{א} והנחש היה ערום – מה עניין זה {לכאן} היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם {בראשית ג':כ"א}. אלא לימדך מאיזו עיצה קפץ הנחש עליהם {ראה} אותן ערומים ועסוקין בתש{מיש לעין} כל ונתאוה לה.
ערום מכל – לפי {ערמתו} וגדולתו היה מפלתו. ערום מכל – {ארור} מכל.
אף כי אמר וגו' – {שמא אמר לכם} לא תאכלו מכל וגו' – וא'ע'פ' {שראה אותם} אוכלים משאר הפרות {הרבה עליה} דברים כדי שתשיבנו ויבא {לדבר באותו} עץ.
{ג} ולא תגעו בו – הוסיפה {על הצווי} לפיכך באת לידי גירוע שנ' אל תוסף על דבריו {משלי ל':ו'}.
{ד} לא מות תמותון – דחפה עד שנגעה בו אמ' לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה.
{ה} כי יודע וגומ' – וכל אומן שונא את בני אומנותו, מן העץ הזה אכל וברא את העולם.
והייתם כאלהים – יוצרי עולמות.
{ו} ותרא האשה – ראתה דבריו של נחש והנאן[1] לה [2]האמינתו.[3]
כי טוב העץ – להיות כאלהים.
וכי תאוה הוא לעינים – ונפקחו עיניכם {בראשית ג':ה'}.
ו{נחמ}ד להשכיל – יודעי טוב ורע {בראשית ג':ה'}.
ותתן לאישה – שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת.
גם – לרבות בהמה וחיה.
{ז} ותפקחנה וגומ' – לעיניין החכמה דבר הכת' ולא לעיניין ראיה ממש {וסופו} מוכיח: וידעו כי ערומים הם – {אף ה}סומא יודע כשהוא ערום.
וידעו כי ערומים הם – מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה.
עלה תאנה – הוא העץ שאכלו ממנו בדבר שנתקלקלו בו נתקנו אבל שאר העצים מנעום מל{יטול} עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ שאין הק' {ברוך} הוא חפץ להונות בריי' שלא יכלי{מוהו ויאמרו זהו} שלקה העולם על ידו. מדר{ש רבי תנחומא {תנחומא וירא י"ד}.
{ח} וישמעו –} יש מדרשי אגדה רבים וכבר {סדרום רבותינו על מכונם} בבראשית רבה {י"ט:ז'-ח'} ושאר מד{רשות ואני לא באתי אלא} לפשוטו של מקרא לאג{דה המיישבת דברי המקרא} ופשוטו ושמועתו[4] דבור {על אופניו. וכמשמעו} שמעו את קול ה{קדוש ברוך הוא שהיה מתהלך בגן.
לרוח} היום – לאותו {רוח שהשמש באה משם וזו היא מערבית שלפנות ערב חמה במערב והם סרחו} בעשירית.
{ט} איכה – יודע היה היכן[5] אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא {נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. וכן בקין אמר לו אי הבל אחיך {בראשית ד':ט'} וכן לבלעם מי האנשים האלה עמך {במדבר כ"ב:ט'} ליכנס עמו בדברים וכן לחזקיהו בשלוחי אויל מרודך {ישעיהו ל"ט:ג'}.[6]
{יא} מי הגיד לך – מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום.
המן העץ – בתמיה.
{יב} אשר נתת עמדי – כאן כפר בטובה.
{יג} השיאני – הטעני כמו אל ישיא אתכם חזקיהו {דברי הימים ב ל"ב:ט"ו}.
{יד} כי עשית זאת – מכאן שאין מהפכין בזכותו של מסית שאילו} שאלו למה עשית היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין.
מכל ה{בהמה ומכל חית השדה – אם מבהמה נתקלל מחיה} לא כל שכן העמ{ידו רבותינו מדרש זה במסכת בכורות {בבלי בכורות ח'.} ללמד} שימי ע{יבור}ו {של נחש שבע שנים.
על גחונך תלך – רגלים ה}יו לו ונתקצצו.
{(טו) ואיבה אשית – אתה לא נתכוונת אלא שימות} אדם שיאכל {הוא תחלה ותשא את חוה ולא בא לדבר} א{ל חו}ה תחלה {אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעו}ת לפתות {את בעליהן לפיכך ואיבה אשית.
ישופך – יכ}תתך כמו וא{כות {דברים ט':כ"א} ושפית יתיה.
ואתה תשופנו עקב – לא יהא} לך קומה {ותשכנו בעקבו ואף משם תמיתנו. ולשון} תשופנו כמו נשף {בהם {ישעיהו מ':כ"ד} שכשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין} שריקה ולפי שה{לשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה} בשניהם.
{טז} עצ{בונך – זה צער גידול בנים.
והרונך – זה צער} העיבור.
בעצב {תלדי בנים – צער הלידה.
ואל אישך} תשוקתך – לתשמיש {ואף על פי כן אין לך מצח לתובעו} בפה אלא {הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממ}ך.
תשוק' – {תאותך כמו ונפשו ש}וקקה {ישעיהו כ"ט:ח'}.
{יז} ארורה {האדמה בעבורך – מעל}ה לך דברים ארורי' {זבובים ופרעושים ונמל}ים משל ליוצא לתרבו' {רעה והבריות} מקללות שדים שינק מהם.
{יח} וקוץ ודרדר תצמי{ח} – הארץ לך כשתזרענה מין זרעים קוץ ודרדר קונדס ועכביות והן נאכלין על ידי תיקון.[7]
{יט} בזיעת אפיך – לאחר שתטרח בו הרבה.
{כ} ויקרא האדם – חזר הכתוב לעיניינו הראשון ויקר' האד' שמות, ולא הפסיק אלא ללמד שעל ידי קרית שמות נזדווגה לו[8] חוה כמו שכת' ולאדם לא מצא עזר {בראשית ב':כ'}, לפיכך ויפל תרדימה ועל ידי שכת' ויהיו ערומים {בראשית ב':כ"ה} סמך לו פרש' הנחש, להודיעך שמתוך[9] שראה ערותה וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאוה לה ובא עליה במחשבה.
חוה – נופל על לשון חיה שמחיה את ולדותיה כאשר תאמר מה הוה לאדם {קהלת ב':כ"ב} בלשון היה.
{כא} כתנת עור – יש דברי אגדה או' חלקים כצפורן מדובקין על עורן. ויש אומ' דבר הבא מן העור צמר הארנבים שהוא רך וחם עשה להם כתנות ממנו.
{כב} היה כאחד ממנו – הרי הוא בתחתונים כמו שאני יחי' בעליונים ומה היא יחידותו לדעת טוב ורע שאין כן בבהמה ובחיה.
ועתה פן ישלח וגו' – ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלקים. ויש מדרשי אגד' ואין מיושבין על פשוטו.
{כד} מקדם לגן עדן – במזרחו של גן חוץ לגן.
את הכרובים – מלאכי חבל'.
החרב המתהפכת – ולה להט לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום להט {שנ}ן והוא כמו שלף שננא בסנהדרין, ובלשון לעז {למא. ו}מדרשי אגדה יש ואני איני בא אלא לפשוטו.