{א} וישא יעקב רגליו – משנתבשר בשורה טובה והובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כן מפורש בברא' רבא {בראשית רבה ע':ז'}.
{ב} ישקו העדרים – משקים הרועים את העדרים והמ(דבר)קרא דבר לשון קצרה.
{ג} ונאספו – רגילין היו להיאסף לפי שהאבן גדולה.
וגללו – וגוללין ותרגום ומגנדרין, כן כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההווה תמיד היה כבר ועתיד להיות.
והשיבו – ומתיבין.
{ו} באה עם הצאן – טעם בא'[1] אתיא. ורחל באה {בראשית כ"ט:ט'} טעם בבית,[2] אתת. הראשון לשון עוֹשַה, והשני לשון עשתה.
{ז} הן עוד היום גדול – לפי שרא(ת)[ה] אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה ולא ירעו עוד,[3] הן עוד אם שכירים אתם לא השלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם א'ע'פ' כן לא עת האסף המקנה ברא' רב'.
{ח} לא נוכל – להשקות, לפי שהאבן גדולה.
וגללו – זה מתורגם ויגנדרון לפי שהוא לשון עתיד.
{י} ויגש יעקב ויגל – כזה שמעביר הפקק מעל פי צלוחית.[4]
{יא} ויבך – שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ד'א' שבא בידים ריקניות, אמ' אליעזר עבד אבא היו בידו נזמים וצמידים, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו, והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמ' לו מה אעשה לציוויו של אבא, אמ' לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת.
{יב} כי אחי אביה – קרוב לאביה, כמו כי אנשים אחים {בראשית י"ג:ח'}. ומדרשו אם לרמאות הוא בא אני אחיו, ואם אדם כשר גם אני בן רבקה אחותו כשירה.
ותגד לאביה – אמה מתה.[5]
{יג} וירץ לקראתו – כסבו' ממון הוא טעון שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים.
ויחבק – כשלא ראה עמו כלום אמ' שמא זהובים הביא והנם בחיקו.[6]
ויספר ללבן – שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו הממון.
{יד} אך עצמי ובש' את' – אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים וכן עשה ואף זו לא חנם שהיה רועה צאנו.
{טו} הכי אחי אתה – לשון תמיה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם.
ועבדתני – כמו תעבדני, וכן כל תיבה שהיא לשעבר הוסף ו'ו בראשה, והיא הופכת התיבה להבא.
{יז} רכות – לפי שהיתה בוכה, שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומ' שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן.
יפת תאר – היא צורת הפרצוף לשון יתארהו בשרד {ישעיהו מ"ד:י"ג}, קומפש בלעז.
מראה – הוא זיו קלסתר פנים.
{יח} אעבדך שבע שנים – הן ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים {בראשית כ"ז:מ"ד}, ותדע שכן שהרי כת' ויהיו בעיניו כימים אחדים {בראשית כ"ט:כ'}.
ברחל בתך הקטנה – כל הסימ' הללו למה לפי שיודע בו שהו' רמאי אמ' לו אעבדך ברחל ושמא תאמ' רחל אחרת מן השוק ת'ל' בתך, ושמא תאמר אחליף ללא' שמה, ת'ל' הקטנה, וא'ע'פ' לא הועילו.
{כא} מלאו ימי – שאמרה לי אמי, מלאי[7] ימיי[8] הריני בן שמנים וארבע ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמ' ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומ' כן, אלא להוליד תולדות אמר.
{כה} והנה היא לאה – אבל (בבקר) בלילה [לא] היא לאה, לפי שמסר יעקב סימנין לרחל, וכשראת שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנין.
{כז} שבוע – דבוק הוא, שהרי נקוד [בחטף] שבוע של זאת הן ז' ימי המשתה, בתלמוד ירושלמי במועד קטן {א':ז'}.[9]
ונתנה לך – לשון רבים, כמו נרדה, נבלה {בראשית י"א:ז'} ונשרפה {בראשית י"א:ג'}, אף זה לשון ונִתֵן.
גם[10] זאת – מיד, ותעבוד לאחר נישואיה.
{ל} שבע שנים אחרות – אחרות הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף אחרונות באמונה, א'ע'פ' שברמאות באו עליו.[11]
{לד} ילוה – לפי שאמהות נביאות היו ויודעות שי'ב' שבטים יוצאים מיעקב, וד' נשים ישא אמרה מעתה אין לו פתחון עלי שהרי נטלתי כל חלקי בבנים.
(כל) על כן – כל שנ' בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי שהארון [היה] מכלה בהן.
[12]בכולן כת' קראה ותקרא, וזה כת' בו קרא, ומדרש אגדה באלה הדברים רבה, ששלח הק' גבריא' והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שליווהו במתנות קראו לוי.[13]
{לה} הפעם אודה – שנטלתי יותר מחלקי, מעתה עלי להודות.[14]