במשנת ארבעים ותשע מידות, וזה שהוא מובדל מן המזבח מלא החוט, במסכת זבחים {בבלי זבחים ס"ב:} למדנוה מן המקרא.
{ז} בטבעות – בארבע טבעות שנעשו למכבר.
{ח} נבוב לוחות – כתרגומו חליל לוחין, לוח עצי שטים מכל צד, והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עוביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן.
{ט} קלעים – עשויין כמין קלע ספינה נקבים נקבים מעשה קליעה ולא מעשה ארג, ותרגומו סרדין כתרגומו של מכבר המתורגם סרדא לפי שהן מנוקבין ככברה.
לפאה האחת – כל הרוח קרוי פאה.
{י} ועמודיו עשרים – חמש אמות, בין עמוד לעמוד.
ואדניהם – של עמודים, נחשת האדנים יושבין על הארץ, ו[ה]עמודי[ם] תקועין לתוכן היה עושה כמין קונטסין שקורין פַלְשְ, ארכו ששה טפחים, ורחבו שלשה וטבעת נחשת קבועה בו באמצעו וכורך שפת הקלע סביבו, במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד ותולה הקונטס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וָו ראשו זקוף למעלה, וראשו אחד תקוע בעמוד כאותן שעושין להציב דלתות שקורין גונץ, ורוחב הקלע תלוי למטה, והוא קומת מחיצות החצר.
ווי העמודים – הן האונקליות.
וחשוקיהם – מוקפין היו העמודים בחוטי כסף סביב, ואיני יודע אם על פני כולן אם בראשן אם באמצען, אך אני יודע שהחישוק לשון חגורה שכך מצינו בפילגש בגבעה, ועמו צמד חמורים חבושים {שופטים י"ט:י'}, חשוקין, תרג'.
{יג} לפאת קדמה מזרחה – פני המזרח, קדם, לשון פנים, אחור לשון אחוריים, לפיכך מזרח קרוי קדם שהוא פנים ומערב קרוי אחור כ'ד'א' הים האחרון {דברים י"א:כ"ד}, ימא מערבאה.
חמשים אמה – אותן חמשים לא היו סתומים כולם בקלעים לפי ששם הפתח, אלא חמש עשרה אמה קלעים לכתף הפתח מיכאן, וכן לכתף הפתח השינית, נשאר רחב חלל הפתח בנתים עשרים אמה, וזה שנ' ולשער החצר מסך עשרים אמה {שמות כ"ז:ט"ז}, ווילון להסך כנגד עשרים אמה אורך ברחב הפתח.
{יד} עמודיהם שלשה – חמש אמות בין עמוד לעמוד, מעמוד שבראש הדרום העומד במקצוע דרומית מזרחית עד עמוד שהוא מן השלשה שבמזרח חמש אמות, וממנו לשיני חמש ומן השיני לשלישי חמש וכן לכתף השינית וארבעה עמודין למסך, הרי עשרה עמודין למזרח כנגד עשרה למערב.
{יז} כל עמודי החצר סביב, וגו' – לפי שלא פירש ווין וחשוקים ואדני נחשת, אלא לצפון ודרום, אבל מזרח ומערב לא נאמר ווין וחשוקים ואדני נחשת, לכך בא ולימד כאן.
{יח} ארך החצר – הצפון והדרום שמן המזרח למערב מאה באמה.
ורחב חמשים בחמשים – חצר שבמזרח הייתה מרובעת חמשים על חמשים שהמשכן ארכו שלשים ורחבו עשר העמיד [מזרחו] פתחו בשפת חמשים החיצונים של אורך החצר נמצא כולו בחמשים הפנימיים, וכלה ארכו לסוף שלשים נמצאו עשרים אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן, ורחב המשכן עשר אמות באמצע רחב החצר נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן, וכן למערב, וחמשים על חמשים חצר לפניו.
וקומה חמש אמות – גובה מחיצות החצר והוא רחב הקלעים. כאן פי' רבנו שמעיה בשם רב' ש'י' סביב פירושו דבר על עובי הכתלים אך מצ' הדף נקרעת.[4]
ואדניהם נחשת – להביא אדני המסך, שלא תאמר לא נאמרו אדני נחשת אלא לעמודי הקלעים, אלא אדני המסך של מין אחר הן, כך נראה בעיני שלכך חזר ושנאו.
{יט} לכל כלי המשכן – שהיו צריכין לו להקמתו, ולהורדתו כגון מקבות לתקוע יתידות ועמודים.
יתידות – כמין נגרי נחשת, עשוין ליריעות האהל ולקלעי החצר קשורים במיתרים סביב סביב בשיפוליהן כדי שלא תהא הרוח מגביהן ואיני יודע אם תוחבן בארץ או קשורין ותלוין וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח, ואו' אני ששמן מוכיח עליהן שהן תקועין בארץ לכך נקראו יתידות ומקרא מסייעני אהל בל יצען, בל יצע יתידותיו לנצח {ישעיהו ל"ג:כ'}.
חסלת ויקחו
{כ} ואתה, זך – בלא שמרים, כמו ששנינו במנחות {בבלי מנחות פ"ו.} מגרגרו בראש הזית, כו'.
כתית – הזיתים כותש במכתשת ואינו טוחנו בריחים כדי שלא יהו בו שמרים, ואחר שהוציא טיפה ראשונה מכניסן לריחים וטוחנן ושמן השיני פסול למנורה וכשר למנחות שנ' כתית למאור ולא כתית למנחות.
להעלות נר – מדליקן עד שתהא שלהבת עולה מאיליה.
תמיד – כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה או' עולת תמיד {במדבר כ"ח:ו'} ואינה אלא מיום ליום, וכן במנחות חביתים תמיד {ויקרא ו':י"ג} ואינה אלא מחציתה בבקר ומחצית' בערב, אבל תמיד האמור בלחם הפנים, משבת לשבת הוא.
{כא} מערב עד בקר – תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר ושיערו חכמים חצי לוג ללילי תקופת טבת הארוכין לכל הלילות ואם יותר אין בכך כלום.