{ב} ויצאו זקניך – [1]סנהדרי גדולה.
ומדדו – ממקום שהחלל שוכב אל הערים אשר סביבותם – לכל צד לידע איזו קרובה.
{ד} אל נחל איתן – קשה שלא נעבד.
וערפו שם – קוצץ ערפה בקופיץ, אמ' הק' תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות לכפר על הריגתו[2] ותערף במקום שאינו עושה פירות ותכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות.
{ז} ידינו לא שפכו[3] – וכי עלת על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ולוייה.
{ח} הכהנים אומ' כפר לעמך, ונכפר להם הדם – הכת' מבשרם שמשיעשו כן יכופר להם העון.
{ט} ואתה תבער – מגיד שאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני י"י.
חסלת שפטים
{י} כי תצא למלחמ' – במלחמת הרשות הכתו' מדבר, שבמלחמות ארץ ישר' אין לומ' ושבית שביו.
ושבית שביו – לרבות כנענים שבתוכה ואע"פ שהן משבעה אומות.
{יא} ולקחת לך לאשה – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, אם אין הק' מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה סופו להיות שונאה, שנ' אחריו כי תהיינה לאיש וגומ', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו.
אשת – אפילו אשת איש.
{יב} ועשתה א' צפרני' – תגדלם כדי שתתנוול.
{יג} והסירה את שמלת שביה – לפי שהם נאים, שהגוים הארורים[4] בנותיה' מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם.
וישבה בביתך – בבית שמשתמש בו נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה רואה בבכייתה, רואה בניוולה, כדי שתתגנה עליו.
ובכתה א' אב' וגו' – כל כך למה כדי שתהא בת ישר' שמחה וזו עצבה בת ישר' מתקשטת וזו מתנוולת.
{יד} והיה אם לא חפצתה בה – הכת' מבשרך שסופך לשנאות'.
לא תתעמר בה – לא תשתמש בה, בלשון פרסי קורין (בלשון) לעבדות ושימוש עימארא, מיסודו של ר' משה למדתי כן.
{יז} פי שנים – כנגד שני(ם) אחים.
בכל אשר ימצא לו – מיכאן שאין הבכור נוטל [פי שנים] בראוי לבא לאחר מיתת האב כבמוחזק.
{יח} סורר – סר מן הדרך, רישטולנץ.
ומורה – מסרב בדברי אביו, לש' ממרים ריווילוט.
ויסרו אותו – מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר,ת' שמנה וישתה חצי לוג יין, שנ' זולל וסובא, ואו' אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר {משלי כ"ג:כ'}, ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תור' לסוף דעתו סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרש' דרכים ומלסטס את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות [חייב].
{כא} וכל ישר' ישמעו – מכאן שצריך הכרזה בבי'דין פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה.
{כב} וכי יהיה באיש חטא משפ' מות – סמיכת הפרשיות מגיד שאם חסין בו אביו ואמו עליו סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בב'די'.
ותלית אותו – רבותינו אמרו כל הנסקלין נתלין, שנ' כי קללת אלקים תלוי, והמברך את השם בסקילה.
{כג} כי קללת אלקים תלוי – זילזולו של מלך הוא, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו וישר' בניו הם משל לשני אחים שהיו דומין זה לזה אחד נעשה מלך ואחד נתפס לליסטיא ונתלה כל הרואהו אומ' המלך תלוי כל הקללה לש' הקל וזילזול, כמו והוא קללני קללה נמרצת {מלכים א ב':ח'}.